ליקוטי חבר בן חיים א צט

דב"מ ואמנם ד' תוס' כ' דיל"ד בב"מ שם למה הוצרך לאתויי הך ברי' למימרא דר"מ ס"ל בעי' תנאי קודם למעשה ואמאי לא מייתי מתני' דקידושין דתנן בכל תנאי צריך שהי' כב"ג וב"ר וממילא גם תנאי קודם למעשה ידעי' אלא ש"מ דאי הוה מייתי מקדושין הייתי אומר כד' רש"י דגם רחב"ג מודה בהך וכוותי' אתיא מתני' דב"מ ול"ק קו' הש"ס שם ולהכי מייתי בריי' דמתניא בהדי' תנאי קודם מ' דר"מ למימרא דאיהו יחיד גם בדבר זה: באו"ד דקדק רש"ל אמאי שבקו תוס' תנאי ומעשה בד"א וי"ל דפי' קו' תוס' עד"ז דאפי' תימא מתנאי ומעשה בד"א ל"ק דמה"ט באמת פליג רבא ולא ס"ל מ"מ ממתנה עמ"ש בתורה ומא"א לקיימו ע"י שליח ק': ואמנם מה שתי' כל התנאי' הכתובי' דמייתי הש"ס בקידושין כוונתם דבאמת מצינו תנאי' בתורה שאינם כפולי' כגון תנאי יעקב עם לבן אבל מאחר דגלי לן קרא דבעי' תנ"כ וודאי עשה יעקב עם לבן ג"כ תנ"כ אלא שקיצר הכ' ואמאי בהני לא קיצר א"וו לאורויי דבעי' תנאי דומיא דהני שהם לחזק ד' תורה לאפוקי תנאי שהוא לבטל וכן תנאי שאפשר המעשה ע"י שליח לאפוקי תנאי יעקב שלא הי' אפשר ע"י שליח ובאמת החליף לבן משכורתו עשרת מונים: ומ"ש תוס' רוב מצות ע"י שליח אפשר כוונתם למ"ש רז"ל בב"מ מה שעשה אאע"ה ע"י עצמו כגון ואקחה פת לחם שלם הש"י לבניו ע"י עצמו ומים שהביא ע"י שליח אף הש"י שלם ע"י שליח וכיון שרוב מצות ע"י שליח סתמא גם השכר ניתן ע"י שליח: ונ' דהלכה כר"מ קאי אדלעיל דהנה הראשוני' דחו משמואל ורבא דלחומרא בעלמא עבדו ואף דק' חומרא דאתיא לידי קולא וכמ"ש הרשב"א מ"מ לד' רש"י והיא ג"כ שיטת הראשוני' דשאר דיני תנאי גם לרבנן בעי' וחשו שמואל ורבא לב"ד טועי' שיסברו דלא ילפי' כלום מב"ג וב"ר ולכך תקנו גם תנ"כ אבל מאחר שהוכיחו תוס' דבאמת לר"מ לחודי' בעי' שאר דיני תנאי ליתא למ"ש אלא וודאי הל' כר"מ ואח"ז דחו גם ד' הראשוני' דבע"מ לא בעי' דיני תנאי כ"א דגם בע"מ בעי' דיני תנאי ורבא באתרוג קיצר בלשונו ואמנם בקידושין מ' ע"ב כ' דבאתרוג איכא אומדן דעתא דלא נתנו לו כ"א לצאת וא"צ תנ"כ ולכאורה לד' תוס' סברא זו מכרחת דהראשוני' הביאו ראי' דבע"מ לא בעי' דיני תנאי מהך התקדשי לי במנה וכ' הרשב"א דאי סגי בגלויי דעת אין ראי' מהתם וא"כ אמאי נדחקו תוס' בשמעתין למימרא דבאתרוג בעי' כפילא ונ' דק' להו בשמעתין אמאי בשכ"מ בעי' תנ"כ וכי יש אומד הדעת גדול מזה דהרי ר"ה באמת קאמר גיטו כמתנתו א"וו משום היכא נעביד ה"ז גיטך ע"כ צ"ל ואם לא יאמר מאומה ה"ז גט מאחר דלא קיי"ל כר"ה ואם יאמר אם ימות הרי התחיל בתנאי וצריך לגמור ש"מ דתנאי שהתחיל בו ולא גמרו גרע מלא התחיל בו כלל ואילו אמר רבא רק הילך אתרוג זה במתנה וסמך על אומדן דעתו שלא נתן לו כ"א לצאת שפיר אבל מאחר דקאמר רבא ע"מ שתחזירהו לי גם כפילא בעי': והנה הר"ן הק' על הפוסקי' דס"ל דבע"מ לא בעי' כפילא מהירושלמי דמבואר שם דאדרבא ע"מ גרע ונציע קצת ד' הירושלמי לפי שביאור המפ' בעל פני משה דחוק קצת ואמרתי לבאר לפי קו"ד ראשית דבר הגי' הירושלמי במתני' דעירובין מתנה על עירובין כלומר אם מניח שני עירובים דל"ש מכלל לאו צריך להתנות