ליקוטי חבר בן חיים א פח

והי' יכולין לומר ג"כ משום דהיכא דלא קבלו עדות בחיי האב נקט מלתי' בגדולי: ואין לומר בההוא סוגי' ע' רש"א ואכתי ק' הא ר"ה דאיירי התם כאביי ס"ל ושפיר נקט לר"ה נ"מ אחריתי וצריך שוב לומר דעכ"פ הוה מצי לאוקמי מתני' בשכירות תוך זמנו: אלא שי"ל דלמא רב אסי ור"י כר"פ ס"ל ואנן דקיי"ל כוותי' לאו מטעמייהו וכ' דעד"ז הביאו תוס' מהאי דב"ק כלומר וכ"ת הרי ע"כ ר"י כר"פ ס"ל מסוגי' דב"ק ודחו תו דהתם גם ר"ה מודה והנה בענין לקוחות אם נוטל בלא שבועה לא דברו תוס' מאומה ואמנם המעיין בד' הרא"ש וכן בחי' רמב"ן שהביאו ד' ר"ה בענין לקוחות דצריך שבועה נמצא דעיקר טעמא משום דס"ל לר"ה אלו הי' הלוה אומר בברי אשתבע לי דלא פרעתיך צריך לשבע ובשלמא ביתומי אמרי' דהוה פקוד משא"כ בלקוחות דל"ש זה אמרי' אי לאו דזבין נכסיו או אם מת אם הי' חי הי' טוען אשתבע דלא פרעתיך וא"כ מאחר דתוס' כ' מכאן מ' דלא מחייב שבועה אפי' באשתבע לי דלא פרעתיך ור"ל דא"כ גם ליתמי טעני' כן ולית להו סברת הרא"ש דאי פרע הוה פקיד א"כ מהי"ת נימא דבלקוחות צריך שבועה ומשמע דד' תוספ' כד' הרמ"בם דנוטל בלא שבועה: אלא דמ"מ ק' אמאי שבק הש"ס לקוחות ונקט יתומי' בשלמא להרמ"בם דלא מחלק בין יתומי' קטני' לגדולים י"ל דנקט יתומים דהו"ל חדא דאי' בי' תרתי יתומים וקטני' וכ"ש לקוחות אבל לד' תוס' דבאמת ביתומי' קטני' אינו גובה ק' מאי טעמא לא נקט לקוחות וכ' דהא דביתומי' בעי' שבועה היינו דכי היכא דאבוהון הוה מצי טעין פרעתי ה"כ אכן טענינן משא"כ בלקוחות דד' הלוה לא מעלין ולא מורידין לא לחייב ולא לפטור ה"ט דבעי שבועה דאמרי' אחרי כי פריעת ב"ח מצוה וודאי פרע האי גברא ג"כ וכ"ז לאחר זמנו אבל תוך זמנו דאין כאן עדן מצות פריעת ב"ח אהי'"ת נחייבו שבועה ואין כאן רבותא: מי אמרי' וכו' הק' הר"י בר מרדכי דע דעיקר קו' ר"י בר מרדכי הי' משום דמצי א"ל בעל השטר אי פרעתו שטרך בידי מאי בעי מה"ט מ' לי' לר"י בר מרדכי דשטר כעדי דמי ותוס' דחי דכיון דזייר לי אפשיטי דספרא ל"ש למקרי כה"ג עדי': אבל ק' מרמי בר חמא בש"מ כ' ד' דתי' אקו' זו הא דהתם בפקדון כיון דעומד לגבות מקרי מיגו להוציא משא"כ כאן הוה מיגו להחזיק והנה מכותלי' ד' השי"מ כ' דס"ל דעיקרא דמלתא בסוגיין אמלוה ע"פ איתמר וכן מבואר מסוף דברי' שכ' דהכא ע"כ בעדי' מיירי אמנם ממ"ש תוס' בדבור הקדום דמהכא א' דלא מצי אמר לי' אשתבע דלא פרעתיך מבואר דאדרבא א' להו עיקר שמעתין במלוה בשטר ועכ"פ בין בשטר בין בע"פ מיירי שמעתין ומעתה הא בשטר איכא ג"כ סברת שטרך בידי מאי בעי ונהי דהא דאמרי' במיגו דרמ"בח לא מהכי רק משום דהוה להוציא והכא הוה להחזיק אבל מאחר דאיכא הכא בהדי חזקה שטריך בידי מאי בעי הכי תרתי עדיפא ע"כ אפי' להוציא כנגד מיגו התי' הב' דהתם ה"ט משום דשטריך בידי מאי