ליקוטי חבר בן חיים א צה

ויש עוד לומר דקו' הש"ס הי' דמטעם חזקה זו יהא השליש נאמן אף שאינו אלא כע"א דעלמא דמצינו בחזקה סמכו אע"א אפי' בא"א כמו בעיגונא דעיקר הסמיכה לד' הרמ"בם על חזקה דמלתא דעבידא לגלוי לא משקרי אינשי ומ"מ משני לי' נהי דהחזקה עדיפא היינו להיות שקול כרוב לחומרא אבל לא לדחות לקולא חזקת א"א וזה כ' שרמז רש"י לחומרא כי הא דר' יצחק כלומר אף דאיכא חזקת היתר מול חזקה זו דשליח עושה שליחותו: ולהימנה לדידה צ"ע טובא מאי עלה ע"ד המק' דהיכא דהבעל אינו מכחישה נימא אין אשה מעיזה פניה והי' כ' לומר דהעק' הי' סבור דעיקר טעמא דרב המנונא משום דלא שבקה היתירא כיון דבעלה לפנינו ויכולה להתגרש בהיתר לא תאמר שכבר נתגרשה וכן מ' הל' דמתרץ לי' ה"מ דליכא דמסייע לי' והכי הול"ל הנ"מ היכא דהבעל מכחישה אלא ש"מ דלאו בהכחשה תלי' מלתא: אלא שאין כ' כן דא"כ היכא דהבעל מכחישה גרע דהרי אינו רוצה לגרשה ואתמהה דל' אין אשה מעיזה וודאי לא מ' כן ולזה כ' דק' לי' לש"ס אד' רב המנונא דעיקר חסר מן הספר דהול"ל ובעלה מכחישה אלא ש"מ אפי' בעלה אומר איני יודע כלומר אני מסרתיו לשליח הולכה ואיני יודע אם מסרו או לא ג"כ מהימנא והכא מ"ש וע"ז משני הש"ס דבאמת זה כוונת רב המנונא אבל דווקא היכא דליכא דמסייע לה משא"כ כאן דהשליש מסייע לה אא"כ מבואר משמעתין דלא כד' הרא"ש שכ' לעיל גבי ומודה ר"ה לפי' בתרא מוכח דשליש מסייע לה לזו מפסידה ודווקא בעל מסייע וכ' דלק"מ דדווקא בשמעתין דהכא דהבעל אינו מכחישה ובלא"ה החזקה גרוע משו"ה אפי' השליש מסייע מפסיד משא"כ לעיל דהבעל אומר לפקדון ומכחישה והיא אומרת קמאי דידי או גירשתני דהחזקה אלימא טפי דכולי האי וודאי אינה מעיזה אף סיוע השליש אינו מפסיד חזקה זו: ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ב"ה וב"ש לעולם: בסוגי דתנאי כפול קידושין פ' האומר ר"ח אומר הנה ד' רש"י דרחב"ג ל"פ כ"א בתנאי כפול ותוס' הק' מב"מ ותי' רמב"ן דד' רש"י דרחב"ג מיהת לא פליג בהא אר"מ ונ' דל' דמתני' מסייע לרש"י דאי הוה תני דברי ר"מ ורחב"ג בר פלוגתא הייתי אומר דאין כאן עוד ד' שלישי אבל עכשו דתנן ר"מ אומר רחב"ג אומר כלומר שכי' יחידאי ויש עוד ד' רבנן והיינו דרחב"ג לא נחלק כ"א בתנא"כ ורבנן אפלגו על הכל: ויל"ד למה יליף ר"מ מתכב"ג וב"ר דמאוחר ולא יליף מאם בחוקתי תלכו דמוקדם בשלמא מקראי דקודם מ"ת י"ל אין למדין מקודם מ"ת כדאי' בירושלמי אבל מאם בחוקתי נילף ולולא דשבק רש"י דבעי' אפשר ע"י שליח הייתי אומר דהא מיהת ליכא למילף מאם בחוקתי דפעמים השכר ע"י הש"י בעצמו אבל רש"י שבק להך מלתא וכל הני דמייתי רש"י ת"כ וקודם למעשה והן קודם ללאו הכל משכחת גם באם בחוקתי ואמאי לא נקט ר"מ אם בחוקתי והי' כר' ראי' מזה דגם ר"מ ע"כ ס"ל הצריכותא דעביד הש"ס לקמן כי לולא כן הו"ל ב"ג וב"ר עם אם בחוקתי ב' כתובים הבאי' כא' ואין מלמדין ומיושב בזה קו' תוס' בשבועות דהש"ס ס"ל דר"מ באי' לא בעי ת"כ וק' מאם בחוקתי תלכו אמנם אי ר"מ ג"כ ס"ל צריכותא וקראי לגופיי' צריכי לק"מ וז"נ שיטת רש"י שבועות שם דגר' לעולם איפוך ור"מ בממון אי' לי' תנ"כ ובאי' לית לי' והיינו טעמא משום דיליף מב"ג וב"ר לחודי' ושאר קראי לגופי' צריכי וא"כ לית לן קראי כ"א בממון: והנה לד' הגאוני' שהביא הרמב"ם דאדרבא בממון לית לן תנ"כ ויישב הראב"ד בהשגות שפיר מב"ג וב"ר ועדין ק' מסוגי' דשבועות דאמרי' אפכא כי לית לי' לר"מ מכלל לאו וכו' בממון וכ' דהגאונים גרסי שם לעולם לא תיפוך ואמרי' ר"מ מחייב וחכמים פוטרין דס"ל גם באי' בעי' תנ"כ ושתויי יין דבמיתה שאני דמיתה לא גרע מממון: כ' רש"י כל תנאי שאינו כפול כ' כוונת רש"י דק' לי' ל' כל תנאי דתנן בשלמא אי ר"מ גם באי' הוה מיירי א"ש אבל באמת ד' רש"י בשבועות דר"מ באי' לא בעי תנ"כ ומאי כל ולזה כ' רש"י דר"מ אדרחב"ג קאי דשמעי' דאמר דכיון שהתנאי קודם למעשה והן קודם ללאו התנאי קיים וע"ז קאמר ר"מ כל תנאי אפי' עשוי בשאר דיני תנאי כל שאינו כפול אינו תנאי: ובמק"א כ' דד' רש"י דאין צריך לקיים התנאי כלל אבל אין ל' רש"י מורה כך דוק בלשונו שכפל כמה פעמים אשר אף בלא קיום התנאי המעשה קיים וע"כ כן הוא דהא מב"ג וב"ר ילפי' ובשלמא לענין קיום המעשה שפיר ילפי' וכמ"ש רש"י אבל שלא יהא צריך לקיים התנאי עדן לא ידעי' ואמנם כוונת רש"י מדשני ר"מ בלישנא ולא קאמר תנאו בטל כמו במתנה עמ"ש בתורה ש"מ דהתם הוא דהתנאי בטל לגמרי אבל הכא רק המעשה אינו בטל בביטול התנאי אבל התנאי מחוייב לקיים והנה בב"מ בתנאי שיש מעשה בתחלתו תנן בהדי' תנאו בטל ומ"מ נ' מד' רש"י שם בהדי' דר"ל דהתנאי אינו מבטל המעשה וב' משום דק' לרש"י למה חלק התנא שם מתנה עמ"ש בתורה ויש מעשה בתחלתו לב' בבות א"וו משום דהתם תנאו בטל לגמרי וביש מעשה בתחלתו המעשה אינו מבטל אבל התנאי צריך לקיים: ואמנם הרמב"ם א' לי' ל' תנאו בטל שהוא בטל לגמרי דומיא דמתנה עמ"ש בתור' וק' ל' מ"ט ולזה פי' דמעשה בתחלתו היינו שעשה המעשה לגמרי קודם שעשה התנאי ואמנם ע"ד שביאר הכ"מ דהכל היה בב"א דלא תק' קו' הטור ועל הטור שלא הבין ד' הרמב"ם כן יש לתמוה למה לא ק' ליה אמאי תנאי ע"מ מהני אפי' ביש מעשה בתחלתו וכמ"ש שם הרמב"ם בהדי' וע"כ צריך לפ' כפי' הכ"מ: ודעת הרמב"ם והגאוני' בע"מ שהקשו עלי' הראשוני' מגט שכ"מ ע' ה"ה פ"ט מגירושין והלח"מ הוסיף עוד להק' למה לא תיקן רבא ע"מ ולא יהא צריך לדיני תנאין לענ"ד נעלם מכולם ד' הרמב"ם שהוסיף שם ואינו רוצה לגרשה מעכשו שלא תטרוף דעתו כוונתו דכה' שקודם לה' זאת כ' הרמב"ם דבמהיום או מעכשו ה"ה מגורשת גמורה ואסור להתיחד עמה וזה ענין שמביא לו טירוף הדעת שאנו מחזיקין אותה למגורשת כאילו וודאי ימות ומאי תקנתי' שיאמר שעה א' סמוך למיתה מגרשה דהיינו מעת שאני בעולם וא"כ עכ"פ איננה מגורשת עד רגע סמוך למיתה וכ"כ הרמב"ם בהדי' בה' זאת ושפיר בעי' תנאי כפול