ליקוטי חבר בן חיים א פב

בענין אחר דהרי כל הבריי' מיירי בחזרה וחזרה לגריעותא בהדיא תנינא דלא יצא ואדרבה כ' לד' הרי"ף דהיינו איבעין אלוו ס"ל לחלק בין חזרה דגריעותא לחזרה למעליותא ובעי' למפשט מבריי' דתנן לכלהו ודחינן מסיפא לא תפשוט דהתם משום דרבה בר עולא אבל חזרה לגריעותא ע"כ מעכב הברכה: וכ' הרש"בא ע"ד רש"י בפתח במעריב דע"ד שכ' רש"י ל"ד כ"א בברכה ארוכה גם רש"י מודה דמהני חזרה ואמנם למ"ש אדרבה בטעה בדבור בעלמא לכ"ע חוזר ולא אצטריך תנא לאשמעינן וע"כ מיירי בהי' בדעתו מעריב ערבים וכמ"ש רש"י: ומה שהק' הרש"בא עוד ע"ד רש"י למה נקט הש"ס במסקנא שכרא וחמרא כ' דההוא לא אצטריך בריית' לאשמעי' דתנן בהדי' על כלם אם אמר שהכל יצא וע"כ משום תמרי ונהמא אתא למימר הא גופא דתמרי מיזן זייני: א"נ ס"ל להש"ס דברכה אחרונה בז' מינין דאוריי' ורבותא נקטי דל' הכל מ' אפי' בברכה דאוריית': א"נ דומיא דרישא בעי למלקט דמיירי בברכה ארוכה: ועתה נבא לד' תוס' פלוגתת הרי"ף והר"י כבר בארכו לעיל ומבואר מד' תוס' דל"מ להו לחלק בין פי' רש"י לפי' הרי"ף דתרווייהו משום חזרה אלא דלהרי"ף אפי' לאחר חתימה שייך חזרה ולרש"י לא שייך מטעם שכ' הרשב"א דבברכה קצרה ל"ש תוכ"ד עיי"ש: ואמנם ד' הר"ח דע"כ לא פליגי הר"י והרי"ף כ"א בטעה בדעתו וכמ"ש תוס' בדבור שלפני זה אבל טעה בדבור בעלמא וודאי מהני חזרה ונקטי תוס' בד' אם בירך על היין בפה"ע וביו"ט מקדש השבת לאשמעי' הא אם לא חזר תוכ"ד אף דיין הוה פה"ע ויו"ט ג"כ איקרי שבת בכ"ז אי לא חזר בו לא יצא ולאפוקי מד' הרמב"ם דהיכא דשייך לטעות יצא בדיעבד אף אם לא חזר תוכ"ד: והנה ק' הר"י מקינין צריכה ביאור והרא"ש באמת גרס היכן מצינו דברכות צריכות כוונה אבל לפי גי' בתוס' צ"ע אטו לא ידעי דאיכא תנאי ואמוראי טובא דס"ל דמצות צריכות כוונה ותוס' בעצמן בר"ה פסקו דמצ"כ ונ' ד' תוס' דאפי' למ"ד מצ"כ היינו מצוה דהו"ל חובת גברא אבל ברכה לפני' דלא הוה כ"א לסלק אי' מעילה דהנהנה בלא ברכה מועל הו"ל כשחיטה דבאה לסלק אי' שאינו זבוח ולכ"ע לא בעי' כוונה וע"ז כ' תוס' דעכ"פ לא עדיפא מצוה כהאי ממצות חובת גברא למ"ד אצ"כ ומ"מ כוונה להיפך מעכבת ה"נ כן הוא: ועכ"פ ל"ק קו' מג"א בה' ר"ה אד' המחבר בטעה ואמר האל הקדוש וחזר תוכ"ד יצא והק' המג"א דלד' המחבר ה"ד אם טעה בדבורו לבד לא היא בחמרא ושיכרא וכיו"ב ס"ל להמחבר הכי דמקרי כוונה להיפך ולא כה"ג: ומ"מ צ"ע למה לא נקטי תוס' שומע מגילה דתנן בהדי' ונקטי שומע תפלה דלא תנן: בסוגי' דאומן ב"ב פ' חזקת מתני' האומנין פי' רשב"ם דאמטלטלין קאי ולאו אחזקת ג' שנים ויל"ד כיון דגם בעבד שייך דין אומן וכדאי' בסוגי' לקמן א"כ שפיר מיירי בחזקת ג' שנים וע' ברמב"ן ונ' בנבאר תחלה פלוגתת הרשב"ם עם תוס' לפנינו בסוגיין דהרשב"ם מוקי לשמעתין בטוען האומן מעולם לא נתת לי לתקנו ומהימן מיגו דאי בעי אמר מאחר לקחתי' ותוס' מפ' נתת לי לתקנו ולקחתי' אח"כ במיגו דמיד לקחתי' ונ' דהרשב"ם לטעמי' שכ' דלהכי לרבה ל"ד אומן לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר משום דמצי אומן למימר לאו אומן דידך אנא וא"כ כי מודה דקבלו מידו לתקן שוב מודה רבה דדמי להעשויין להשאיל ולהשכיר וע"כ דקאמר מעולם לא נתת לי לתקנו ותוס' לטעמי' שכ' חילוק אחר ושפיר כ' דאפי' אמר מתחלה נתת לתקנו ואח"כ נכרתי' לי מהימן והנה בשלמא לאביי דס"ל אומן הוה כדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שפיר אבל לרבה ע"כ דמאי דמחלק בין אומן לאחר משום מתני' הוא דמחלק ואי מתני' בעבד א"כ ממתני' אין ראי' למטלטלין דלמא בעבד דווקא אין לו חזקה משום דב' שנים הראשוני' לא הי' לו חזקה ולא סלקא אדעתא דבעה"ב ליקח עדי' במסירתו כי הי' בדעתו לתובעו אחר שילמוד אומנתו וזה היה תוך ג' וע"י סבה נתעכב משא"כ במטלטלין דלמא אומן כאחר א"וו פשיטא לרבה דמתני' במטלטלין: ואלא הא גופא קשי' מהיכן פשיטא לי' וע"ז כ' רשב"ם מדנקט סתם האומני' כל אומני' במ' אפי' סורקי בגדים ואי אעבד קאי מהי"ת יתן עבדו ללמוד אומנות סורקי בגדים שא"צ אומן: והנה האריך רשב"ם בחזקת מטלטלי ועיקר כוונתו דבטענת לקוח והיכא דראה ויש עדי' שהי' שלו הוא דאומן לא מהימן ואחר מהימן הא אם חסר א' משלש אלה אפי' אומן מהימין וכפסק הרשב"ם בסוף הסוגיין: והוסיף בסוף דבריו עוד דדווקא אם טוען הבעה"ב שנתנו בידו לתקנו לא זולת וכמו שביאר הסמ"ע חו"מ קל"ד עיי"ש : ואמנם לאיזו ענין הוצרך הרשב"ם לומר דמשו"ה אחר נאמן לומר לקוח דאין דרך ליקח מטלטלין בעדי' או בשטר הרי כיון דהאי אחר מוחזק וכי בשביל שהביא זה עדי' שהי' לפני' שלו ויש לו בו חזקת בעלי' נוציא בחזקה מיד המחזיק ונ' דנ"מ בד' הרשב"ם דאפי' תפס האי אחר בפני עדי' מפקי' מני' מה"ט דמהמני' לי' לאחר שלקח משום דאין דרך ליקח מטלטלין בעדי' ושטר וא"כ לא שבקת חי לכל לוקח מטלטלין: גמ' רשב"ם ל"ש דאין לו חזקה לטעון לקוח הוא בידי וצריך לשלם הי' נר' דמאחר דהרשב"ם נחלק ע"ד התוס' שכ' דעדי' לא צריכי למידע שנתנו לתקנו והרשב"ם ביאר שמסר בפני' לתקנו דווקא רצה ליישב בזה קו' רנב"י דרבה ס"ל דלאו דוקא אומן ולא אחר תנן כ"א אומן לרבותא נקט דבשלמא שאר מפקיד שהפקיד בעדי' והנפקד צריך להחזיר לו פקדון זה ממש פשיטא דצריך להחזיר בעדי' אבל באומן דקונה בשבח כלי ואין עליו לשלם כ"א מעות ומעות זה לא הפקיד לו בעדי' יהי' נאמן לומר פרעתי קמ"ל מתני' דלא מהימן וא"ש בזה ג"כ מ"ש רשב"ם אמתני' קאי דל"ת מאחר דאדרבא מתני' ק' לי' לרבה פשיטא עכ"פ דרבה לאו אמתני' קאמר למלתי' לזה כ' הרשב"ם דוודאי קאי אמתני' אלא דס"ל דאומן לאו למעוטי אחר אלא דכ"ז בס"ד אכתי במסקנא ק' קו' רנב"י ונ' דגם זה יישב שוב רשב"ם במ"ש שמסר לו בעה"ב טליתו לתקנו דס"ד בשלמא נפקד שהופקד לו בעדי' אומר למפקיד בעדי' הפקדת אייתי עדי' ושקול אבל אומן המקבל כלי לתקנו ואליו נושא