ליקוטי חבר בן חיים א פה

המוציא פי' רשב"ם דהיינו שכיר ויל"ד למה לא קתני שכיר כי היכי דתני ברישא על בעה"ב להביא ראיי' ונר' מאחר דבשכיר הטעם משום דאין בעה"ב עובר בבל תלין וא"כ אם יש לבעה"ב מעות ביד השכיר ליתא לחזקה זו ושפיר תני המוצי' מחבירו דדווקא אם הוא מוציא לא זולת: תוס' ד"ה נתנה לו בס"ד ע' רש"א ד' צ"ע דמ' מדבריו דבאמת עובר בעה"ב בבל תלין אם נתן לו שכיר רשות אתמהה ואם באמת אינו עובר א"כ שפיר כ' תוס' דאפי' חדא חזקה אין כאן: גם ד' הנ"י בזה צ"ע דמ' מדבריו דבריי' רבנן עיי"ש והש"ס מוקי לה כר"י: תוס' ד"ה ה"ד יל"ד מאחר דלא ידעי תוס' טעמא מאי מוקי לה רבא בראה אמאי לא ק' להו בפשיטות מנ"ל לרבא דבריי' בראה וי"ל דמ' להו דאי דלא ראה א"כ אדתני סיפא נתנה לו לתני ראהו והיינו שהק' לקמן מדאביי בסו"ד: א"נ י"ל דמשמע להו דאי בלא ראהו הוה מהימן במיגו דלא שכרתיך מעולם אלא ש"מ בראה מיירי: אלא דלפי"ז קו תוס' לקמן אדאביי קאי ולא כמו שציין לפנינו אדרבא וכ"נ מד' רש"א דאי הוה ס"ל קו' תוס' אליבא דרבא הא רבא בראוהו מיירי ואעפי"כ מק' תוס' דלהימני' במיגו א"כ מה לי נתנה לו מה לי ראהו א"וו הו"ל לרש"א הגי' אד' אביי וכ"מ בשי"מ עיי"ש: ויל"ד למה פקפקו תוס' כלל בתי' שני שכ' דמודה במקצת במיגו דאי בעי כופר הכל לא הוה מיגו וכן הק' הגה' דר"ע איגר וכ' דמ' להו לתוס' דמודה במקצת ל"ש כאן דע"כ מיירי שאותו דינר שמודה לו פורע מיד דאל"כ הרי חזי' דעבר בבל תלין וא"כ הוה לי' הילך ואין כאן מודה במקצת ומ"מ כ' דמיגו גרוע מיהא הוה: ומ"מ צריך ביאור לפי מה שציינו הדבור לפנינו היאך יתכן לומר בראהו לא שכרתיך מעולם ונ' דאדלעיל קאי דרבא דייק לי' דע"כ מיירי בראהו דאי בלא ראהו א"כ נאמן במיגו דלא שכרתיך מעולם ואמאי בזמנו נשבע ונוטל וע"ז דחו תוס' וכ' מ"ש: ומ"מ אפשר דמ"ש רשב"ם דליכא עדי' עידי מסיר' כוונתו ליישב קו' זו דעידי ראיי' יש כאן ורק עידי מסירה ליכא וא"כ לא יכול למימר לא שכרתיך מעולם: רשב"ם ד"ה דליכא עדי' ולא ראה וד"ה מהימן נ' כוונתו משום דסיפא דהך בריי' מוקמי' כר"י דלרבנן ב"ה מהימן דקציצה מדכר דכירא אבל רישא כ"ע מודה כיון דליכא עדי' ולא ראה דאומן מהימן ולא אמרי' גבי אומן דהו"ל מודה במקצת במיגו דאי בעי כופר הכל כי היכי דאמרי' בסיפא גבי בעה"ב וז"ש רשב"ם וד"ה מהימן דמצי אומן למימר להד"מ: רשב"ם הא אמר אינש דעלמא כ' כוונתו לאפוקי מד' ר"ת דמפ' קו' רנב"י אלי"ק מדלא קאמר כ"א דאיכא עדי' וע' בחי' רמב"ן שהביא דבריו ולד' ר"ת האי אחר היינו נפקד אמנם רשב"ם כ' דר"ל עדי' וראה ולהכי כ' כאן אחר אינש דעלמא דלאו אומן כלומר ולא אנפקד דווקא קאי: תוס' ד"ה האי אי' לי' סהדי כ"כ לאפוקי מפי' רשב"ם שכ' דלא ראהו יפה ולדבריו ליתא לפי' לקמן ראה תניא אפי' ראיי' גמורה כזאת דזה שייך דווקא אם יש להם סימני' מיהת: ורשב"ם באמת פי' לקמן דראה תניא בס"ד באביי דכל ראיי' וקאמר רבא דבעי' ראיי' ממש: ואמנם מ"ש רשב"ם שהוא אינו רואה כ' כוונתו מדקאמר אפקינה ואחזינהו א' דאם הוא לבדו הי' רואה ראייתו מהני ושבועה עכ"פ בעי' ככל להד"מ ואם הוא רואה ויודע כי העדי' באמת ראו ג"כ טליתו יכול לפוסלו משבועה ע"ד דתני איסי בן יהודה גבי שומרין אין רואה הא יש רואה אין כאן שבועה ואמנם כ"ז שאינו רואה אינו יודע שהעדי' ראו טליתו דווקא: אמנם לד' הרי"ף א"ש האי שמעתא דאביי מייתי ראיי' לרבא דאפי בלא ראה אין אומן מהימן דאל"ה מה הועילו חכמי' בתקנתן וא"ל רבא אפי' לדידך הרי ראה בב"ד מיהת בעי' והאי אפי' בב"ד לא מפיק לי' ושפיר קאמר אפי' לדידך וא"כ אכתי מאי מהניא תקנתא לרמאי: ודע כי ה"ה סבר דדיעה שניי' שהביא הרמ"בם היא מד' הרי"ף ודברי' אלו צע"ג דהיאך נשמע מד' הרי"ף דא"צ שידעו שהי' שלו מעולם ובאמת ד' הרמ"בם אלו הם בחי' ר"י מגאש בשם י"מ עיי"ש: בסוגי' דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו מתני' כותל חצר שנפל כ' מד הפוסקי' דתנא רבותא אתא לאשמעי' דאף דקודם שנפל הי' הכותל יותר גבוה מד' אמות אעפי"כ אין מחייבין אותו לבנותו עכשו כבראשונה ע' בכ"מ בה' שכנים שם אבל כ' לתרץ בזה קו' הרא"ש שהקשה למה נקט תכא אין מחייבין אותו מ' דעכ"פ לא מצי מחי ואמאי לא הרי ממעט לי באויר עיי"ש ואמנם י"ל וודאי בתחלת הבנין יוכל למחות שלא למעט באוירו אבל מתני' בנפל מיירי דהשכן הזה כשקנה החצר כבר הי' בתוכו כותל גבוה כזה ואשמעי' בכה"ג חיובא לא מחייבי' אבל מחי לא מצי מחי: בחזקת שנתן כ' רש"י אם תבעו לאחר שבנאו כ' ד' רש"י דמאחר שכ' רש"י דהך חזקה בנויי' ע"ז דמאחר דהוא בנה ולא צעק על חבירו וודאי פרע לו חלקו והתינח אם בא לתבע' אחר שבנה אבל בשעת הבנין מימר אמר אני אבנה שלי ואתה בנה שלך או פרע לי הוצאתי ואני אבנה בעדך והיינו דכ' רש"י וזה דלא כמ"ש הטור דבכל שפה ושפה אם תבעו יוכל לומר פרעתי: ותוכן סברת רש"י דבאמת אין לו רשות לבנות בעצמו ולתבוע אח"כ הוצאותי' דהרי יאמר השותף אני הייתי בונה בעצמי ובזול ועכ"פ צריך לזה רשות ב"ד ומדלא נטל רשות מב"ד ש"מ כבר נפרע ודייק לי' רש"י סברא זו מל' בחזקת שנתן דתנן דאי רק משום דנאמן לומר פרעתי מאי ל' בחזקת דתנן אלא ש"מ דר"ל הך חזקה שכ' רש"י דלא הוה בנה בלא רשות ב"ד ולד' הרא"ש באמת צ"ל דאגב דתני סיפא בחזקת שלא נתן תכא נמי רישא בחזקת שנתן ולעולם ל"ד תנן והנה מד' רש"י אלו יצא לי' לרש"י דהך יביא ראי' אינו רוצה לומר עדי' ממש כ"א ראיי' בעלמא שתבע אותו ולא נתן וא"כ ליתא שוב לחזקה זו ומה"ט כ' רש"י סברת בחזקת שנתן על יביא ראיי' להורות מאין יצא לו לפ' הך יביא ראיי' עד"ז וגם ל' הרמב"ם בפי' המשנה מ' כרש"י שכ' יביא ראיי' שלא נתן לו כלום ומאי בעי