ליקוטי חבר בן חיים ג קא

הירושה לקרובים ולא לבעל וחכמים הפקיעו מהם הירושה ונתנוה לבעל וכי היכי דאפקוה בפעם ראשון ה"כ אפקעוה בעת היובל משא"כ אי ירושת הבעל דאוריי' שפיר דייק: והשתא דשלח לא רמי רבא מתני' דהיורש אדר"י בר חנינא משום די"ל דע"כ הך מתני' דהיורש מקמי תק"א נשנית דאושא לאחר חורבן הוה ואפי' למ"ד בבית שני נהגו יובל נשנית עכ"פ הך משנה קודם החורבן ואמנם אאביי דבעי ולמפשט מרבין וממתני' לדידן שפיר פריך רבא ועד"ז נבא לד' הרמב"ם שפסק ירושת הבעל דרבנן ומ"מ הביא להל' הך דיורש אשתו אינו חוזר ביובל וסיים דחכמי' עשו חיזוק לדברי' מ' דאלו היה דאוריי' היתה חוזרת היפך הש"ס בכורות שם אמנם הש"ס קאי אמתני' קודם תק"א אבל הרמב"ם מ' לי' מל' שויוהו רבנן כיורש דר"ל אפי' אותה הקרקע שהוציא הבעל לאחר מות האשה מיד הלקוחות והיינו משום דשויוהו רבנן כלוקח אפי' אותה קרקע אם יבא היובל ב"ב לא יחזור אותה הבעל דלגבי היורש שוב שויוהו רבנן כיורש ומיושב קו' תוס' אמנם התינח אם ירושת הבעל דרבנן משא"כ אי ירושת הבעל דאוריי' כיון שהבעל נעשה לוקח על קרקע זאת יורש מאי עבדתי וע"כ אקרקע דעלמא קאי וז"ש תוס' דל' שויוהו לאו דווקא דאין לפ' ע"ד שכ' מאחר דהאי תנא סבר ירושת הבעל דאוריי': וכבר כ' לעיל דמ"ש רשב"ם שמכרה היינו אם תמות היא יירשנה בעלה כוונת רשב"ם ליישב ל' בעל מוציא וכ' משום דעכ"פ אם ימות הבעל תחלה המקח קיים: וכן נ' דמ"ש רשב"ם בין נכסי' שהכניסה כוונתו ליישב דתק"א הי' גם אנכסי' שנפלו לה קודם שנשאת דאל"כ היה רבא יכול לתרץ דהא דרבין ע"כ מיירי בנכסי' שהיו לה קודם שנשאת כדקאמר בהדי' ודריב"ח בנפלו לה לאחר שנשאת אלא ש"מ דאף על אלו הי' תק"א וביאר רשב"ם מנ"ל לרבא הא דלמא לא הוה על אלו תק"א ולזה כ' דל' מלוג קדייק דשייך על תרווי' ולא תק' לך הרי בנפלו לה קודם שנשאת מכרה ונתנה קיים ומאי ל' מלוג שייך בהו ול"ק דהרי קיי"ל כרב ושמואל דרבותינו חזרו ונמנו ול"ש בין אלו לאלו: גבי אלמנה שויוהו רבנן כ' רשב"ם לפ' דדווקא במקום דליכא פסידא בידי' מתק"ח עבדו לבעל כלוקח ולא במקום אלמנה דהו"ל כפסידא בידים ומיושב בזה קו' תוס' מאחריך ומשומא הדרא ומנחבל דבכולהו לא הוה פסידא בידים ויש לחקור אם מכרה הבת נכסי אביה דהבעל מוציא מיד הלקוחות מטעם לוקח אם מחייב מ"מ במזונות אלמנה וצ"ע: ודמק' הש"ס מלקוחות הכוונה לפי' רשב"ם מדקאמר הבעל מוציא א"כ הנכסי' בחזקת לקוחות כמו באלמנה וכ' רשב"ם דבלותה נכסי' בחזקת מלוה ובעיין אפשטא אבל הרי"ף כ' דאבעין לא אפשטא וה"ט די"ל דווקא היכי דשייך אינהי אפסדי אנפשיי' הוא דבמקום פסידא עשאוהו כלוקח וא"כ בלקוחות לא הוה להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא וזה ל"ש בלוותה ומ"מ י"ל דשייך ג"כ איהו דאפסיד דהו"ל ליקח שטר והר"י בן מיגש דחה זה וצריך פי' דכיון דנכסי בחזקת המלוה שטרא למאי בעי ונ' כוונת הרי"ף דס"ל כד' הש"ך דדווקא בנ"מ י"ל נכסי' בחזקת המלוה דבעל במקום פסידא כיורש שויוהו אבל בנצ"ב לכ"ע לוקח הוה וא"כ כיון דאתתא זו קיימא לאנסובי ואם תכנוס כל נכסי' בנדוניא ולא יגבה המלוה בלא שטרא והו"ל למנקט שטרא והשתא דלא נקיט איהו אפסיד אנפשי': תוס' ד"ה בעל יל"ד הא התם באחריך ע"כ ג"כ שייך לגבי לוקח אפסיד אנפשי' דאלת"ה אמאי הבעל מוציא ממנו וא"כ מאי בעי תוס' במ"ש וכ"ת ונ' כוונתם דכ"ז שלא הוציא אחריך מיד הבעל שפיר אמרי' איהו דאפסיד משום דזבין ואתתא דיתבא תותי גברא משא"כ השתא דאחריך מפיק מיד בעל שוב אתי לוקח ומפיק ומוקים דאגלאי מלתא דלא עביד לבעל מידי ומ"מ דחו תי' דהרי הבעל מצי משוה עם אחריך: וכ' תוס' דאחריך דבא במתנה לא מקרי פסידא והק' תלמיד א' הרי ע"כ אמרי' הכי דאל"כ נימא דאפי' לאחר תק"א מתנת האשה קיימת ומבואר בפוסקי' דאין חילוק בין מכרה ונתנה כ' דהתם ה"ט דאם אתה אומר מתנתה קיימת אף היא תמכור ותתן שטר מתנה ולוקח לא אכפת לי' מאחר דאין לה נכסים לגבות מהם אחריות מאי עבדתי ומה לי מתנה ומה לי מכר משא"כ באחריך דמתנת הנותן הוה ומסקי דאעפי"כ לא מקרי פסידא: וכבר כ' לעיל דהא דלא מקשי בשמעתא אלא מהדרינן לי' משום דס"ל דכל מקום דאיכא פסידא הו"ל בעל יורש ולהכי מק' א"כ מ"ט לא מהדר ובב"מ אפכא מ' להו וכד' הרשב"ם דנכסי בחזקת בעל רק באלמנה הוה מוחזקת: וכ' דהול"ל וליטעמך כוונתם דהשתא נמי קאמר וליטעמיך: ב"ק פ' החובל נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם יל"ד פשיטא ונ' דר"ל דאפי' שהי' בשעת העמדה בדין הבעל במקום האשה והרב במקום העבד אינם יכולין לטעון אחר גירושין ושחרור שידונו בפני הדין לכתחלה כ"א חייבין לשלם על העמדה ראשונה: וכ' רש"י וקנו נכסי' והכה בעבד וודאי מיירי שקנה נכסי אבל באשה הרי יש לה כתובה ומה גם דלד' רש"י בדבור הסמוך מיירי שיש לה נ"מ ג"כ וכ' כוונת רש"י משום דלא תנן לפחות בעבד וקנה נכסי' סד"א דא"נ לית לי' נכסי מחוייב לשלומי בגופו כדכ' ונמכר בגנבתו ואמנם באמת דמוקי בגניבה גזר הכ' כן ולא בשאר חיובי' וז"ש רש"י דמתני' בקנו נכסי' דווקא מיירי: וכ' רש"י דכ"מ משעבדי' לבעל לפירות ולירושה נ' לבאר דבריו דד' רש"י כד' הרמב"ם והמחבר חו"מ תכ"ד דאינה מחויוב למכור בטו"ה וכבר האריך בזה בש"ג אבל דברי' דחוקי' דנימא בנ"מ שיכולה למחול אמנם ר"פ ור"ה ברי' דר"י דאייתי ראי' ממתני' ס"ל דאי מצא למכור לחלוטין אף דהמכירה לא תחול כ"א לאחר מיתתה או מיתת בעלה עכ"פ מעת שתחול תהי' מכירה עולמי' לא מקרי מילי ומשתעבדא לניזק משא"כ לאחר תק"א דאינה יכולה למכור כ"א טו"ה שוה מנה בפרוטה כה"ג מילי נינהו ומילי לא משתעבדא ולזה כ' רש"י שמשועבדי לפירות כלומר בחיים ולירושה לאח"מ ר"ל בזה דהש"ס לא דחה כ"א דלא תנינא לתק"א אבל מאחר דקיימ"ל כתק"א משום טו"ה לא רמי' עלה לזבוני ודייק להו מקו' הש"ס ותזבין לכתובתה וכ"ת כדמסיק הש"ס דכל לבעלה מחלה אכתי ק' קו' תוס' תזבין במעמד ג' אלא דהש"ס אזיל למ"ד בגיטין שם דמעמד ג' בפקדון שייך ולא בכתובה דהו"ל בכלל מלוה אבל ר"פ לטעמי' דקאמר בגיטין ל"ש מלוה ול"ש פקדון ושפיר ק' תזבין במעמד ג' אלא ש"מ מילי לא משתעבדו: