ליקוטי חבר בן חיים א ט

ליקוטי חבר בן חיים על ספר בראשית בע"ה. סמיכות התורה ממרן הגאון ח"ס זללה"ה ארז"ל כל פרשה שהיתה חביבה עליו פתח באשרי וסיים באשרי. ונראה דתוה"ק ג"כ פתח בה באשרי במלת בראשית וסיים בה באשרי ישראל אלא דצריך להסיר בת מבראשית ול' מישראל והוא לבת ע"ד וירא אליו ד' בלבת. והטעם דפתח וסיים במלה זאת כי ראשית חכמה יראת ה' וב' פעמים יראה גימ' לבת. והיינו היראה הראשונה מרומז באש להגביה לבו בדרכי ה' והשניה להכניע לפני ד' והיינו הסנה וכן אש דת כתיב חד לשון אשדות הפסגה שהוא מים דהיינו כניעה וקרי אש דת על דרך שכתבתי. עוד לו ע"ד נסתר סמיכות התורה כי כשכרה דוד השיתין קפה תהומה ונתן עליו שם כידוע. והנה השם אל במלואו אל"ף למ"ד עולה קפ"ה וע"כ התורה מסיים באותיות אל ומתחיל ברא שית כי שם "אל" טוב לכריית שית: סנסן קטן משלי. ארז"ל תנאי התנה הקב"ה במע"ב עם הים שיקרע לפני ישראל. וכן כל הנסים כי אין כל חדש תחת השמש וז"ש לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי כל האותות האלו נבראו עם בריית שמים וארץ: וירא אלקים את האור. פירש"י ראה שאינו כדאי לרשעים וגנזו לצדיקים לע"ל. ובזה תירצו הש"ס במגילה הא דאמרינן כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה. ומקשה הש"ס והא כתיב ויהי ערב וגו'. ומשני משום דגנזו ואף דמקשה בתר הכי והאיכא שני אין זו קושיא כ"כ מאחר דבראשון א"ש וכן בשני התרעמו מים התחתונים וברביעי נברא אסכרה ובששי נברא המות כדדרשו רז"ל והנה טוב מאד. ובדברי רש"י אלו פי' מרן הגאון ח"ס זלה"ה הנוסח שאומרים ביוצר. אור עולם באוצר החיים אורות מאופל אמר ויהי. דהאור עולם שנגנז היה אור רוחני בלא גשם ואור החמה שלנו הוא גשם מאוריי. וז"ש אור עולם נגנז באוצר החיים ואורות שלנו המה אורות מאופל מגשם אופל ולזה אמר ויהי: סנסן משלי עמ"ש רש"י שהיו משתמשין בערבוביא. והאיך שייך לומר דאור וחושך משמש בערבוביא. אמנם הענין דביום ראשון לא נברא עדן גלגל חמה והאור היה מאיר מסוף עולם ועד סופו. ומהיכן בא חושך לעולם. ואמנם ידוע דבימות החורף עת הריון העולם מקיטור העולה מתחתיות הארץ יתהיה פעמים רבות ערפל עב. ומה גם בעת שהיה תהו ובהו והריון כל הבריאה וערפל הלזה לפעמים גבר על האור. ולפעמים גבר האור עליו וזה הערבוביא שהזכיר רש"י. וצוה הבורא שהקיטור הזה לא יעלה כי אם לעת ערב כאשר הוא גם עתה ובלילה גבר בכל עת הערפל וכסה האור והיה חושך וביום האיר האור לבדו ועדן תחום זה קיים שלא יתהוה הערפל כ"א במשך הלילה או הערב: הערה בדברי רש"י על פסוק וישע ה' פירש"י שהוא מל' פנה וכן ואל ישעו בדברי שקר פ' שמות. ובפ' שמות שם דחה רש"י פירוש זה דהו"ל למיכתב אל דברי שקר ופי' מלשון ו אשעה בחקיד תמיד עי"ש: נתקשה מרן הגאון ח"ס ז"ל בדברי הרמב"ן סוף ענין מע"ב בבאור הששת ימ"ב וחשב הרמב"ן כל הי"ב שעות מיום הששי נגד אלף הששי לימות המשיח. והקשה מרן שהיה לו לחשוב חמש מאות שנה בתחלה נגד הלילה וחמש מאות שנה נגד י"ב שעות היום. ואני בנעורי מצאתי כמדומה בפרקי ר"א הגדול על הפ' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה כי פירושו או אשמורה בלילה וכל אחד מהם אלף שנים ומהלילה לית לן רמז מאחר דבלילה לא היה בריאה: הערה על הרמב"ן בד"ה בראשית כי המלה מורכבת "אלו הם" נראה דצ"ל אל לו הם וע"ז קאמר אח"ז כאלו לו הם כצ"ל בוי"ו ור"ל כמ"ש בשו"ע או"ח כי שם אלקים כח כל הכחות: ומצאתי כל בנין שבנה הרמב"ן בפ' ראשון ושני בזוהר חדש פ' בראשית עי"ש. ואמנם גם מ"ש רז"ל במסכת מגילה הכי י' מאמרות תשעה הויין. ומשני בראשית נמי מאמר הוה מבואר ג"כ עפ"ד הרמב"ן כי כל זמן שלא היה שום נברא בעולם לא שייך ויאמר וע"כ הוצאת רצון הבורא אל הפועל במה שברא בתחלה החומר היולי נמי מאמר הוה משא"כ לרש"י וא"ע דהשני כתובים קשורים יחדיו מה מאמר הוה בראשית וצ"ע: שם בסוף א"ד כי הראשונות אין שם היום נתפרש בהם ר"ל כח"ב שהם נעלמים: שם בד"ה ויבדל ואמרו קצת המפרשים הקושיא העצומה. ובעיני ראיתי בעלה מכתב העתים כי בימינו הק' קושיא זו שר אחד בווין הבירה על הרייכסטאג להראות מזה כי אין כל מ"ש בתוה"ק אמת ח"ו. ולדעתי זה כונת רז"ל במסכת תמיד שאל אלכסנדרוס המוקדן את זקני הנגב אור נברא תחלה או חשך נברא תחלה א"ל הא מלתא לית לה פשר. הבינו מדבריו כ"א יאמרו חושך נברא תחלה יאמר להם מה בריאה שייך בחשך הלא בהיות העולם אפס ג"כ היה חשך ואם יאמרו אור נברא תחלה יאמר להם א"כ היה בקר קודם לערב והתורה אמרה ויהי ערב