ליקוטי חבר בן חיים א פט

רש"י והוא חזר ואמר התקבלתי עו"ש צריכה להביא כוונת רש"י לבאר קו' הש"ס לקמן אר"ח ממתני' ואמאי ליהמני' לשליש אטו תנן שליש ואי קאמר לזה כ' רש"י דפשיטא להש"ס דמתני' מיירי שחזר ואמר התקבלתי וכ"ת מנ"ל להש"ס הא דא"כ דלא חזר השליש פשיטא דצריכה ב' כיתי עדי' וכ"ת דס"ד דאף דלא חזר א"צ דאמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ה"מ בדבר שבידו ואפי' קדושי אשה דלקמן לא ימלט דאשה א' בעולם תתקדש לו אבל הכא מאן יימר שהבעל רוצה לגרש את אשתו תדע דאמימרא דר"י מק' הש"ס ולימא חזקה שליח אשה שליחותו ואמאי לא מק' אמתני' כיון דאיכא עדי' דבפנינו אמרה עידי קבלה ל"ל לימא חזקה שליח עושה שליחותו א"וו דל"ש כאן שליח עושה שליחותו ומתני' בחזר ואמר התקבלתי דווקא: וע"ז הוסיף רש"י דהש"ס הוה מפ' הך צריכה ר"ל להביא לפנינו דאילת"ה שוב לא מקש' מידי דבאמת צריכה שני עדי' בשעה שעשתה שליח קבלה כמ"ש הרמ"בם פ' ו' מגירושין ועידי קבלה ג"כ צריכין אלא דהמק' פשיטא לי' דצריכה דמתני' ר"ל להביא דל' צריכה מ' כשהאשה רוצה להנשא דאל"כ צריך ה"ל למתני ושפיר מק': אא"כ ליתא לד' הרש"בא שכ' אד' רש"י לקמן כדמשני הש"ס ר"א היא פי' רש"י דאמר אין גט כשר בלא עידי מסירה דאין כוונת רש"י דצריכה להביא העידי מסירה דא"כ ק' קו' תוס' מאי תיקון העולם שייך לר"א אלא כוונת רש"י דמתני' לא קאמר כ"א דצריכה עידי מסירה ודקדק הרש"בא בא א"כ אין ל' צריכה שוה דעידי אמירה הרי צריכ' להביא כדאמרי' תינח בפנינו אמרה ועידי קבלה הפי' רק שצריכין להיות וזה ק' ולמ"ש מד' רש"י במתני' מבואר דמפ' צריכה להביא ומ' דקאי אתרווי' אעידי אמירה ואעידי קבלה ולכאורה מוכרח לפ' כן דאל"כ כ"א דמתני' בא לאשמעי' מלתא דר"א דע"מ כרתי למאי נ"מ אצטריך לאשמעי' כן בשליח קבלה אטו שליח קבלה עדיף מאשה עצמה אלא שק' קו' תוס' וק"ל עוד מזה דרש"י גופא לעיל פ' השולח כ' כד' תוס' דדווקא אי אתי בעל ומערער צריכין עידי חתימה או עידי מסירה לאחר תיקון העולם ולזה כ' לפ' תחלה קו' הש"ס תינח בפנינו אמרה לד' רש"י דמתחלה מק' הש"ס גם אעידי אמירה ומאי מ' להש"ס השתא לחלק בין אמירה לקבלה נהי דכ' תוס' דקו' הש"ס הי' דליסגי בב' עדי' שראוהו בידו שלם ואמנם בהנך ב' עדי' לרש"י לסגי גם בלא עידי אמירה אמנם לפי מה שהסביר הר"ן ד' רש"י א"ש דבגט בידו ג"כ יש חילוק בין עידי קבלה לעידי אמירה דעידי קבלה לא אצטריך כלל ומשעה שמסר הגט לידו הימני' למעבד בי' מאי דבעי ולענין אמירה ל"ש המני' עד דמטי לגבי אתתא הואיל ואי בעי מוסר לידה נמצא דהשתא שהגט נקרע אם ימצאו עדי' שראוהו בידו שלם אבל מעולם לא הי' עם האשה במקום א' ע"כ שפיר צריך עידי אמירה ועל עידי קבלה מק' ל"ל ליסגי בעדי' שראוהו בידו שלם וע"ז משני הש"ס דבאמת א"צ להביא לפנינו עידי קבלה דוקא כ"א סגי ג"כ בעדי' שראוהו בידו שלם אלא דאותבי ר"א דס"ל אין גט כשר בלא עידי מסירה ואי הוה נקט שנים שראוהו בידו שלם ס"ד דמתני' דלא כר"א דלר"א כיון דאיכא ג"כ עידי מסירה לייתי עידי מסירה להכי נקט תנא כי היכא דלא לטעי גם שנים שאמרו בפנינו קיבל ולעולם קיבל לאו דווקא ז"נ פי' הסוגי' ליישב ד' רש"י: ובדברים אלו נבין ד' חי' הרמ"בן שכ' דהאי אפי' דמתני' לא הוה כאפי' דעלמא דהיינו לרבותא כ"א לפ' דלא נימא שני כתי עדי' דווקא וק' מאחר דלא תנן מתני' לא זו אף זו וכד' תוס' א"כ ליתני תנא בקיצור צריכה שני' שיאמרו אמרה שני' שיאמרו קיבל וקרע ולמ"ש א"ש וה"פ דמתני' צריכה להביא שתי כיתות עכ"פ דהיינו כת אומרים אמרה וכת אומרי' אפי' רק ראינוהו שלם וזה מרומז בשתי כתי עדי' וכשחזר התנא ופירש נקט קיבל דלא נימא מתני' דלא כר"א וכמ"ש: רש"י ד"ה וקרע בגמ' פריך ל"ל למקרעי' ר"ל דקו' הש"ס ל"ל למקרעי לא קאי אליבא דרב חסדא כאידך קו' דמקמי כ"א קו' בפ"ע היא ומ"מ יל"ד מאי שייכא התם הך קו' ונ' דבתר דיישב הש"ס מתני' לר"ח שפיר בא לפ' דכ"ז דבעי' ב' עדי' בקרע דווקא אבל בזמן שהגט לפנינו א"צ כלום דשליש נאמן אם הגט בידו אבל לר"ה דאפי' הגט בידו ג"כ ס"ל דאין השליש נאמן מאי ארי' קרע אפי' לא קרע נמי אא"כ מאי משני הש"ס בשעת הגזירה שנו אכתי מאי אכפת לי' לתנא לאשמעי' שהי' אז שעת הגזירה ונ' דד' הרשב"א גט הקרוע קרע ב"ד פסול אפי' בעידי מסירה דלא כהרמ"בם ומעתה הכא ע"כ בקרע ב"ד מיירי דאל"כ אכתי יכול לתנו לה דהרי כשר אמנם בקרוע קרע ב"ד מיירי וס"ד כד' הרמ"בם כיון שאומרי' בפנינו קיבל אפי' הי' אז נקרע כשר לזה קאמר תנא דצריכין להעיד שאחר הקבלה נקרע ובשעת קבלה הי' שלם והיינו דאצטריך תנא לאשמעי' וז"ב כוונת רש"י שכ' הן האחרוני' שאומרי' בפנינו אמר לו לקבל כלומר דל"ת דל' אחרוני' שאינו מדוקדק דשניים הו"ל למתני וס"ד דנקט הכי משום דבעי' עדי' אקריעה דווקא לזה כ' רש"י דאקבלה הוא דבעי' עדי' דהיינו שהקבלה היתה בגט שלם לא זולת: תוס' ד"ה אפי' לכאורה יש ליישב ע"ד אחר דהנה ש"ק הוא דבעי' עדי' למינוי משא"כ שליח להולכה ואם יהי' ב' העדי' כת אחת י"ל שישתכחו עידי אמירה לגמרי קמ"ל דלא חיישי' אא"כ סיפא אפי' א' מן הראשוני' אינו מיושב וזה ק' ג"כ לתי' הרמב"ן דהאי אפי' לאו לרבותא אתי כ"א לפרושי דב' כתי עדי' ל"ד ואכתי ק' סיפא אפי' א' מן הראשונים ל"ל: ואם באנו ליישב עד"ז יע"ל דעידי אמירה דווקא לאשה לא יהא קרובים אבל לבעל יכולין להיות קרובי' ומשכחת לה קרובי' ע"י חיתון שכשרי' לבעל אם הם קרובי אשה ופסולין לאשה אבל עידי קבלה גם לבעל לא יהי' קרובי' וס"ד דמה"ט בעי' ב' כתי עדי' דלא אתי לאכשורי עידי אמירה קרובי הבעל לעידי קבלה קמ"ל דלא גזרי' ואמנם תו ק' סיפא: ותי' התוס' הסביר הר"ן דבעיר א' אין דרך לעשות שליח קבלה וסתמא דמלתא איירי מתני' בשתי מקומות והיאך איקלע דעידי אמירה הי' באותו עיר שקיבל השליח הגט אא"כ מל' אפי' מבואר דמתני' מיירי בב' מקומות וק' שכ' תוס' לקמן דלר"ה ניחא מתני' דמוקי לה בשני' בעיר א' א"כ יק' שוב מאי אפי' למה לא יזדמן בעיר א' שיהי' עידי אמירה עידי קבלה ונ' דבלא"ה יל"ד דהא דאצטריך תכא לאשמעי' האי אפי' היינו משום דתנן ברישא שתי כתי עדי' אמנם לתני תנא צריכה שני עדי' שיאמרו בפנינו אמרה ושני עדי' שיאמרו קיבל ומהי"ת נטעי ונאמר דראשוני' לא יהי' אחרוני' א"וו דרישא מיירי בעיר א' וקרי להו שתי כתי עדי' דאין רבותא בין שתי