בעי היכא דלא שייך פשיטי דספרא אלים א"כ ה"כ כיון דאיכא שטריך בידי מאי בעי אע"ג דלא אלימא כ"כ בהדי חזקה לא גרע מהתם הג' כ' דאיבעי' הש"ס לא היה כ"א אם המיגו מהני לכה"פ דלא נימא חזקה להוציא שוב נימא כיון דאיכא בהדי חזקה שטריך בידי מאי בעי מאי אהכי לן מיגו אלא דהשי"מ כ' לתרץ בסברא זו קו' תוס' מיבמות: וזה לכאורה ק' אחרי כי כ' תוס' דסוגי' לית לה דרב"ח שפיר יש לפ' דאבעי הש"ס הי' עד"ז אם המיגו מגרע לפחות דלא נוציאו עפ"י חזקה וכ' ד' תוס' דאבעי' הש"ס הי' ע"כ עד"ז האי חזקה מאי הוה אי הוה רק טפי מרוב דברוב הרי אין מוציאין ממון אמנם הך חזקה מוציאין בה ממון ע"כ דהוה כעין סתמא רפ"ק דגיטין דגם ר"מ ס"ל אבל בכל זאת מיגו עדיף כנגדה או דלמא הך חזקה הוה כאנן סהדי ובאכן סהדי וודאי ל"מ מיגו התי' הד' דהכא משום דמיירי בחזקת חיוב קמבעיא לן הנה למ"ש דעיקר קו' תוס' אמלוה בשטר א"כ הרי בשטר בכ"ג איכא חזקת חיוב: ומ"ש תוס' דלא דמי במוחזק לן באחי' כוונתם דהתם לא סתרה מיגו לחזקה דתרוויי' מצי למהוי אמת וכן מ"ש דל"ד להחזיקה מלחמה בעולם היינו ג"כ משום דהתם לא חשדי לה דמשקרא דנימא אי בעי' לשקר הוה משקרא כה"ג כ"א דתלי' דאמרי בדדמי: ואמנם קו' אחרונה מיבמות צ"ע דמאי ראי' הביאו מסוף נדרי' הרי למשנה אחרונה דקיי"ל הכי לא מהימנא בהשמים ביני לבינך ע' נדרי' שם וצ"ל ד' תוס' דהתם דלא מהימנא למשנה אחרונה משום דהבעל מכחישה אבל ביבמות ע"כ מיירי שהבעל שותק דאם אומר בעלתי הרי גם גט צריכה כדאי' בגמ' התם וכה"ג מ' להו דאפי' למשנה אחרונה מהימנה ומ"מ י"ל דמדאמר רבא התם דאינו יורה כחץ כסיפא לה למימר בב"ד אם אינו אמת הו"ל כעין מיגו דהעזה ויע"ל דאם אומרת לא נבעלתי הוא שותק ולא איכפת לי' ואם תוציא עלי' שם שאינו יכול לבעול הוא יכחישה ואז לא תהי' נאמן כלל למשנה אחרונה: תוס' ד"ה אילימא י"ל ע"ד שכ' למעלה דכ"ז שלא עמד מלבנות אין חבירו תובעו דאינו יודע עד כמה יבנה נמצא דאין דרך לתובעו תוך זמנו וכן ביום שעמד מלבנות מאחר שעדן לא נתן תקרה כמו כן אינו יודע אם לא יבנה עוד ונמצא דוודאי אינו תובעו עד לאחר זמנו: באו"ד לאביי ורבא נ' לפ' ע"ד שכ' למעלה דבשכירות כ"ע מודה דאין אדם פורע תוך זמנו והנה לאביי ורבא דע"כ אמרי' מי יימר א"כ י"ל בשכירות דחזקה עדיף ממיגו ולר"ל נימא דמיגו עדיף מחזקה להכי קאמר הש"ס דגם ר"ל אי' לי' מי יימר דלא ליהוי פלוגתא חדשה בין ר"ל לאביי ורבא: האומר לא לויתי ובשבועות מפ' רש"י במתני' הטעם משום דהוחזק כפרן כקו' תוס' כאן ונ' דאם אומר אין לך בידי וודאי הוחזק כפרן והש"ס הכי חידש לן דאם אמר לא לויתי דאז יוכל לומר מה שהודיתי היינו שיש לך בידי פקדון וזה החזרתי בנתים לך אבל כעת אתה תובע הלואה לא לויתי נמצא דלא הוחזק כפרן אבל אנן לא מתרצי' דבורי' אם הוא אינו מתרץ בעצמו: