ליקוטי חבר בן חיים א צב

ואמנם י"ל מאחר דלר"ה באמת לא שכיחא בעיר א' שיגרש ע"י שליח דאם הי' שכיח היאך שייך לומר אם איתא ואם מקלע גט ע"י שליח ע"כ הדבר מפורסם מדוע לא גירש זה ע"י עצמו וממילא אין חשש לעז כי ידע הבעל אשר הדבר מפורסם שגירש ע"י שליח: באו"ד כתבו ותנו דברי' אלו תמוהים דכתבו ותנו לכ"ע צריכין אותן שאמר להם כן לכתוב בעצמן וליתן וא"כ הו"ל שנים או שלשה ושוב א"צ בפ"נ וע"כ כוונת התוס' שאמר לסופר ולעדי' כתבו ולשליח תן ותנו ל"ד ועיקר כוונת תוס' שהלך לדרכו קודם כתיבה דל"ש כה"ג לדידה הוה יהיב לה: תוס' ד"ה דהא הימני' יל"ד בדברי' מאחר דלד' אין גט בעולם כשר אם לא היו שם עידי מסירה א"כ השליש שאמר לגירושין ע"כ אומר שהבעל מסרו לו בפני עידי מסירה דאל"כ בלא"ה הגט פסול וא"כ ע"כ פלוגתיי' דר"ה ור"ח במסר לו בפני עדים ומה הל' אפי' אומר הבעל וכ' כוונת תוס' ל"מ אם הבעל מכחיש השליש ואומר ע"כ לפקדון נתתיו לך שהרי לא היה שם ע"מ וודאי השליש מהימן דהרי המני' מאחר דמסר בידו הגט בלא עדי' אפי' הביא הבעל עדי' ש"מ אם הביא הבעל העדי' נאמנין להכחיש השליש דלא כמ"ש הרשב"א בחי' וכן פי' רש"א כוונת תוס' לקמן ד"ה הא מני ר"א וטעמא מוחי כ' דכיון דעכ"פ העדי' לפנינו ואומרי' שלפקדון נתנו לו ומעולם לא הי' עידי מסירה לגירושין א"כ מאי אהני לן במה שפסל הבעל העדי' נגד השליש עכ"פ עידי מסירה אין כאן ולד' תוס' פסול כל גט בלא עידי מסירה וד' רשב"א תמוהים בזה לכאורה ובלא"ה צ"ע מאי ק' לי' לרשב"א נחזי סהדי מאי קאמרי ר"ה ור"ח פליגי בגט שיש בו עי"ח וא"צ להביא העי"מ לפנינו וכמ"ש רש"א הנ"ל ע"ד תוס': ואמנם ד' הבריי' שאמרה הודאת בע"ד כק' עדי' ושליש נאמן משני' מ' לכאור' דשליש נאמן יותר מק' עדי' וכד' הרשב"א וי"ל דבממון וודאי ד' רשב"א שרירין וקיימין דפסול לי' לכולהו עדי' לגבי שליש דהרי המכי' אבל בגיטין דבעי' ע"מ ל"ש זה מטעם שכ': וכ"ת כדמק' הש"ס וכן לגיטין יק' גם אר"ח לא היא הרי ע"כ גם הודאת בע"ד ל"ש בגיטין ואף דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן היינו מטעם הואיל ובידו ולכ"ע מכאן ולהבא דווקא וכיון דאהודאת בע"ד לא קאי וכן לגיטין ע"כ ה"פ וכן לגיטין שליש נאמן אבל לא יותר מק' עדי': והי' נ' דהרי"ף בתשו' שמפ' פלוגתא דר"ה ור"ח בשליח הולכה היינו ג"כ משום דלא א' לי' דבמקום עדי' שייך הימני' ובשלמא בשליח הולכה א"צ עדי' אבל בש"ק ע"כ בעי' עי"מ ל"ש הימני' א"וו פלוגתיי' בשליח הולכה וכ"ת א"כ יק' שוב מאי פריך ממתני' הלא מתני' בש"ק דל"ש הימני' לק"מ דהמק' הוה ס"ל סתם מתני' דידן ר"מ וע"כ איכא עידי חתימה והרי"ף לית לי' ד' ר"ת דגם לר"מ בעי' עידי מסירה דאפי' לר"א ס"ל להרי"ף במקום עי"ח ל"צ עידי מסירה רק לכתחלה וכן פסק הרמ"בם: באו"ד דאין לפ' כך הגי' לפנינו מ' מדברי' אלו דלד' רש"י דטעמא דר"ח משום מיגו ע"כ אם מסר לו בידיו ל"ש הימני' שהרי כ' רש"י המכי' כשמסרו בידו והיינו דאז מצי עביד בהגט מה דבעי' ובמקום עדי' עכ"פ כ"ז שהעדי' לפנינו אין בידו כלום כך הייתי