ליקוטי חבר בן חיים א י

ויהי בקר. ואמנם גם בילקוט פ' זו משם פר"א נראה דבא ליישב קושיא זאת שכתב אף סדר זמנים ביום ראשון נברא שנא' ויהי ערב וגו' רצה לפרש כי פי' המקרא אשר ביום הראשון גזר הש"י כי מן הערב יתחיל כל יום הבא אף כי באמת ביום הא' לא היה אפשר לומר אשר הערב יצורף לבקר אחרי כי הערב מעולם היה. ואמנם לדעתי הקלושה נראה כי בכל מעשה בראשית היה ההריון בלילה והלידה דהיינו היצירה אל הפועל ביום וזה ענין ויהי ערב ר"ל הוית הערב ויהי בקר הוית בקר. ועד"ז גם ביום ראשון א"ש: שם ד"ה ויעש אלקים זו היא קושיתו. ואולי מזה דרשו חז"ל כי המלאכים נבראו ביום שני והפי' ויעש אלקים את הרקיע ר"ל במלת את לרבות המלאכים אשר ברקיע: שם ד"ה ויקרא אלקים ליבשה שני מיני דשאים ממשנה קמא דפ' כיצד מברכין היה וכו' להביא דתנן ר"י אומר בורא מיני דשאים. ומרן הגאון ח"ס זצללה"ה ביאר ע"פ פירש"י דכל השדה קרוי דשא פי' הכתוב בהאזינו כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. כי המוכיח כלל אנשים מישראל אם גם יהיו דבריו קשים כגידים לא יזיק מאחר שאינו מכוין לאיש פרטי. משא"כ המוכיח לאיש פרטיי צריך להמתיק דבריו בנועם ח"ש אם תוכחתו עלי דשא תוכל להיות כשעירים משא"כ עלי עשב פרטיי צריך להיות כרביבים בנועם ונחת: שם ד"ה להבדיל, דפוס פ"ב וסוד שני המלאכים צ"ל המלכים גמ' פ' אלו טריפות: שם ד"ה ויברא אלקים את התנינים רצה ליישב בזה מ"ש בדבור המתחיל בראשית כי מלת ברא הוא יש מאין. ורש"ל בתשו' תפס על הרמב"ן מפסוק זה ולא זכר אז כי הרמב"ן בעצמו יישב זה כאן. ואמנם לדעת רבותינו ז"ל במדרש שהביא רש"י כי התנינים כ' כי הש"י הרג את הנקיבה בא ג"כ ליישב מלת ברא ופירשוהו מל' וברא אותם בחרבותם כי את התנינים אחד מהם הרג וזה ראיה לדברי הרמב"ן: רמב"ן בפסוק וחיתו ארץ וכולם יטרפו צ"ע הרי ז' מיני חיות טהורות הוו וחלבן מותר ולא יטריפו: ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם והוא הנראה מכל מה שחשבו בו וכן הוא מבואר היטב בזוהר חדש פ' בראשית ד"ה א"ש ע"ש: ד"ה ומלאו את הארץ כמחשבת אנשי דור הפלגה עמ"ש הרמב"ן בפ' הפלגה וצ"ע: ד"ה ויפח באפיו שיום השבת מקיים כל הנפשות ר"ל ספירת יסוד אלא שהרמב"ן באר יסוד שבבינה: לסיום פ' בראשית עוד סנסן אחד ממרן הגאון ח"ס זצלה"ה. בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך הנה קושי הלידה היא טבעיי על ידי פתיחת הרחם הצר וכן הוא בכל בע"ח. אמנם אחרי כי מין אדם בחיריי אה תראה האשה גודל צער חבלי לידה לא תזדקק לאיש. ואמנם אחרי כי התאוה כל כך גדלה במין הנשים אשר האשה הראשונה ע"ד כי פרי העץ תאוה לעינים לא פחדה ממאמר מות תמותון שאמר הש"י אין לדאוג שתפחדה מחבלי לידה ומניעתה מהזדווג לבעלה וזה מאמר הש"י בעצב תלדי בנים ובכ"ז ואל אישך תשוקתך: הערה בפ' בראשית דע כי ג' כתות חכמי או"ה עמדו נגד תוה"ק כת אריסטו שאמרו כי העולם קדמון. כת אפקורס אמרו כי העולם נתהווה במקרה כת אפלטון כי העולם נברא על ידי בורא אבל היה אתו חומר קדמון. והנה מול הקדמות התחילה התורה בראשית לאמר כי ראשית יש לעולם לא קדמות. נגד אפלטון אמרה תורה ברא אשר פירושו יש מאין כדברי הרמב"ן. וכנגד אפקורס אמרה תורה אלקים פועל בחפץ ולא במקרה נברא העולם הערה ליום השבת. כמה שנים נתקשיתי להבין ענין יום השבת הלא אחרי שנברא העולם כולו מע"ש והתחיל להתנענע מה בין יום השבת לשאר ימים הבאים. אבל האיר החונן לאדם דעת עיני כי הענין הן אמת כי ביכולת הבורא לברא בכל יום עולם חדש כמ"ש כאשר השמים החדשים עומדים לפני. אמנם אלו היה כן. היה יד גדול לכל אפקורס. כי כל בריאה חדשה היא במקרה משא"כ אחרי כי חמשת אלפים ושש מאות ושלשים ושבע שנים עברו מעת בריאת העולם. ומאז ועד עתה לא נברא אפי' בית קטן שבקטנים. מי פתי יסור להאמין אשר לפני הזמן הארוך הנ"ל נתהוה במקרה עולם גדול כזה. ומאז ועד הנה לא הוציא המקרה מאומה לפועל. נמצא מה שגזר הש"י לשבות מבריאה חדשה ולהניח העולם עליונו ותחתונו על מתכונת אשר נברא. היא העדות הגמורה על בריאת העולם בחפץ ולא במקרה. וזה ענין יום השבת שארז"ל ע"פ פירש"י בא שבת בא מנוחה. בו ביום נגזר שלא ישתנה העולם מאשר נברא וזה ענין מאמר הש"י על הר סיני כי ששת ימים עשה ד' את השמים וגו' וינח ביום השביעי. בו ביום נגזר לנוח ולא לברוא עוד עד עת קץ על כן ברך ד' את יום השבת. כי השביתה היא העדות הנכונה: פרשת אלה תולדות נח סנסן ממרן הגאון ח"ס זצלה"ה. אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים. כתב רש"י עיקר תולדותיהם של צדיקים מע"ט. וכתב מרן דהנה אברהם ע"ה בא מזרע נח. וידוע כי אאע"ה היה בן נ"ח שנה במות נח. והנה אברהם א"ל הקב"ה התהלך לפני והיה תמים וז"ש אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הצדיק תמים שהיה בדורותיו דהיינו אאע"ה עיקר תולדת נח. יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם. כתב רש"י דקאי אכרש והנה יפת היינו ירחיב. ואם נכתוב יפת במלואו יו"ד פ"י תי"ו עולה תקכ"ו והיינו כור"ש א"כ נתנבא נח שיחטאו ישראל. ויחרב הבית ראשון. אבל באמת עיקר סיבת החורבן על שלא קיימו אבותינו בכנעני לא תחיה כל נשמה כ"א נתנום למס עובד והחטיאו את ישראל וז"ש נח ברוך ד' אלקי שם. אבל אם יהיה כנען עבד למו לבני שם ולא יכריתהו אזי יפת אלקים ליפת: עוד הערה מהגאון מרן הנ"ל דברי רז"ל בת"כ פ' שמיני מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בב"א. ואיזו זו כביצה. א"כ לנח דאמר רחמנא מכל מאכל אשר יאכל מה דרשו ביה. ע"כ דברי הרב ז"ל. ואני הכותב מצאתי ברבות על פסוק זה הכניס לו זמורות לגמלים. זכוכית לנעמיות. ונראה דדקדקו זה מלשון יתר הנ"ל. ופי' הקרא קח לך מכל מאכל. אמנם אין זמורות וזכוכית מאכל. אבל קח לך מכל אשר יאכל ר"ל אף שאינו מאכל. וקח לך מושך עצמו ואחר עמו וא"ש: עוד סנסן ממני ברבות סוף בראשית ע"פ ונח מצא חן זש"ה כי כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי