ליקוטי חבר בן חיים א צא

וודאי תקבל מידו כיון דשויתה ש"ק ונ' דע"ז כ' רש"י ג"כ והאיש והאשה יחד בעיר דמ' דהיא מגורשת משעת קבלתו ובליכא עידי אמירה כ' הר"ן אפי' לד' רש"י אינה מגורשת כ"א משעה שהי' השליח בצד האשה וע"ז כ' רש"י דמיירי ששניהם יחד בעיר וא"כ שפיר משעת קבלה מגורשת: אמנם תוס' נחלקו על רש"י בזה וס"ל דבלא עידי אמירה גם לר"ח לא מהימן ויל"ד מנ"ל לתוס' דהש"ס מפ' כלל פלוגתא דר"ח ור"ה בש"ק דלמא כתשו' הרי"ף דבשליח הולכה אפלגו ולא הוה ק' להו מבפ"נ ומ"מ מק' הש"ס שפיר ממתני' כמ"ש הר"ן דמ"ש וכ' דתוס' דייקא להו מקו' הש"ס עלי' דר"ה מדתני' ושליש נאמן משני' ואס"ד כפי' הרי"ף דבשליח הולכה מיירי ויצא הגט מת"י מאי מק' הש"ס מהך בריי' הרי בהדי' תני' בסיפא דהך בריי' אימתי בזמן שהשלישות בידו אלא וודאי גם כאן מיירי בש"ק והגט עדן בידו: ולד' הרי"ף י"ל דהתם נאמן משני' תנן א' שהשליש אינו אומר לא כד' זה ולא כד' זה ונאמן ואמנם אם א' מהבע"ד מוחזק לא מהימן השליש אחר שהוציא מידו לחייב המוחזק משא"כ הכא דהשליש אומר לגירושין א"כ הוי מסייע להאשה המוחזקת בגט ואם מ"מ קאמר ר"ה אינו נאמן למה יהא התם נאמן בזמן שהוא בידו אלא ש"מ דלא כר"ה וע"ז משני בממון גם ר"ה מודה: תוס' ד"ה בעל אומר לפקדון כוונת דבריו דפקדון טענה רחוקה דלא מקד' אינש פורענות אלא דר"ה לא אמר בגוונא אחריתי בעל נאמן וכ"ת אדרבא אי הוה נקט להולכה ס"ד בפקדון מודה ר"ה משום דלא מקדים אינש כיון דר"ה גם בהולכה היה אומר א"כ לית לי' המני' כלל דהרי בהולכה ל"ש אם איתא ומהי"ת יהא שליש נאמן בפקדון: אמנם כ"כ לעיל דהבי"ש הכריח מד' הרי"ף דס"ל אפי' היכא דל"ש אם איתא ג"כ פליג ר"ה וצ"ל דמ"מ היכא דל"ש אם איתא ס"ל לר"ה דהוה ס' מגורשת משא"כ היכא דשייך אם איתא בעל נאמן אפי' לקולא ואם כהן הוא יכולה לישב תחתיו וא"כ לא ק' לנקוט בעל אומר להל' לא היא לפקדון נקט משום כחא דהתירא דבלפקדון דשייך אם איתא אפי' לקולא מהימן: ואמנם אפשר דבאמת מה"ט מפ' הרי"ף בתשו' לכולא מלתא דר"ה וכ"ח בשליח הולכה לאחר שמסרו לידה וע"כ אצטריך הש"ס למנקט בעל אומר לפקדון לא זולת: והנה יש לפנינו בפלוגתת ר"ה וכ"ח ג' שיטות תוס' ורש"י מפ' בשליח קבלה ורמב"ן ג"כ מפ' הכי אלא דס"ל דר"ה ל"פ כ"א כ"ז שהגט בידו וממילא בשליח הולכה לא פליג דלא כתוס' והרי"ף בתשובה מפ' לה בשליח הולכה דווקא והנה הרי"ף בפסקי' שהביא ראי' מהא דמק' הש"ס ולהימני' לשליש דהל' כר"ח ע"כ לא ס"ל הא דרמב"ן דאם אין הגט ביד השליש גם ר"ה מודה דהרי התם מיירי שאין הגט ביד השליש אמנם גם מפי' בתשובה כ' שחזר בו דהנה בנוסחא ישנה הוה ס"ל להרי"ף דאין ראי' מקו' הש"ס הזאת דבאין הבעל מכחיש גם ר"ה מודה ובפסקי' חוזר ופסק מהך ראי' כר"ח א"וו דמעיקרא הוה מפ' לה בשליח הולכה וא"כ ע"כ ר"ה מודה באין הבעל מכחיש דאלת"ה לא משכחת שליח הולכה לר"ה אם לא בכתב הרשאה מקוים וק' קו' הרא"ש ריש מכלתין א"כ בפ"כ ל"ל א"וו בלא הכחשה מודה ר"ה ואמנם בפי' חזר בו ומפ' דר"ה ור"ח בש"ק פליגי ואס"ד דר"ה מודה בלא הכחשה ק' קו' הרא"ש מאי מק' הש"ס ממתני' על ר"ח דווקא אטו מתני' בהכחשה מיירי ואמאי אתיא שפיר לר"ה ולדחוק באמת כד' הרא"ש ולפ' דבאמת גם לר"ה מק' הש"ס לא מסתבר להרי"ף א"וו דמ' להש"ס דממתני' דייק ר"ה לכולא מלתא מדבעי עדי' ש"מ שליש אינו נאמן וא"כ מוכח דגם בלא הכחשה פליג ר"ה ומוכח שפיר מקו' הש"ס לקמן וליהמני' לשליש דהל' כר"ח: ועד"ז כבין ד' ה"ה דהנה הרמב"ם מייתי מלתי' דר"ח בין בש"ק וגט יוצא מתחת ידו בין בהולכה וגט יוצא מתחת יד האשה והי' כ' עפ"י פשוט לפ' דהרמב"ם מפ' הסוגי' בשליח הולכה כרי"ף בתשובה ומ"מ גם בשליח קבלה פסק כן כמ"ש הרי"ף בתשו' גופא מקו' הש"ס על ר"ה אמנם ה"ה כ' דהרמב"ם מפ' הסוגי' בש"ק וצ"ע מ"ל למפסק כן גם בהולכה אם הגט ביד האשה וע' לח"מ אבל למ"ש נימוקו עמו דאי הרמב"ם מפ' לה בשליח הולכה א"כ ע"כ באין הבעל מכחיש ר"ה מודה ואין ראי' מקו' הש"ס דהל' כר"ח ולמה פסק הרמב"ם כתלמיד במקום הרב אלא ש"מ דהרמב"ם ס"ל דהסוגי' בש"ק ודייק ליה מקו' הש"ס דר"ה בכ"ג פליג: אמנם הא דפסק הרמב"ם אפי' בשליח הולכה כן כ' דק' לי' קו' תוס' דאס"ד בשליח הולכה לאחר שהגט יצא מתחת ידו תו לא מהימן השליש בפ"נ מאי אהני לן ואפי' בא"י יק' נהי דבקיאי לשמה ועדי' מצויין מ"מ הרי יכול לערער ולומר לפקדון נתתי א"וו שליח הולכה נאמן אפי' לאחר שיצא השלישות מידו וכמו שהאריך בזה הרשב"א בחי': תוס' ד"ה בעל אומר לגירושין לכאורה הי' אפשר לומר דפקדון טענה גרוע היא דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה כדאמרי' בסוגי' דשמא יחפה גבי כתבי' ואותבי' בכסתי' ונרא' דבאמת מה"ט לא ק' להו לתוס' גם בא"י ניחוש דידעי תוס' דחששא רחוקה היא וכיון דלא הי' לרז"ל לחוש בא"י לא לקיום ולא ללשמה גם לחששא זו לא חשו אבל בחו"ל מאחר דכבר עשו תקנה כח הי' להם לתקן ב' שלוחי' ונהי' בטוח גם מערעור פקדון: והנה עכ"פ מ' מדברי' דאערעור הוא דיש לחוש אבל לא דאנן חיישי' ובתי' התוס' מ' אפכא שכ' דר"ה מוקי לה בשלשתן בעיר א' ואכתי ק' הא באין הבעל מכחישו מודה ר"ה ועדי' ל"ל וכ' דוודאי אי אי' לי' לר"ה אפי' שלא בעיר א' אמרי' אם איתא א"כ לא משכחת שליח הולכה וע"כ צ"ל כד' הרא"ש ריש מכלתין דבאין הבעל מכחיש ר"ה מודה ומה"ט השמיט באמת הרא"ש תי' תוס' אמכם למאי דמסקי תוס' דדוקא בעיר א' אמר ר"ה איכא למימר דהאי אם איתא בעיר א' אלים כולי האי דגם אנחנו ניחוש לכך: באו"ד שם להנהו דמצרכי והנה הרמב"ן כ' כיון דמעיר לעיר הוצרכו לתקן ושם הועילו בתקנתן לגמרי וכמ"ש תוס' שוב מערסא לערסא חל ג"כ תק"ח אף דלענין טענת פקדון לא מהכי וכ' ד' תוס' שמיאנו בתי' זה הפשוט ע"ד שכ' למעלה דעיקר קו' תוס' האי קולא הוא חומרא הוא נח הי' לחכמים שלא להאמין לשליח א' כדי שיבטל גם טענת פקדון וזה ג"כ ק' כאן הנהו דמצרכי מערסא לערסא הי' להם לתקן שישלחו הגט ע"י שנים ול"צ בפ"נ ויבטל ג"כ טענת פקדון ומה גם כי בעיר א' אין זאת חומרא אם יתקנו שיביאו שנים הגט: