ליקוטי חבר בן חיים א צ

כתי עדי' או אם הראשוני' הם האחרוני' אבל בסיפא מיירי בב' עיירות וקמ"ל רבותא דאעפי"כ כשר בכת א' וכמ"ש תוס' נמצא דרישא ע"כ אתיא להיכי דשכי' בעיר אחת והן ד' תוס' דר"ה מוקי לה רישא בעיר א' ושם צריכין להביא הב' עדי' משא"כ בסיפא דלא מיירי בעיר א' אם גם צריכין העדי' אבל אין צריכין להביאן: וא"ת יל"ד מאחר דהך קו' קאי ארישא למה לא הק' תוס' קו' זו תחלה וכ' דמתחלה הק' תוס' מאי ל' אפי' ובתר דתרוצי ק' להו נהי דאיכא קצת רבותא בסיפא מ"מ אס"ד דלכ"ע באמת צריכין כת א' ושתי כתות פסול לר"ע היאך שייך לומר אפי' אם לר"ע פסול בענין אחר א"וו גם לכ"ע כשר: ואמנם כ' הא דפשיטא להו לתוס' דגם לר"ע כשר היינו מדמק' הש"ס ב"ק מרובה שם לימא מתני' דלא כר"ע ואמאי לא מק' גם בשמעתין ש"מ דמתני' דידן אתיא כר"ע: אא"כ יק' טובא אתוס' ב"ק שם שהסכימו דמתני' כרבנן אמאי לא קאמר הש"ס מתני' דלא כר"ע וכ' דהנה הרמב"ן תי' דעידי אמירה הוו עדות שלימה דהרי מעידין שידו כידה ואמאי לא ניחא לתוס' בתי' זה של הרמב"ן וכ' דתי' זה תליא בפלוגתת התוס' רי"ד עם ריטב"א בסוגי' דשליחות דתוס' רי"ד ס"ל כיון דקיי"ל מילי לא ממסרן לשליח שליח קבלה אינו עושה שליח והריטב"א כחלק עליו נמצא דהרמב"ן דכ' דש"ק ידו כידה מ' דס"ל כד' הריטב"א דאפי' שליח יכול לעשות אמנם ד' תוס' דש"ק אינו עושה שליח ולא הוה ידו כידה וק' להו שפיר אליבא דר"ע אמנם באמת מבואר במתני' ס"פ התקבל גבי זו הל' העלה ר"ח מבית האסורים וד' רש"י דהיינו ר"ע וא"כ ר"ע הוא דפליג א"ר יוסי ס"פ התקבל וס"ל מילי ממסרן לשליח וש"ק עושה ג"כ שליח וא"ש תי' הרמב"ן ומתני' לר"ע לטעמי' אתיא ותוס' לא כ' כ"א דלדידן דס"ל מילי לא ממסרן וליתא לתי' הרמב"ן ע"כ מתני' דלא כר"ע: וכשאני לעצמי הייתי אומר דמטעם אחר א"ש מתני' בין לרבנן בין לר"ע דאמרי' לקמן התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד נמצא זה דומה להא דאמרי' בב"ק ומודה ר"ע בשנים אומרים קידש וכמ"ש רש"י משום דעפ"י עדותם נאסרה לעלמא וא"כ ה"נ הרי נאסרה בתרומה וכיון דבאשת כהן מקרי כולה דבר ה"ה באשת ישראל לא הוה חצי דבר: ואמנם מה שצ"ע דבשמעתין פשיטא להו דלא מיקרי חצי דבר יען אם הגט בידו נאמן והתם בב"ק כ' כיון דצריך להיות הגט מיהת בידו שוב הוה חצי דבר: ואולי הא תליא בפלוגתא דר"א ור"מ דלר"מ דאין גט כשר בלא עידי חתימה א"כ מה לי עידי קבלה מה לי עידי חתימה משא"כ לר"א דגט בלא עדים כשר לא מקרי משום הגט חצי דבר והנה בשמעתין מוקמי למתני' כר"א ומיירי מתני' בלא עידי חתימה וכמ"ש תוס' לפנינו לקמן א"כ הדין עם תוס' בשמעתין ואמנם י"ל קו' תוס' בב"ק שם אמאי אצטריך הש"ס לדיוקי מרב חסדא דאמר שליש נאמן דמתני' ר"א היא הרי בלא"ה אתיא כר"א דלר"מ הוה חצי דבר: ואמנם י"ל דכוונת תוס' בשמעתין לדברי רמב"ן דעידי אמירה הרי אהני דליהוי ידו כידה וכ"ת הרי עכ"פ אינה יכולה להנשא בלא עידי קבלה לא היא כ"ז שהגט בידו יכולה להנשא והא דבעי' הגט בידו אין חסרון דהרי גם היא אם תרצה להנשא צריכה להראות גיטה מאי אמרת היא נאמנת לומר גרשתני ולא הוא הרי גם גרשתני אינה נאמנת אלא בפני בעלה ובזמן שבעלה מכחישה וזולת זה הרי צריכה להביא גיטה אם נתירנה להנשא ושפיר מקרי שליש ידו כידה: ויש לעיין לד' כרש"י דאם הגט ביד השליש גם עידי אמירה א"צ א"כ ממ"נ או דבעי' תרווייהו עידי אמירה ועידי קבלה דהיינו אם אין הגט ביד השליש ובזמן שהגט ביד השליש אפי' עידי אמירה א"צ לד' רש"י אמנם לפמ"ש דנ"מ בין איכא עידי אמירה וליכא דאי איכא מגורשת משעה ראשונה ואי ליכא היא רק מגורשת משעה שהגיע השליח לגבולה א"כ שוב נ"מ שפיר מעידי אמירה ואמנם בר מן דין ג"כ לק"מ דמ"מ עידי אמירה בעי' דלא מצינן משוי שליח קבלה בלא עידי אמירה וכמו שביאר הרמב"ם אלא דק' למה לא בעי' בכל גיטין שיהי' עידי אמירה גם עידי קבלה משום חצי דבר וע"ז אמרי' כיון דעידי אמירה משוי ש"ק שוב לא הוי חצי דבר אף דלענין הבאה לא סגי בהני בלא הני או דלא נצטרך לחד מניי' אטו אנן אהבאה ק' לן אכולא מלתא דעידי אמירה ק' לן והא מיהת מתרצא: ואמנם אי ק' הנה לפי' הרי"ף שהביאו תוס' בב"ק שם ע"כ צריכין לתי' תוס' בשמעתין דזולת זה אפי' כרבנן לא אתיא מתני' כפי' רב אלפס בב"ק שם והב"ש סי' קמ"א מכריח מראי' הרי"ף דהל' כר"ח דע"כ ס"ל דר"ה בכ"ג פליג דאל"כ מאי ראי' מקו' הש"ס וליהמני' לשליש דלמא בעיר א' או הרי הבעל לא יכחיש אלא ש"מ ס"ל להרי"ף דר"ה בכ"ג פליג דלא כתוס' והיאך מפ' למתני' לר"ה דלא ליהוי חצי דבר אם לא נפ' ע"ד שכ' לעיל: ונ' דק לד' הרי"ף קו' תוס' לר"ה מאי מהני בפני נכתב וצ"ל דהלא יק' להרי"ף מ"ט פליג ר"ה היכא דל"ש אם איתא הרי א"נ לית לי' המנ' במלתא דאי' כמ"ש תוס' הרי איכא מיגו ותוס' לטעמי' שפיר תי' וזה לא שייך לד' הרי"ף וצ"ל דלא מקרי מיגו דהבעל סמיך עצמו שלא תטלנו מידו ואמנם היכא דבאמת נטלה הגט מיד השליח ע"כ לא סמיך הבעל עצמו ע"ז ש"מ הימני' משום מיגו דאי בעי מסר לה והיינו דמהני בפ"נ כיון שנטלתו אמרי' למפרע גם לר"ה הימני' אמנם א"כ ה"ה היכא דהיא שויא תחלה לשליש בפני עידי אמירה לש"ק מהי"ת לא תקח הגט מידו א"כ גם כה"ג ס"ל לר"ה הימני' ודווקא היכא דליכא עידי אמירה ג"כ הוא דפליג ר"ה וא"כ עידי אמירה וודאי הוה כולא דבר דבאיכא עידי אמירה גם ר"ה מודה וכמ"ש: רש"י ד"ה שליש אומר שהיה הגט נתון ביד שליש פי' שעדן לא ניתן לאפוקי מפי' הרי"ף בתשו' דפלוגתיי' דר"ה ור"ח בשליח להולכה לאחר שנתנו לה והוא אומר שליח קבלה אני דייק הרמב"ן מד' רש"י דר"ל דאפי' עידי אמירה אין כאן וכמ"ש רש"י לפנינו לקמן בקו' הש"ס והרשב"א שדחה בזה ד' הרמב"ן בפי' ד' רש"י לא זכר ד' רש"י לקמן ואמנם מאי בעי' בזה רש"י כאן ונ' דרש"י בא לבאר קו' הש"ס לקמן ממתני' אר"ח דמק' לפי הבנת רש"י וכפשט הסוגי' למה לי בין אעידי אמירה בין אעידי קבלה ש"מ דמ' להש"ס דלר"ח אפי' עידי אמירה א"צ השליש וממילא ע"כ מפ' הש"ס פלוגתא דר"ח בשליח קבלה דאי בשליח הולכה מהי"ת יאמר הש"ס דס"ל לר"ח דבש"ק אפי' עידי אמירה א"צ וכ"ת אכתי יק' מנ"ל להש"ס לפ' הכי ד' ר"ח י"ל דמ' להש"ס דבדאיכא עידי אמירה גם ר"ה מודה דהימני' דהרי אי' לי' מיגו דמסר לידה והיא