על כל רוח אבל בעירוב א' א"צ לומר אם לא בא חכם הריני כבני עירי דמכלל הן נשמע לאו ומק' ע"ז ולדבריך אמאי בעירובי' תנן לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי אלא ש"מ מתני' ר"מ דלית לי' מכלל לאו א"כ אינך צריך להגיה עירובין ומק' היידין ר"מ ויל"ד הרי אמתני' דב"ג וב"ר קאי ומק' היידין ר"מ אע"כ מחלק הירושלמי בין תנאי שביד המקבל כמו בב"ג וב"ר וכן אם תתני לי מאתים זוז דד' המתנה כי ב"ס יוגמר הדבר מאחר שביד המקבל לקיים התנאי וס"ל לר"מ דגמר בלבו שאפי' לא יקיים התנאי יהא המעשה קיים ולהכי בעי' תנ"כ אבל בתנאי שאין בידו כגון אם בא חכם מאן לימא לן דכה"ג ג"כ ס"ל לר"מ דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וע"ז מייתו מירדו גשמים דגם כן אין בידו ומ"מ ס"ל לר"מ דמקודשת ומעתה מ"ש הראשוני' דבע"מ לא בעי' תנ"כ היינו כמ"ש לעיל היכא דביד המקבל לקיים התנאי אבל היכא דתנאי ביד אחרים ל"ש בין אם לע"מ וכה"ג מיירי בירושלמי אלא דהירושלמי מ' לי' דע"מ כזה עוד גרע מאם ועד"ז יש ליישב קו' הראשוני' משמואל ורבא דע"כ במעכשו איירי ואמאי בעי' תנ"כ ולמ"ש מאחר דתנאי שכ"מ אין ביד האשה המתגרשת לקיים א"כ לא מהני מעכשו אלא שמד' הרמ"בם לא מ' כן שכ' גבי גט זה של ש"מ ואינו רוצה לומר לא ע"מ ולא מעכשו מ' הא אי הוה אמר מעכשו לא הי' צריך כפילא: נחזור לד' הירושלמי שכ' דבלאחר שירדו גשמי' גם ר"מ מודה דלא בעי' ומק' האי אם דב"ג וב"ר לאו כלאחר כך גי' הרשב"א והר"ן ולפנינו הגי' משובשת והבעל פני משה טרח לפ' ולא עיין בד' הראשוני' בענין זה ובסוף שמעתא מק' הירושלמי בכל אתר אי' לי' לר"מ מכלל לאו ור"ל דומיא דקידושין דאין בהם רק אי' ס"ל לר"מ ר"ל בשתויי יין ופ"ר או בנדרי' כד' הפני משה שם ולמה אמר בירדו גשמי' דבעי' לענין קידושין ומשני באמת רק משום חומר ערוה ובא להוכיח ד' ר' יוסי שאמר לעיל מזה דלחומרא דווקא קאמר ר"מ בירדו גשמי' דבעי' כפילא ולא לקולא ועד"ז א"צ להגיה כלום ואמנם לפי הגהת ה"ר אלחנן בתוס' הקו' הי' למה את אמר הכא דדווקא לחומרא קאמר ר"מ דבעי' כפילא הרי לית לי' לר"מ אפי' לקולא מכלל לאו ומשני חומר הוא בערוה דלא סמכי' לקולא כך פי' ד' הירושלמי לד' תוס' ואשר חנני ה' ית' כ' למעלה: ועתה נחזור לד' תוס' אחר שדחו ד' רש"י ועמהם נדחו ד' הרמב"ן דשמואל ורבא אחמורי אחמרי ודחו ד' הראשוני' בע"מ באו ג"כ לדחות דברי הראשונים שמחלקין מדינא בין ממון לאי' והראב"ד יישב סברתם בה' זכיי' ומתנה ואמנם תוס' הק' עלי' קו' הר"ן בשבועות דמבואר התם דאדרבא באי' גם ר"מ מודה דלא בעי' כפילא וצ"ל ד' הראשוני' דלא כד' הראב"ד כ"א דאנן כרחב"ג וסייעתו קיי"ל דמב"ג וב"ר אין ללמוד כפילא דהוצרך לאומרו ואמנם משאר אי' דכ' באינך קראי שפיר ילפי' וגרסי התם ר"מ פוטר וחכמי' מחייבין כגי' רוב ראשוני' שם ולא כרש"י וכ"ת א"כ ק' משתויי יין קו' רש"י בשבועות שם וכ' דיל"ד אמאי לא מק' הש"ס התם מיד הך קו' כדמשני איפוך א"וו משום דבחיוב מיתה מסתברא מכלל לאו הן דלא לחנם כ' התורה לא תשתו ולא תמותו אמנם בתר דמייתי דר' תנחום מהבקי ולמה לא כ' התורה ולא תמות ונדע