ליקוטי חבר בן חיים א פז

ורבא כ"א להוציא ממון בחזקה זו אבל להחזיק גם אביי ורבא מודו ולפנינו בס"ד כבא עוד לענין זה: תוס' ד"ה כי היכא הא דלא משני תוס' דהתם כיון דקודם זמנו אין כאן מצוה כלל למה זה יפדה וכ"ת א"כ מאי מדמה שוב הש"ס שכירות לפדיון הרי גם עתה הק' תוס' כן וכ' ד' תוס' דוודאי לרבנן דס"ל רוב וולדות בכי קיימא ודאמרה תורה מבן חודש תפדה גזה"כ הוא שפיר אמרי' דמקמי הכי לא רמיא מצוה עלי' אבל לרשב"ג דיליף מכאן לשלא שהה ל' יום ה"ז כפל א"כ הא דלא רמיא עלי' משום ס' כפל ואבל האב בעצמו אינו חושש ומחזיק לי' בבן קיימא ודלמא פדאו שפיר ק' להו והרי אנן קיי"ל כרשב"ג ולמה הוה בחזקת שלא נפדה: והנה בב"מ כ' תוס' בתי' שמא יתעכל המעות בתוך ל' וכאן השמיטו זה דלרב ס"ל דהוה פדוי וא"כ אתה צ"ל דרב כר"ל ונח לנו לומר שמא ימות הבן ואמנם למ"ש לעיל דאביי ורבא דפליגי אר"ל ס"ל דלא הוה כ"א רוב ואין מוציאין ממון ע"י רוב משא"כ רב דס"ל מוציאין ממון ע"י רוב אליבי' לא נחלקו כלל אביי ורבא: והנה בב"מ כ' ג"כ שמא יפול ביתו של שוכר וגם זה השמיטו כאן כ' דאם השוכר ירא שמא יפול ביתו לא הוה דר בתוכו משא"כ ביתו של משכיר שפיר י"ל דחושש שמא יפול: וראיתי עוד כי בב"מ לא הק' תוס' כ"א לאביי ולא לרבא וי"ל משום דרבא קאמר בהדי' בקדושין פ"ק דמתנה ע"מ להחזיר מהני בפדה"ב וא"כ וודאי ל"ש טרדא דבמתנה ע"מ להחזיר בנקל יקבל מאחר ויפדה: רש"י ד"ה פשיטא יל"ד ואמר נתתיו לך הו"ל לרש"י למנקט ומה ענין לאין לך בידי לכאן וכ' ד' רש"י דגם בנתתיו לך י"ל דנאמן משום דהרי הי' יכול לומר מיד בפ"א אין לך בידי ש"מ גם עכשו קושטא קאמר וזה ל"ש כאן לזה כ' רש"י דהך דהכא היה כאין לך בידי דמקמי שנגמרו הד"א הרי לא נתחייב לו ולאחר שנגמר מיד פרע לו והו"ל כאין לך בידי: תוס' ד"ה אילימא אף שכבר כ' תוס' לעיל לחלק בזה מ"מ הכא גרע כיון דאנן סהדי דמשלו בנה הו"ל כהלוהו בעדי': וע' רש"א וכ' דהוכרחו תוס' לכך דאס"ד בלאו הך חזקה דר"ל ג"כ הו"ל אנן סהדי א"כ תקשה ממתני' למ"ד המלוה בעדי' א"צ לפרוע בעדי' א"וו הא לא ק דאיהו מצי סבר כאביי ורבא אבל לר"ל ק' מאי מק': כל שפה ושפה ביאר הש"ך סי' ע"ח דה"ק כיון דכל שפה ושפה יוכל לתובעו ל"ד לקובע זמן לחבירו וגם ר"ל מודה דשייך כי היכא דלא לטרדן ובזה מסולק מה שעורר התו"ח מאי מק' הש"ס מסיפא אאביי ורבא הרי גם אר"ל ק' למאי דאסיקנא כל שפה ושפה זמני' וזה שייך גם בסיפא ולד' הש"ך לק"מ בנבאר תחלה ד' רש"י לקמן שכ' בזמ' לאחר שגמרתי כותלי וידעתי כמה נתחייבתי ביאר לנו רש"י דהא דתנן מגלגלין עלי' הכל ר"ל לפי גובה כותלו היינו לר"נ לקמן ובזה מובן מדוע לא מגלגלין מיד כשהתחיל לסמוך אמנם עדן לא ידענא כמה יגלגלו עלי' אבל משגמר כותלו אף שלא נתן עדן תקרה שפיר ידעי' כמה יגלגלו עלי' וז"ש רש"י לאחר שגמרתי כותלי וידעתי כמה נתחייבתי ומעתה בשלמא ברישא דהחיוב על ד' אמות ולא יותר שייך טרדא בכל שפה ושפה משא"כ בסיפא מהי"ת יגלגלו עלי' כ"ז שלא גמר כותלו דכ"ז שממתין והוא יגבה יותר יהי' צריך לשלם לו ביותר: רש"י ד"ה מי יימר ואפי' בזמנו כ' כ"כ משום דק' לי' ג"כ קו' תוס' לקמן ד"ה ואמר לו אמאי לא מוקי לי' בתוך זמנו וצ"ל כתי' תוס' לקמן דמשום אביי ורבא משני הכי והקשה התו"ח דהרי שמעתא התם לר"ל אזלה אמנם כוונת תוס' מאחר דלאביי ורבא אית להו מי יימר אין חילוק בסיפא דמתני' בין בזמנו בין שלא בזמנו ואי לר"ל דווקא בזמנו מיירי א"כ הו"ל פלוגתא חדשה בין ר"ל לאביי ורבא ומה"ט משני הש"ס טפי דגם ר"ל אי' לי' מי יימר והן הן ד' רש"י כאן: והנה ד' הרמב"ן דהאי מי יימר הוה כחזקה ואין כן ד' הרמ"בם כ"א ברישא נשבע היסת ובסיפא בנקיטת חפץ וכ' הא דברישא הנתבע נשבע היסת נפקא לי' מדקאמר הש"ס בזמנו פשיטא פי' מ"ש מכל פרעתי וק' הרי מתני' בחזקת שנתן תנן וזה עדיף מפרעתי והיינו דבפרעתי אם נתחייב לו שבועה ממק"א יכול לגלגל עליו משא"כ כאן דבחזקת שנתן אלא ש"מ דס"ל לש"ס דהך בחזקת ל"ד וה"ה בסיפא כמי בחזקת ל"ד ונשבע ואח"כ נוטל ונ' דיש להסביר פלוגתי' דרמ"בם והרמב"ן בב' תי' תוס' לעיל לתי' קמא דחייב משום גילוי דעת א"כ באמת הו"ל זה כהנה וזה לא חסר מסתבר דוודאי לא פרעו דבכ"הת כה"ג פטור ולתי' בתרא דבאמת הוה הכי חסר וצ"ל דהוא לא ידע מזה שוב אין כאן וודאי ומ' כהרמ"בם: תוס' ד"ה ואפי' מיתמי אפי' תוך זמנו לרב פפא יל"ד מאחר דרב פפא כאביי ורבא ס"ל ואנן לא קיי"ל כר"פ למאי הל' כ' תוס' לר"פ ונ' דמאחר דכ' תוס' בדבור הקודם דבשכירות גם אביי ורבא מודו א"כ כ"מ שפיר לענין שכירות: ובזה יש לישב ד' הר' יונה ברא"ש בשמעתין שדייק מדקאמר ר"ה ברי' דר"י משום צררי ולא קאמר משום פרעתי אלא ש"מ משום דנ"מ תוך זמנו וק' ג"כ הרי ר"ה ברי' דר"י כאביי ורבא ס"ל אמנם עכ"פ נ"מ לענין שכירות וכמ"ש וברם דאצטריך עיונא מ"ט אצררי לא מהימן בשבועה ואפרעתי מהימנינן לי' בשבועה ונ' דבאמת הא דמהימן לן בשבועה אע"ג דאי חשיד לן אממונא חשיד נמי אשבועתא היינו משום דאמרי' ס' מלוה ישנה יש לו עליו משא"כ בצררי דעכ"פ אין לו דין לתפוס חפצי חבירו שלא מדעתו ולא מהימן לן משום דחשיד אממונא וכ"ת אלמנה אמאי מהימנא לן בשבועה י"ל התם מוריא היתירא דטרחי קמי בעלה וקמי יתמי ולא חשידא למגזל: וכ' ה"ר יונה טעם לד' תוס' דצררי עביד למתפס אפי' תוך זמנו ורא"ש כ' איפכא מסתברא ונ' ד' ה"ר יונה דבאמת וודאי גם ר"ל מודה לסברת אביי ורבא דעביד דפרע כי היכי דלא לטרדן אלא דד' ר"ל למה לי' לפרוע כיון שצריך למעות עד זמן שקבע משום כי היכי דלא לטרדן סגי בצררי: באו"ד כדאמרי' בהנושא ומד' אלו יש להק' על הריצב"א ברא"ש לפנינו שכ' טעמא דצררי באלמנה שלא תבזה בב"ד וא"כ אמאי בבנותיו אכתי חיישי' לצררי ונ' דהריצב"א מודה לסברת תוס' דהרי בהדי' אמרי' בנותי' דבתנאי ב"ד אלא דק' לי מכפל הבית ולזה נחית לתרוצי באלמנה על אופן אחר: באו"ד דשמא משום ר"פ אף דר"פ כאביי ורבא ס"ל ואנן לא קיי"ל כר"פ כ"כ למעלה דנ"מ לענין שכירות: