ליקוטי חבר בן חיים ג י

יראה על פניו אשר יהדר פני הדבוקים בפרישתו ויבז לאשר לא יעשו כמעשהו כי אם גם בלבו חזון למועד עצור הוא בעצמותו ולא יראה החוצה, ובזה יהי' לו כבוד והדר ותפארה ועוז וממשלה למרבה המשרה וזאת שנית בענין התלמידי' ידוע להוי לנא, אשר מקדם קדמתה ומה גם בדור היתום הזה תלמיד הבא לישב בצל התורה והיראה כגוי הבא להתגייר דמי, וכאשר עלינו להודיעו להגר הזה אחרי משכנו אותו בדברים רכים כהלל הזקן בכ"ז להודיע עונשין וגזירות כן הדבר הזה ראה ראיתי ודוכרן עובדא דהוה בדידי אשר באתי לחסות בצל הנשר גדול האבר ארך הנוצה רבינו הקדוש זצ"ל רך הייתי וצעיר לא ידעתי בין טוב לרע בבואי ימינו פרש לחבקני ולומר לי שלום בואך, אמנם אחרי דבר עמי אחת ושתים החל ליראיני ולירך לבבי לאמר הן אתה היום ילד קטן ורך היעלה על דעתך לסבול בזה לחץ זה הדחק אשר יסובב בני בזה וזה לשני סבות האחת למען לא יפנה לקחת משען לחם וארוחה, טרם יערך שולחנה של תורה ויהא תחלת מגמתו להטות שכמו לסבול מכירות ועוני המשברים לבו וכוחו, שלא יהא דעתו זחה עליו וממדבר ר"ל שמשים עצמו במדבר ארץ לא זרועה כמדבר זוכה למתנה, וזאת שנית כי אין מן התועלת אשר יבין וישכיל התלמיד הלזה גודל שמחתנו בו ועוצם תשוקותינו לקרבו אצלינו אף שהוא לתועלת, ואם חפץ ה' בידו לא יסוג אחור מדברינו אלה ועל כתפיו ישא מוטות מלמד ודרבן מדעינו, וזאת שנית להיות עיקור מגמתינו להדריכו על השקידה והתמדה בתורתנו הקדושה, והמאור שבה תחזיר הרע שבו למוטב ואמנם לא יהא שוה לנפשינו אם ישקוד כל היום על ספרי היראה והמוסר וכיוצא מספרו חסידות אבל הזהירנו רבינו הקדוש לאמור יקח נא יום יום מעט מים דהיינו מדות המגיעי' אותנו אל התורה, אבל העיקור וסעדו לבכם פת לחם לחמה של תורה, להיות דברי תורה, משוננים, וקורא אני אל התלמידים ההוגי' כל הימים או רובו רק בספרי יראה ומוסר חבל על דאית לי' תרעא ודרתו לתרעא לא עביד היפך מה שאמר ר' ינאי אכן שבשקידות התורה עצמה צריך זהירות גדולה ועינא פקיחא כי בעוה"ר הרבה מן השוקדים מגמתם להראות יפים ובקיאתם וע"ז השטן מפצץ קרנם ושבשתא על בינייהו ומרגלא בפיו הקדוש נח לו ה לומד שלא בהתמדה ממי שאינו לומד בהתמדה: ורגיל אני לפרש מסיע אבני' יעצב בם דאמר רבא בפ' חלק אלו בעלי משנה ר"ל המסיע מבית מדרשו אבנים שלימות ת"ח בקיאים ועצב בם כי מתוך שלא ידעו ויטעמו נופת צל בינת מתורתינו הקדושה ולא עליהם נאמר דדי' ירווך בכל עת והכל בעיניו כגזיה"כ ולא עוד אלא שיאמרו כבר מלא קרבינו משלחן גבוה והגיע התור לטייל בפרדס כאשר עינינו רואות בזמנינו בעו"ה בזה החלה לנפול חומת ברזל בארץ אשכנז ארצה יען פסקו הישיבות והרבני' הישרים בלבותם בכל זאת להשכיל לאחרים לא ידעו וכבר העיד על עצמו הגאון בעל אשל אברהם כי בחדודו ופלפולו החזיר בדורו התורה ליושנה וע"ז אמר רבא שם כי ביקע עצים דהיינו החידוד עוד עץ קטן מדליק הגדול במס' תענית יסכן בם דהיינו בעלי תלמוד דהוא סברת טעמי המשכי' כפי' המפרשים, והעיקר לחבב סברא ישרה אשר יאמר אחד מן התלמידי' אפי' זעירא דמן חבריא ולהכות על קדקוד דעה משובשת אפי' מהגדולי' אמכם בלשון רכה וראשית דבר תלמיד הבא מחדש לישיבתנו והחל להראות לפנינו שכלו ותבונתו בפלפול וכיוצא לחבב דבריו וליפותם אם יש בהם ממש והעיקור אם כמה פעמים נבייש ברתחא דאוריית' אחד מן התלמידי' או החבירים לדבר כשוך חמתינו עמהם מילי דבדיחי ולהראות להם סבר פנים ומה גם אם לאחר התבוננת נראין דבריו מדרכינו ודוכרן אשר פעם אחת גער רבינו הקדוש בכעס א' מן התלמידי' ועל משכבו ברעיוניה סליקו אשר הדין הוא עם התלמיד ולמחרת פייסו בפני כל הישיבה ובקש ממנו לסעוד עמו בש"ק ואמנם לקרבם אליו העיקר לפי מה שיקרבו עצמם והם מרגלא בפיו הקדוש החוצה שאכירנו אותו אכיר ואף גם זאת צריך פקיחא יתירא אם יקבלו מה שיקבלו על נכון ושבח אני א' מגדולי דורנו אשר אם תלמיד לומד אצלו איזו שנים ולא יכון שוב בעיניו לנסותו ולהעמידו על כור הבחינה יצוה לו אשר הוא ינסה בפניו התלמידי' הקטני' ומזה ידע ענינו מהותו וערכו על נכון ואף גם להשכיל אם כל אחד מן התלמידי' אשר כבר הגיעו למדרגה אם יגמרו למגמר מלבד לסדר והעיקר אם יחזרו על הישן ע"ד אם שמוע תשמע וידועי' דברי אבינו לנון וחזרת אמנם בענין הלימוד המוסר לא יישר בעיניו ללמוד שום מוסר עם התלמידי' כי אם ספר חובות הלבבות הוא הדבר אשר בו ידע אנוש לפלס מעגל רגליו להיות מוצא חן ושכל טוב בעיני אלקי' ואדם ואם גם שאר ספרי מוסר ילהיבו לבות בני אדם בכל זאת לא ידע עדן לשקול ולהבין ולברר מדותיו ומעיד אני עלי כל התלמידי' אשר שמשו את רבינו הגאון כי יאמרו כל אורחותיו וכל הגדותי' וכל משאו ומתנו הי' לקוח מן הספר הזה והוא דבר השוה לכל נפש כקטון כגדול רק בהסביר הדברים והעיד לי בנו רבינו כ"י אשר בימי בחרותו מצאו רבינו זצוק"ל הוגה בס' ר"ח ואמר לו הכח בני זה בימי בחורותיך והרי זה בכלל מה שהי' מורגל בפיו הקדוש פסיעה גסה נוטלת מאור עינו אמנם אשר הזהיר אותנו כמה פעמים להגות לבין עצמינו הוא ס' מנורת המאור המלוקט מאגדת חז"ל ואין לגנות חלילה ס' מוסר האחרים, אבל בימי הילדות אשר עוד בל נטעו בל יך שרש היראה בלבם כשם שחייב אז ללמוד תורה מרב אחד כך צריך לברר לו דרך א' מיוחד בו ילך לבטח דרכו ולא ילוזו מעגלותיו וע"ד המספחת אשר פשתה כעת העיקור לעשות עצמו כלא ידע מהמשמרים הבלי שוא, ואך בלשון רכה ואמרים עמרים מ"ד חז"ל יערב אחת בהרבה להרגיש לב העומדים במשמרתם לבל יסוגו ג"כ אחור, ובכל זאת לא יאשים ולא יפליג להלבין בפרט, אם לא שיעשו חלילה תורת ה' לטפלה או שילמדו דברים כאלו אצל אפיקורסים חברים משחיתים ושנה טרם נסתלקה ארון הקודש מתוכינו אמר לנו בליל הו"ר כי אותן התלמידי' אשר צוו מאבותם להשיג וללמוד דברים מדברים שונים הוא גוזר עלי' ללמוד אצל נכרים ולא אצל אפיקורסי' ישראל ויש מחילוקי' שונים בהבנ' אלו הדברים ספרי רמ"ד וס' דקדוק מהמינ' השם ישמרנו מהם אמנם בעוה"ר בזמן הזה הוא מן הנמנע שישמעו בקול תוכחה להשיב אחור ידם מהם ודי אם לא כעזרה ולא ניתן ח"ו הסכמתנו ואמנם לשון אשכנזית ולע"ע במדינה זו הגרית ג"כ הלשונות עם דקדוק נכון לקרות (צייטונגען) והדומה להם מלבד ס' פילאסאפי' או טיאטרוס או שירי עגבים או מליצות עגבים מלבד אלו וכיוצא בהם עד אשר יוכלו לכתוב אגרת ושטרות וכיוצא כל אלו מלבד ההגרית ובכללם מלאכת החשבון את זה גלוי וידוע אשר שכר רבינו הקדוש לבניו ובנותיו מורה להורות כל הענינים הנזכרים אמנם בכל זאת לאו כל מוחא סביל דא ומלה בסלע משתוקא בתרין ואשרי מי שכלה שנותיו ולא חבאן והעיקר לשרש האהבה בלב התלמידי' ולהראותם