ליקוטי חבר בן חיים א פא

שכ' לחלק בין מצוה דתלי' באמירה בעלמא ולזה כ' דלא היא כ"א גם בתפלה יצא והיינו מדמק' הש"ס מק"ש אשופר ואמנם לא כוונו בתי' לד' הר' שמואל בכוונה שלא לצאת כ"א ד' התוס' מטין יותר לד' הרא"ה בר"ן ר"ה ופסחי' דסבר שאכל חמץ ואכל מצה לא יצא דמתעסק גרע מאינו מכוין וה"נ כיון שהי' דעתו לברך על יין לא מהני ברכה זו על שכר ואמנם היינו איבעי' הש"ס משום די"ל בתר חתימה אזלי' ובחתימה לא הי' מתעסק ואמנם מה שפסקו תוס' לחומרא נ' לבאר דהנה הרשב"א הק' למה נקיט הש"ס במסקנא נהמא ותמרי ולא נקיט שכרא וחמרא וכ' דבלא"ה ק' הרי עכ"פ כיון דדווקא משום דתמרי מיזן זיינו יצא א"כ ש"מ דסבור שהוא חמרא לא יצא ושוב איפשט איבעין וצ"ל דה"ק הש"ס היינו דאיבעי' לן אי האי הכל אתי לאתויי אכל נהמא וא"כ אפשטא בעיין לקולא אי לאתויי אכל תמרי ואפשטא בעיין לחומרא ואמנם תוכן תי' הש"ס הוא כך האי הכל ע"כ אתי לאתויי מידי מדתנא הכל ואמרי' לאתויי ברכה אחרונה ואמנם תינח אי גם בתמרי ברכה אחרונה דאוריי' דכל ז' מינין דאוריי' היינו רבותי' אבל אי בתמרי ברכה אחרונה דרבנן ע"כ לאתויי אכל נהמא אתא נמצא דאיבעי' הש"ס משום דמס' לן אי ברכת ז' מינין לאחרי' דאוריי' או דרבנן ואם אתה בא לומר ספיקא לחומרא ע"כ תאמר דלאתויי תמרי אתא ואתה אומר דב"א אז' מינין לאו דאוריי' להחמיר וד' תוס' דכל ז' מינין דאוריי' מדחזינן דלר"ג מברך ג' ברכות ובהא פליגי רבנן עלי' לא זולת ואמנם כ"ז לרש"י אבל לפי' רב אלפס דהיינו שחזר תוכ"ד כ' הר"ח דאם גם בכוונה טעה לא מהני חזרה אבל אם טעה רק בדבור מהני חזרה וכ' אפי' במקדש ישראל דהוה ברכה דאוריי' דהוא עיקר קידוש למ"ד קידוש יו"ט דאוריי' מ"מ מאחר שלא טעה כ"א בדבור יכול לחזור תוכ"ד: והא דאצטריך הש"ס לאשמעי' פתח בדשכרא דס"ד על כלן אם אמר שהכל יצא עכ"פ אם ידע שמברך על יין אבל לא הי' דעתו לברך על יין לא מהני קמ"ל וכן הוא במסקנא בתמרי: עוד בסוגי' הנ"ל פשיטא היכא דנקיט וכו' יל"ד כיון דפשיטא אמאי אצטריך לי' לאשמעי' ותו למאי כ"מ נקט דנקט בידי' וכ' דסד"א כיון דנקט החמרא בידי' ולא עיין מה יברך הו"ל כאלו הזיד לברך על יין שהכל ולא ליפק קמ"ל דאפי' כה"ג תנן על כלם אם אמר שהכל: תוס' ד"ה פתח העיקר באו לבאר דאפי' לא גרסי' אדעתא דחמרא מ"מ מיירי סוגיין שהי' סבור וסמכו בזה על מסקנתם לקמן בד"ה לאו לאתויי דהכא כולא מלתא משום שנתכוין לברך על היין אבל אם טעה בדבורו לבד לכ"ע יצא אם חזר תוכ"ד וגם לרב אלפס דייקי סוגיין דחזר תוכ"ד ג"כ מיירי רק כשטעה בדעתי דהכי מ' לשנא וקסבר דחמרא הוא אבל טעה בדבור לחוד פשיטא דחזרה מהני: ואמנם צריך ביאור בין לרש"י בין לרב אלפס על מה סובבת האיבעי' זאת ונ' דלקמן פ' כיצד מברכין תנן בירך על פי' האילן בפ"א יצא ואמרי' מאן תנא ארנ"בי ר"י היא ותנן תו בסיפא ועל פיר' הארץ בפה"ע לא יצא ופריך הש"ס פשיטא ומשני שוב ר' יהודה היא והרמ"בם בה' בכורי' לא פסק כר"י ופסק דעל פי האילן בפה"א יצא וכ' הכ"מ דהרמ"בם סמך לו על הירושלמי דמסיק מתני' ד"ה ודוחק וי"ל דהנה הרמ"בם מפ' סוגיין כרש"י ועדיפא מכי' דכוונה טובה מציל מיד טועה בדבורו ואמנם בתשובה לחכמי לוניל ביאר דדווקא בהי' מקום לטעות כגון בשכר היוצא מן הענבי' והי' יותר מששה חלקי' מים וחייב לברך שהכל אלא שטעה וכן בשאר דברים דנקט שם הרמ"בם כבר ביאור הלח"מ שהי' מקום לטעות כגון ס' האי אילן אילן מקרי אי לא וכן בתבשיל דגן כיון דדגן אקרי לחם דכ' להוציא לחם מן הארץ והיינו דגן בכל כה"ג ס"ל להרמ"בם כיון דהכוונה היתה טובה אלא שנכשל בדבורו ומאחר דיש שום שייכות לברכה זו למה שאכל יצא ונפקא לי' להרמ"בם הא מלתא מסוגיין דמהי"ת עלה ע"ד הש"ס דהכוונה תפסיד הברכה וכמו שהק' הרא"ש והראב"ד וש"פ או"ו ש"ס דהכא לית לי' דרנב"י וס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אדר"י ולי' להו עיקר אילן ארעא מ"מ יצא אם בירך על פי' האילן בפה"א והיינו כיון דעכ"פ האילן גדל מן האדמה נהי דלכתחלה צריך לברך בפה"ע בטעות כה"ג אינו חוזר ודווקא כה"ג דשייך טעות אבל בסיפא דבירך על פה"א בפה"ע על טעות כזה חוזר ומיירי כולא מתני' שרצה לברך כתקנה אלא שנכשל בדבורו ורישא קמ"ל היכא דשייך טעות א"צ לחזור ולברך וסיפא קמ"ל היכא דל"ש טעות צריך לחזור ולברך והן הן ד' הרמ"בם וע"ז סובב האיבעי' אם הי' להיפך הדבור הי' טוב והכוונה נפסדת אי בתר כוונה אזלי' וקרי לי' הש"ס עיקר ברכה ממתני' דלקמן או דלמא בתר מאי דקאמר בפי' אזלי': ועד"ז יל"פ ג"כ לד' הרי"ף איבעי' הש"ס דהש"ס ג"כ לא ניחא לי' למוקמי הני תרי סתמי דכיצד כר"י ומסתבר לי' למוקמי הני מתני' בחזר בו תכ"ד וברישא מהני אפי' לרבנן משום דעכ"פ לא שיקר בזה שקרא לאילן פה"א ובסיפא דשיקר אפי' חזרה תוכ"ד לא מהני או דלמא מתני' דלקמן כרנב"י דמוקי לה כר"י אבל חזר בו תוכ"ד לכ"ע מהני אפי' בסיפא לקמן ומה"ט פסק הרי"ף סתמא לקולא דמ' אפי' בנהמא ותמרי דהו"ל ס' אבעי' בדאוריי' ומ"מ סתם הרי"ף לקולא משום דלא שבקי' פשיטותא דרנב"י לקמן דמוקי מתני' כר"י ולא בעי לאוקמי דחזר תוכ"ד וד"ה אלא ע"כ דס"ל לרכ"בי חזרה תוכ"ד אפי' בסיפא מהני: ויע"ל דד' הר"י דמדחזינן דנקט תנא בהך בריי' דווקא מעריב ערבי' ויוצר אור דשייך הך דרבה בר עולא ה"מ בברכות דעלמא בתר עיקר ברכה אזלי' ומה"ט פסק הר"י לחומרא אפי' בדרבנן כשכרא וחמרא משום דבריי' דווקא הכי תנא א"נ כמ"ש דאבעי' הש"ס ע"כ דלא כרכ"בי ואנן אדרנ"בי סמכי': ועכ"פ ד' המג"א צ"ע שכ' טעמא דר"י דס"ל מצ"כ והלא אבעי' הש"ס לא הוה במצ"כ כ"א אי בתר חתימה אזלי' והא לא אפשיטא: ודע דגם לד' רש"י אבעי' הש"ס אי מהני חזרה ור"ל נהי דעיקר ברכה היתה בכוונה פסולה מי מהני חזרה בחתימה: אבל לד' הרי"ף ל' חתימה ק' להולמו הרי כבר חתם: דאמנם הרש"בא הביא בשם הגאוני' דחזרה לגריעותא וודאי מפסיד כגון אשכר שנ"ב בפה"ג ובחזרה טובה איבעי' לן ותמה הרש"בא על דברי' ובאמת לד' הרי"ף א"א לפ' הבריי'