ליקוטי חבר בן חיים א צג

ודייקו תוס' דאם אמר לפקדון נאמן השליש מ' לאחרים הוא דנאמן אבל לעצמו ל"ש הימני' דאם אומר מכרת או נתתו לי אומר בעצמו שלא הי' שליש מעולם והודאת בע"ד כק' עדים והנה לקמן כ' תוס' דר"ה באמת ס"ל במלתא דאי' ל"ש הימני' וא"כ למה מודה בב' עיירות וצ"ל דלר"ה בעי' מיגו ובעיר א' לא שייך מיגו דמשום סברת אם איתא לא תקבל הגט וליכא מיגו משא"כ בב' עיירות דל"ש סברת אם איתא בוודאי תקבל הגט ואיכא שוב מיגו: גמ' הודאת בע"ד וכו' יל"ד מה זה דקאמר כיצד מהו כיצד וכ' דס"ד אפי' שני הבע"ד מכחישים ג"כ יהא נאמן קמ"ל דווקא זה אומר כך וזה אומר כך אבל שנים מכחישין הם נאמנין ומטעם הודאת בע"ד: ובזה יש ליישב דלכאורה מאי מק' הש"ס על ר"ה מהך בריי' דהרי במקום מיגו גם ר"ה מודה ודלמא מיירי במקום מיגו וכ"ש שק' קו' זו בסנהדרין דמק' מהך בריי' אר"נ דמצריך מיגו אמכם למ"ש דבריי' אשמעי' דשנים דאם שני' מכחישין הם נאמנין ואס"ד דמיירי באי' לי' מיגו למה לא יהא נאמן אפי' להכחיש שכי' אלא ש"מ בלא מיגו מיירי: ואמנם בשמעתין יש לישב ג"כ ע"ד שכ' הרשב"א ליישב ד' הרי"ף במה שהביא ראי' מקו' הש"ס וליהמי' לשליש ומאי מק' הא התם גם ר"ה מודה ותי' הרשב"א כיון דר"ה רק מטעם מיגו מודה ל"ש וליהמני' לשליש וכן יש לתרץ בבריי' אמנם אד' תוס' יל"ד למה הוצרכו לומר דמ' למק' דבריי' בג' יחד בעיר הרי קו' הש"ס בלא"ה א"ש דאפי' אינם יחד בעיר מטעם מיגו הוא דמהימן ובריי' במיגו לא קמיירי וכמ"ש או לדעתינו או לד' הרשב"א וכ' דע"כ לא נחתי' להך סברא דלר"ה במיגו תלי' מלתא דווקא בתר דמשני הש"ס אליבא דר"ה שאני ממון דאתיהב למחילה ש"מ דר"ה לית לי' באי' כלל הימני' ודמודה באין שלשתן בעיר ע"כ מטעם מיגו מודה משא"כ המק' דלא ידע מזה עדן מנ"ל להק' דלמא גם ר"ה אי' לי' הימני' מלבד היכא דשייך אם איתא אע"כ דמ' לי' בריי' אפי' שלשתן בעיר: וכוונת דברי' י"ל משום דהודאת בע"ד מיירי אפי' כששלשתן בעיר א' ה"ה סיפא דשליש נאמן ג"כ מיירי אפי' כלן בעיר א': וכן לגיטין נ' דא"נ ס"ד דגיטי נשים קאמר ע"כ לא קאי אהודאת בע"ד דמאי הודאת בע"ד שייך בגיטי נשים ואף דבעל שאמר גירשתי כאמן למאן דס"ל הכי היינו להבא ומטעם הואיל: גמ' וליהמנ' לשליש יל"ד אטו לא ידע המק' דמתני' בגט קרוע מיירי והי' כ' ראי' מזה לד' הרמ"בם דפסק דגט קרוע כשר בעידי מסירה וא"כ אם ימסרנה לה הרי הוא כשר ושפיר שייך הימני' שיכול למוסרו לה בעידי מסירה והתרצן דחה דבריו נהי דאם הבעל מוסר גט לאשתו גט קרוע כשר אבל אין שליח נאמן לגרש אשה בגט קרוע דדלמא באשפה מצאו: אמנם באמת נ' דמעיקרא מיד הי' רק קו' המק' אתיבת קיבל דתנן ולזה הבין הקו' כפשוטו ותי' מי קנפיק גיטא וע"ז השיב לו המק' אתה הבנת כי קו' הי' בין אעידי אמירה בין אעידי קבלה ושפיר השבת לי' אבל קו' מעיקרא לא הי' כ"א קיבל ל"ל וזה כוונת תוס' שכ' בפנינו אמרה וזה מעולם לא הי' ק' לי וגם לרש"י פי' הסוגי' עד"ז אלא דרש"י בא להסביר לולא הי' הדין בגט שלם דלא בעי עידי אמירה