ליקוטי חבר בן חיים א פג

את נפשו מהי"ת יחזור אחר עדי' בשעה שמחזירו ואצטריך תנא לאשמעי' דאפי' אומן: אמנם נ' כוונת הרשב"ם במ"ש וצריך לשלם למידי אחרינא דהנה מודה רבה דאחר באמן לטעון לקוח בידי אפי' בלא מיגו דאין אדם מעיז לטעון טענה שחבירו מכיר בשקרו ומאחר שהוא מוחזק מהכי לי' טענה זו משא"כ באומן בעי' מיגו מאחר דכל אומן קונה בשבח כלי ואין עליו כ"א לשלם דמי' בנקל יוכל לטעון לקוח הוא בידו וז"ש רשב"ם דאין לו חזקה לטעון לקוח וצריך לשלם דמי הכלי: ויל"ד בד' הרשב"ם לאיזו ענין גילה לנו תי' רבה מיד דס"ל צריך להחזיר בעדים וכ' כוונתו דע"כ רבה בעדי' לתקנו מיירי ודלא כמ"ש תוס' דאי כד' תוס' א"כ מה ענין זה למפקיד נהי דמפקיד צריך להחזיר בעדי' משום דאי' לי' עדי' דאפקדי' ניהלי' אבל אומן אמאי לא מהימן במיגו א"וו דבעדי לתקנו מיירי: וכ' רשב"ם וכ"ש היכא ר"ל הא דמוקי רבה מתני' בעדי' ולא ראה ודייק מינה בס"ד המפקיד בעדים צריך להחזיר בעדי' ולא מוקי מתני' מיד בעדי' וראה משום דכה"ג הוה כ"ש ר"ל פשיטא ומאי קמ"ל מתני' דאין לו חזקה: וכ' עוד דאי טעין וכו' כ"כ משום דיש בו שבועות שם ב' גי' אי גרסינן נאמן או אינו נאמן וכך הי' גי' הרמב"ן בשמעתין עיי"ש ולכאורה מסוגיין מוכח דהגי' אינו נאמן דאי נאמן א"כ להימן לקוח במיגו ולזה כ' רשב"ם דלעולם נאמן ומ"מ מיגו אין כאן: ומ' מד' רשב"ם דבמתו באמת לא מהימן ועי' ברא"ש רשב"ם ד"ה אבל מסר לו וכו' מאחר שכ' רשב"ם בעדים דעדי' היינו שמסר בפני' לתקן א"כ כל שלא מסר בפני' לתקן לא מקרי עדי' אבל מ"מ לא יוכל לטעון להד"מ כ"א החזרתי דלא מקרי מפקיד בעדי' כיון דלא ידעי ואמנם אם לא היו עדי' כלל גם להד"מ יוכל לטעון וז"ש רשב"ם ב' מיגו מיגו דהחזרתי היכא דהי' עדי' אלא שלא ידעי אם לתקן ולהד"מ אם לא היו עדי' כלל וכ' עוד הרשב"ם ויהי' נאמן בהיסת כ' דבא לישב קו' תוס' לקמן מאי משני לי' רבה צריך להחזיר אכתי איכא מיגו דנאנסו וע"ז רמז הרשב"ם דא"כ נשבע היסת מ"ט מקרי יש לו חזקה דהיסת בכ"ג יוכל להשביעו וכמ"ש הרמ"בם אבל במיגו דנאנסו דבעי שבועה דאוריי' ל"ש למימר יש לו חזקה: וכ"ת א"כ ק' קו' תוס' מאי מק' אביי מראה עבדו י"ל דבעבד לא שייך מיגו דנאנסו דאם אמר לקוח משתמש בו כרצונו בכל מקום ואם יאמר נאנסו ע"כ בכפה תלי' לי' ואין זה מיגו: וכ' עוד רשב"ם או תפש בו בפנינו מבואר דלא כהמחבר חו"מ קל"ד דראיי' בב"ד לא מקרי ראיי' וד' רשב"ם דמקריי ראיי' וכ' דפלוגתא זו תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' פ' זה בורר דאמרי' כיון דאחזק בב"ד אי בעי קלתי' לא אמרי' וכ' תוס' שהוציאתו בב"ד ש"מ דכה"ג לא שייך מיגו וכן הביאו תוס' בסוגי' דשליש בגיטין ראי' משם דכה"ג חשיב מיגו למפרע וזה כד' רשב"ם בסוגיין וד' השו"ע כרש"י שם דאתחזק היינו שכ' עליו הנפק ש"מ דאל"ה אף שהוציאתו בב"ד שייך מיגו: וכ' הרשב"ם שיש לו מיגו אתה לא מסרתו לי אבל אחר מכרו לי מבואר מדברי' אלו דנהי דבלא ראה לא מקרי להרשב"ם עדי' רק אם ידעי שנתן לו לתקן אבל בראה סגי אם רק מעידי' רק שמסר לו דשוב לא הי' יכול למימר לא מסרתי אלא אחר מסרו לי נמצא דלא כחלק הרשב"ם על ד' תוס' אלא דבלא ראה הוא שכ' הרשב"ם לב' עדי' שמסר לו לתקנו אבל בראה מודה רשב"ם דסגי בעדי מסירה לחוד וא"ש תי' התוס' על רבה ומעתה ה"ט ג"כ דנקט הרשב"ם כה"ג מיגו דאחר מכרו דאז י"ל מתני' מיירי בעידי מסירה דלא ידעי שמסר לו ולאומן אין לו חזקה ולאחר י"ל חזקה משא"כ אי המגו כמ"ש תוס' מגו שלקחתי' בתחלה ממך א"כ ע"מ דלא ידעי לא מפסדי למגו כלל וק' שוב רבה היאך מפ' מתני' אומן ולא אחר: והא דבאמת לא מהני הך מגו שכ' תוס' י"ל דהו"ל מגו גרוע דבשלמא אחר שנתן לו לתקן ולא ישרה מלאכתו בעינו הדרך למכרה לו אבל מתחלה מאן דאי' לי' למזבן לא אזיל לאומן למזבן ולפנינו בס"ד נבא עוד הפעם לסברא זו וע' סמע קל"ד שכ' להיפך ורמז ג"כ לסברא זו עיי"ש: וכ' רשב"ם דרבה לא מדמי לי' לדברי' העשויין להשאיל דמצי אומן אמר אינך רגיל אצלי ויל"ד א"כ רנב"י מאי ק' לי' עלי' דרבה דלמא מתני' באומן הרגיל וצ"ל כיון דרבה עלה דמתני' קאמר ל"ש אלא בעדי' ש"מ דבאומן סתם מוקי למתני': והנה ע' רשב"ם בהך סברא שכ' פליגי אביי ורבה דאביי ס"ל דלא מצי אומן טעין אינך רגיל דמתיירא שמכחישו בעדי' אבל לד' תוס' צ"ע במ"פ וכ' ד' אביי דנהי דאומן גרע בהא מלתא שכ' תוס' שיכול ליתן לו בפני עדי' אבל בהא עדיף אומן מדברי' העשויין להשאיל דהתם כשם שעשויי להשאיל כך עשויי למכור משא"כ אומן מאן דאית לי' למזבן לא אזיל לגבי אומן וכמ"ש לעיל: תוס' ד"ה אבל וא"ת יל"ד מה ענין קו' זו להך הצעה שהציעו על מסר לו שלא בעדי' וכ' דאי' הך להד"מ דקאמר רבה הי' פירושו להד"מ ממש ומיירי רבה בלא ראה דווקא לק"מ קו' רנב"י דרבה מוסיף אדאביי דלא בראה בלחוד אומן אין לו חזקה כ"א גם במסירה בעדי' משא"כ באחר בעי' תרווייהו אבל למה שהכריחו תוס' דרבה בראה פליג אדאביי ולרבה בעדי' מיירי מתני' ק' שפיר קו' רנב"י: ולכאורה יש לתרץ קו' תוס' עפ"י מ"ש בשו"ע חו"מ קל"ד דאם מסר לו בעי"מ אלא שאין מכירין אם זה הוא הכלי שמסר כדפי' הש"כ שם ד' המחבר ויש כאן עידי ראיי' שיודעי' שהי' שלו ליכא באומן מיגו דלקוח משום שמתיירא לומר להד"מ וא"כ שפיר איכא בין אומן לאחר דאומן צריך וכה"ג לא הוה מגו ואחר א"צ תו וממילא נאמן לומר לקוח: ורנב"י כראה דוחק בעיניו לאוקמי מתני' כה"ג: א"ל אביי לרבה כ"כ רשב"ם כ' שרמז על תי' תוס' דבשלמא לדידי לאו במיגו תלי' מלתא אבל לדידך מ"ש האי מיגו מהאי מיגו וסיים הרש"בם ולא משכחת וכו' וצ"ע אמאי לא משכחת בעדי' וראה מנ"ל ראה לחוד ונ' דה"פ דאביי קאמר לרבה הא דלא מוקמת לה בעדי' וראה משום דא"כ מאי קמ"ל אומן אין לו חזקה מהי"תי יהא לו חזקה אבל ע"כ מודית לי דבעדי' לחוד יש לו חזקה ולא משכחת דתנן אומן אין לו חזקה אלא בראה: תוס' ד"ה א"ה נ' לבאר דמתחלה כ' דאביי קאמר לרבה אי אמרת היכא דאיכא מיגו אומן יש לו חזקה הרי גם בעדי' יש לו מיגו א"וו אומן לא תלי' במיגו כלל דהו"ל