ליקוטי חבר בן חיים א צח

בטל ה"ה מגורשת ואי הוה מחלק בין אם לע"מ היה צריך לחלק בדיני אם בין כפל ללא כפל ונקט בקיצור והנייר שלי: אפשר דמפייסא לי' בדמי דקדק רשב"א מאי ל' אפשר דקאמר ונ' דגם ר"ח ידע דרשב"ג לא מיירי כ"א באבדה אמנם ס"ל לר"ח באבדה קאמר רשב"ג דצריך ליקח הדמי' אבל היכא דאיתי' לאצטלית בעין אי הבעל מקבל ברצון הדמי' מגורשת והיינו דקאמר אפשר דמפייסא לי' בדמי משום דאם אינו רוצה אינו צריך ליקח ואמנם אביי כחלק על ר"ח ואמר דחדא מתרתי או דצריך לקח לה דמי' מדינא אפי' האצטלית בעין והא גם ר"ח מודה דליתא דהרי קאמר בהדי' רשב"ג אבדה דווקא ואי אינו מחוייב לקבל הדמי' ואם קיבל הו"ל כמחולין לך והרי מחולין לך גם לרשב"ג לא מהני ואולי ר"ח ס"ל דאליבא דרבנן דווקא מחולין לך לא מהני: וכ' רש"י ליתא לאצטלית ר"ל דהנייר ע"כ איתי' דאל"כ היאך מגורשת ובאצטלית שייך דווקא אי ליתא: גמ' הא לא כפלי' יל"ד מה ל' זה הא לא כפלי' ורש"י ציין הא לא כפלי' ר"מ וכו' וזה הו"ל לציין דיבור הא מני ר"מ ונ' דרש"י בא ליישב ל' הא לא כפלי' וזה לעורר דל' כפילי' נופל יותר על ל' אם תתנו ואם לא תתנו וכה"ג מיירי ר"מ דומי' דב"ג דכ' ג"כ אם אבל בע"מ לא שייך ל' כפילה שפיר ומדנקט תנא דבריי' בע"מ ש"מ דבלא כפילה מיירי והיינו דקאמר אביי הא לא כפלי' כלומר כיון דבע"מ נקט וכמ"ש והן ד' רש"י ועד"ז יש סיוע גדול לד' הגאוני' דבע"מ לא בעי' תנ"כ דהכי חזי' דתנא דידן נקט בכולהו מתני' תנאי ע"מ ובע"מ אין דרך לכפול ולמה לא נקט אם אלא ש"מ דמתני' דווקא קתני ואשמעי' דע"מ כמעכשו ולא בעי דיני תנאי: והנה הר"ן הביא בשם הראב"ד סברת הגאוני' ודחה אותה וה"ה כ' ספ"ו מאישות דהרמ"בם בציור דנקט התם בא לרמז על סברת הראב"ד ודבר גדול דיבר ה"ה בזה ור"ל דהרמ"בם נקט שם בין בגירושין בין בקידושין ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא נקט בקידושין ע"מ שאתן לך ובזה הורה לד' הראב"ד וזה פתשגן הענין בתנאי אם הרי כל מעשה הקידושין והגירושין מתלי תלי וקאי בקיום התנאי ועכ"פ עכשו אין כאן קידושין נמצא התנאי בא לעקור מעשה הגירושין והקידושין וצריך כל דיני תנאי אמנם בע"מ הרי המגרש גירש מיד והמקדש קידש מאותה שעה ובדידה קיימא לקיים התנאי א"צ לדיני תנאי ולהכי נקט הרמ"בם גם בקידושין ע"מ שתתני דבע"מ שאתן באמת צריך דיני תנאי דהוה כמו אם: ועד"ז מיושב מה שנתעורר המשנה למלך הרי אם שכב הוה תנאי לעבר ומ"מ בעי' דיני תנאי ומ"ש תנאי לעבר מע"מ ולמ"ש א"ש כל תנאי שבא לעקור המעשה ממקומו צריך דיני תנאי מלבד בע"מ שתתני דיש בידה בכל שעה לקיים התנאי והמעשה חל משעת גירושין וקדושין משא"כ תנאי דלעבר דבא לעקור המעשה לגמרי: וי"ל דלהך לשנא לקמן דרש"בג לרבנן קא"ל אין תנאי בכתובי' שאינו כפול וגמרי' מניי' בהך לשנא ס"ל לרש"בג דבין ר"מ בין רבנן אי' להו תנ"כ ותרוויי' אי' להו ע"מ, כמעכשו כמד' בתוספתא דגם ר"מ אי' לי' ע"מ כמעכשו הביאה הר"ן וח"ר אלא ר"מ ס"ל אפי' במעכשו בעי' תנ"כ ורבנן ס"ל דבמעכשו לא בעי' תנ"כ דאינו דומה לאם וע"ז רמז רשב"ג אין תנאי בכתובי' ואפי' תנאי דלעבר שאינו כפול ומאי חילוק בין עבר למעכשו: ואמנם הר"ן הק' לד' הגאוני' מחליצה מוטעת דמיירי בע"מ וכשרה משום דא"א ע"י שליח והרי מאן אמרה בחליצה ר' יוחנן איהו מרא דשמעתא דע"מ כמעכשו ולכאורה אד' הרמ"בם גופא הו"ל להר"ן להק' דאיהו פסק חליצה מוטעת כשרה ומזה נ' ראי' ברורה לד' הכ"מ דהא דהרמ"בם פסק חליצה מוטעת כשירה היינו משום דכיון דעבד מעשה אחולי אחלי' לתנאי' וכן מורה ל' הרמ"בם בה' חליצה שכ' דכשירה שהרי נתכוין לחלוץ ואי הטעם משום דהתנאי אינו תנאי למה לא כ"כ הרמ"בם: וכ"ת מ"מ מאי בעי הרמ"בם שכ' שהרי נתכוין לחלוץ בזה בא ליישב קו' הלח"מ על הכ"מ דאם טעם הרמ"בם משום אחולי אחלי' הרי בקידש ע"ת ובעל ס"ל להרמ"בם דעכ"פ לא הוה רק ס' קידושין וגם בחליצה לא יהא אלא ס' חליצה וזה בא הרמ"בם ליישב בעל אחר קי' תנאי וודאי יש ס' אי אחולי אחלי' אבל בחליצה דבעי' לשמה כמו שביאר שם הרמב"ם וכיון שחלץ בפני ב"ד וכיון דפוטרה ממילא ביטל ואחלי' לתנאי: משום דמעשה קודם לתנאי יל"ד רבא דמ' לי' דר' דברייתא דווקא והאי לשנא תנן במתני' לעיל ג"כ ואעפ"כ תנן ותתן ואמאי תתן לרבא הרי התנאי בטל ובשלמא לד' הגאוני' דאי ע"מ כמעכשיו לא בעי' דיני תנאי שפיר מתני' מוקי רבא כר"ה והיא תתן ובריית' לרבנן מוקי לה אבל לד' החולקי' וס"ל דגם במעכשו בעי' דיני תנאי ק' רבא היכא מפ' למתני' וצריך לדחוק דרבא לד' אביי דמפ' בריית' דווקא הוא דקאמר אמנם לד' תוס' דלרבנן דר"מ גם תנאי קודם לא בעי' א"ש דמתני' מוקי רבא כרבנן דר"מ ובריית' כר"מ ומ"מ לד' רש"י דפשט דבריו במתני' דקידושין מורין דאין חילוק בין אם לע"מ ומ"מ ס"ל דרבא גם לרבנן מוקי בריי' צריך לדחוק וכמ"ש: תנאי ומעשה בד"א יל"ד ר"א בר אהבה היאך אפ' למתני' דלולב הגזול דדייקי מנה דמתנה ע"מ להחזיר הוה מתנה ונהי דמיירי באומר מעכשו מ"מ הו"ל תנאי ומעשה בד"א ולמה תנן והחזירו לאשמעי' דבעי' החזירו דווקא ובשלמא לד' הגאוני' דבמעכשו לא בעי' דיני תנאי שפיר אבל לד' התוס' ק' ואמנם כ"כ תוס' היכא דאין תנאי סותר המעשה לא מקרי בד"א ובמעכשו הרי אין תנאי סותר המעשה אלא הא גופא קשיא כיון דמב"ג וב"ר ילפי' מה לי סותר או לא וצ"ל דלענין זה לא ילפי' אלא בתנאי אם דלאו מעכשו ולא במעכשיו נמצא משום דיש בענין זה סברא לחלק בין אם למעכשו מודו תוס' דלא ילפי' מעכשו וא"צ מ"ש רש"ל דלד' תוס' ב"ג וב"ר לסימנא בעלמא נקט ר"א בר אהבה ולמ"ש דברי' בגו: ומה שצ"ע הוא ד' הרא"ש שכ' דבמעכשו בעי' ג"כ דיני תנאי וחשיב בהדיי' תנאי ומעשה בד"א וא"כ הך דאתרוג דלא החזירו לא יצא היכא משכחת לה וצ"ע וכבר הקשו קושי' זו הטו"ז אה"ע ה' גיטין שם: תוס' ד"ה משום דבעי' תנאי קודם כ' הרמב"ן בקידושין דאין ד' רש"י דהכל מודו לר"מ באינך דיני תנאי אלא דרחב"ג לא פליג מדקאמר אתנ"כ הוצרך הדבר ש"מ דבאינך מודה לר"מ וצ"ל דהא דגם בשמעתין כ' רש"י הכי למימר מאי איכא בין תי' דרבא לתי' דאביי דלאביי בריי' כר"מ לחוד ולרבא גם כרחב"ג אתיא אבל מודה רש"י דגם לרבא לאו כ"ע מודו בזה וכסוגי'