היאך עלה ע"ד התרצן שהמק' יטעה כולי האי א"וו בגט שלם באמת לא בעי' עידי אמירה: ואמנם אכתי אריכות ל' רש"י על תי' הש"ס מי קנפיק גיטא צריך ביאור ונ' כוונת רש"י דהא דשליש מהימן גם אעידי אמירה היינו ע"כ מטעם מיגו ומיגו זה לא הי' עד דאתי לגבי דידה וההיא שעתא קרוע הוה ולא הוה מיגו משא"כ עידי הקבלה דיו אם הי' נאמן בשעה ראשונה וכמ"ש הר"ן וא"נ עכשו קרוע הוא הרי קודם שנקרע כבר האבי' ועידי קבלה ל"ל: בכל זאת מ"ש רש"י קיבל ל"ל הרי הגט בידו לפנינו ק' מאוד מה לכו בגט קרוע שהוא בידו וע"כ צ"ל כפי' תוס' ואין ד' רש"י מורין כן אשר ע"כ כ' כוונת רש"י ע"ד הרשב"א שכ' אם הגט מקויים אפי' קרוע כשר דבעל לא מקיים גיטא ומפ' רש"י קו' הש"ס עד"ז הנה מדתנן במתני' האשה שאמרה התקבל צריכה ב' כיתי עדי' ע"כ חידוש דין בשליח קבלה אתא תכא לאשמעי' מה שאינו באשה וא"כ אטו אשה שבאה בגט קרוע לפנינו נאמנת בלא עידי קבלה ולא יהא השליח עדיף ממשלח וכמ"ש ה"ה פי"ב מגירושין אמ"ש הרמ"בם דבעל נאמן לומר בשליח קבלה מזוייף אע"כ דמיירי בגט מקויים והיא א"צ עידי קבלה ואמאי הוא צריך כיון שהגט בידו והוא מקוים וודאי מיד הבעל קבלו דבעל לא מקיים גיטא וע"ז משני הא מני ר"א היא וכ' רש"י דאמר אין גט כשר וכו' ולא רצה רש"י לפרש כפירוש תוס' דמיירי ולא עידי חתימה דיק' שוב מ"ש בש"ק דאשמעי' תכא האי דינא בדידה כמי דינא הכי א"וו הכא מלתא אחריתא כיון דמתני' בגט קרוע מיירי י"ל כ"מ בין ר"מ לר"א דהנה הרמ"בם פסק גט קרוע אם יש עידי מסירה שהוא נקרע בשעת מסירה כשר והרשב"א הק' עליו מן התוספתא וי"ל ד' הרמ"בם דהתוספתא מיירי בלא עידי חתימה והמסירה לחודא כרתי וכיון שנקרע קודם המסירה פסול דבטולי בטלי' וכמ"ש הרשב"א והרמ"בם מיירי שיש עליו עידי חתימה כסתם גט לד' הרמ"בם וכיון דאיכא עידי חתימה מבואר ד' הרמ"בם דרק לכתחלה בעי עידי מסירה אבל באמת עידי חתימה כרתי ואף דנקרעו מ"מ לא בטלי אחר שעידי חתימה גמרוהו ז"נ בד' הרמ"בם ואמנם לד' רש"י י"ל כיון דלר"א אפי' איכא עידי חתימה אין גט כשר בלא עידי מסירה ובכ"ג ס"ל לר"א מסירה כרתי וא"כ אם הי' קרוע בשעת מסירה הי' פסול ה"ק תנא כיון שהגט עכשו קרוע צריך שני עדי' אשר בשעת מסירה לא הי' קרוע וה"פ דמתני' משום דנקרע בעי' עידי קבלה שהי' אז שלם וכ"ת אכתי הרי גם גבי דידה הי' דינא הכי ומאי אשמעי' תו הא מלתא בש"ק י"ל באמת לדיוקא אתא דווקא משום דנקרע בעי' עידי קבלה אבל לו הי' שלם לא הי' צריך וע"ז פריך הש"ס מאחר דמתני' רק לדיוקא אתא למימר דשליש נאמן בגט שלם ולמה לי' לתנא למנקט קרע דפשיטא דבעי ב' עדי' לינקוט גט שלם ולשמעי' בהדי' דנאמן ומשני בשעת הגזירה כלומר דקודם גזירה לא הי' מביאין עידי קבלה משום שהיה השליש נאמן ואח"כ בשעת הגזירה שהיו צריכין לקרוע הגט הוצרכו לתקן גם עידי קבלה ומיושב בזה למאי הל' אשמעי' תנא שהיתה גזירה כזאת ולמ"ש א"ש: וכ' הרא"ש דקו' הש"ס הי' גם לר"ה דהרי באין הבעל מכחיש גם ר"ה מודה והתוס' לא כ"כ כ"א דלר"ה מתני' בג'