סבור לפ' ד' תוס' אבל זה בדותא וכמ"ש דכיון דאנן בין ר"ה בין ר"ח כר"א קיי"ל דעי"מ כרתי ואפי' איכא עידי חתימה עכ"פ עידי מסירה בעי' ואימת קאמר ר"ח הימני' אם לא שנדחוק דד' רש"י במקום עי"ח אפי' לכתחלה א"צ עי"מ וכולא האי לא מיקל א' מהפוסקי' ולזה כ' פי' ד' תוס' דלרש"י דהטעם משום מיגו וק' מאי מיגו שייך הרי בשעת מסירה היו עדי' וצ"ל כד' הרשב"א דאמרי' דפסיל הבעל לעדי' וזה לא רצו תוס' להסכים כ"א כמ"ש: והנה הביאו ראי' מסנהדרין הגי' בתוס' משובשת וברשב"א הקו' מבואר דהש"ס הניח שם ר"כ דס"ל בלא מיגו אין שליש נאמן בתיובתא ש"מ דלא בעי' מיגו וזה כוונת ד' תוס': ואמנם לד' רש"י י"ל בממון וודאי לא בעי' מיגו כ"א הימני' אבל באי' ס"ל לרש"י דל"ש הימני' וכמ"ש רש"י בהדי': אלא שהר"ן הק' מנאמונת עלי לומר שלא פייסתי בפ' כל הגט ובפ' מי שאחזו הרי דבגט שייך ג"כ הימני' והנה מפייסתי לא הוה ק' כלל דלרש"י פייסתי היינו גט ישן דרבנן ומשו"ה נאמנת אבל הסוגי' קאי ג"כ אתנאי אם לא באתי והתם הוה דאוריי' אבל המעיין ברש"י פ' כל הגט שכ' באומר בב"ד נאמנת עלי וכו' כוונתו בשעת התנאי מיד התנה שאם היא תאמר שלא בא ע"ז לא התנה שיהי' הגט בטל והרי תלה התנאי בדברי' משא"כ בסוגיי' אם הוא אמר לפקדון מ"מ לא גירש ומ"מ היכא דאיכא מיגו אגלאי מלתא למפרע דלא כפיו לבו וצ"ע: באו"ד גם ר"ה מודה י"ל ד' רש"י דבשליש לית לי' לר"ה מיגו דמאי נימא הרי הי' יכול למוסרו א"וו קיבלו לגירושין אדרבא אם קבלו לגירושין הי לו למסרו לה ומ"מ אי לאו סברת אם איתא הייתי מאמינו מ"מ במיגו משא"כ השתא דאמרי' אם איתא אבל בדידה דהמיגו אי בעי' אמרה לדידה יהבה ניהלה י"ל באמת ד' רש"י דהגט בידה כהתי' קמא של הרא"ש לקמן וע' לפנינו וא"כ למה לא ניהמנה במיגו: אבל אין לומר דרש"י מפ' כולא מלתא דאם איתא כפי' הרמב"ן דהשליש היה לו למסרו לה א"כ למה כ' רש"י בריש סוגיין שהאיש ואשה יחד בעיר הו"ל לפ' שהאשה והשליש יחד בעיר: באו"ד כיון שהבעל אומר לפקדון פ' אף דלפני זה הי' בידו למוסרו לה זה מקרי מיגו למפרע ולא אמרי' והק' הר"ן ח"כ למה אמר ר"נ בסנהדרין בלי"ק מיגו דאי בעי' קלתה הרי עכשיו לא תוכל לשרוף השטר שהרי הוציאתו בב"ד אלא ש"מ דזה לא מקרי מיגו למפרע ואמנם לפי' תוס' בלי"ב בסנהדרין שם לק"מ שפי' דהא דאמרי' כיון דאתחזק בבי דינא אי בעי קלתה לא אמרי' היינו שהוציאתו בב"ד א"כ פליגו הני תרי לישני אי אמרי' מיגו למפרע או לא ור"נ לאו ממיגו אתותב כ"א הש"ס מסיק דלא בעי' מיגו לשליש כלל וכמ"ש כאן תוס' ולק"מ קו' הר"ן אלא שהר"ן הי' מפ' כרש"י שאתחזק בב"ד שכ' בו הנפק פי' מקמא דאתא ליד סבתא ומעולם לא הי' לה מיגו ושפיר הק' דבמקו' דהוה לה מיגו ל"פ לי"ב אלי"ק: עוד הק' הר"ן מר"ה לקמן ומפ' לה הר"ן שהגט ביד שליש דומיא דאינך וכפי' בתרא של הרא"ש אמנם ד' תוס' כפי' קמא של הרא"ש ומיירי שהגט ביד האשה והמיגו א"ש: וכ' תוס' דכ"מ לענין דברי' העשויין להשאיל וכו' אמנם למ"ש דבממון גם רש"י מודה דלא בעי' א"כ גם בדברי' העשויין להשאיל לרש"י השלשי נאמן: