ליקוטי חבר בן חיים א עא

סי' קנ"ה דבור ראשון דיו"ט ראשון דפסח צ"ע בשלמא איו"ט שפיר שייך זמן דכל יומא מ"ע באפי נפשי' משא"כ ספירת העומר דהמצוה תמימות תהיינה ואם לא סיפר יום א' לא קיים המצוה כלל: שם בד"ה אבל מ"ש שאילת ראשונים בר"ן פ' ערבי פסחים ופ' לולב וערבה: סי' קס"א ד"ה ובמה שכתבת דבמוקצה וודאי כ' אכילה צ"ע דבמסקנא הך דרשא לאו אמוקצה קיימא כ"א לענין הכנה משבת ליו"ט: שם באו"ד ביצה גופא יש בה ב' זתים ויל"ד ביצת יונים מא"ל דאין זה אפילו כזית וכמ"ש המחבר לקמן גם יש להסתפק בביצה אי לא מקריא בריה ולא בעי' כזית: סי' קס"ו ד"ה נלע"ד וק' טפי הל"ל אולי י"ל דלדיוקא אתא דבשאר ימות השנה נושאין נשים רבים וכמ"ש המחבר נושא אדם כמה נשים: סי' קס"ח ד"ה ועיי' די"ל אסור לבטל מדאוריי' ועדין צ"ע משילוח הקן דלמא לעולם אסורה באכילה ובהנאה ע"כ מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה ונר' דבכלל לא תאכל כל תועבה גם הנאה במ' כדר' אבהו ואי בהנאה שרי' א"כ ליתא בכלל לא תאכל כל תועבה וממילא גם באכילה שרי': סי' קס"ט בשר בהמה שחוטה צ"ע אדרבא הואיל ולסי' הוא ליחייב מידי דהוה ארושמי קרשי המשכן: סי' קע"א ד"ה וע"ד הקושי' ה"ל מוקצה צ"ע כיון דנפק לחולין הו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ושרי בטלטול לצורך גופו ומקומו ומוקצה למצותו ליכא כיון דביה"ש לא היה ראוי לכך ואולי מטעם מגו דאתקצאי קאמר דביה"ש הוה הקדש: סי' ק"פ ד"ה ולענ"ד נ"ל מאך חלק לכאורה יש להשיב דעכ"פ היכא דכתיב אכילה ואכילה בכזית לא הוה ידעי' דחצי שיעור אסור ולהכי אצטריך כל: סי' קפ"א בריש הסי' שלא בשעת עבודה הנה מתחלה היה רצין ועולין בכבש והתם וודאי שרי בגדי כהונה ואף דתקנו אחר זמן פייס אחר ההיתר לענין בגדי כהונה נשאר במקומו: שם בסה"ס ובהדיוט לא הותר ר"ל דאבנט קשין הוה למ"ד אבנטו של כהן הדיוט אין זה אבנטו של כו"ג ביו"ה ומ"מ צ"ע: סי' קפ"ב ד"ה ומה שתמה בגדי כהונה משום שעטנז ואולי גם משום לא יהי' כלי גבר על אשה: סי' קפ"ג ד"ה הנה גם התוי"ט כי חנון אני וארז"ל במ' ר"ה יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין ואמרו ע"ז חציפא נצח לבושא: סי' קפ"ז ד"ה והנה לכאורה ולא דבר שיש לו בעלים זו שטות הב"ח הובאה במג"א סי תקפ"ו גבי שופר של עכו"ם שם סי' ד"ה ומבואר בסוגי' כל גזבר שהוציא וצ"ע א"כ מה חילוק יש בין בלן לספר: סי' קפ"ח בסה"ס קרא למשרי בשבת וצ"ע א"כ להרמב"ם באמת מותר מן התורה לעשות מלאכה ביה"ש ואמאי חייב גם להרמב"ם אשם תלוי אם עשה מלאכה ביה"ש: סי' קפ"ט בריש הסי' לא זכה עד שלקחו צ"ע הרי הזכיי' היא מיד אלא שאם ביטל אח"כ התנאי בטלה הזכי': סי' קצ"ו ד"ה התוס' שהביא מרן לענין שבת מאי תקן יש להשיב דתיקן לא בעי' כ"א בבהמה שעומדת בחיי' לג' דברים אבל בעוף דאין תמות וזכרות מצי איירי בבן יונה זכר דעומד רק לאכילה ויש להביא ראי' ע"ז מדדחק הש"ס פ' כלל גדול גבי שוחט משום מאי מחייב לפ' דרב אף משום צובע דלמא רב ס"ל מקלקל בחבורה פטור וא"כ בעוף לא מחייב כ"א משום צובע אלא ש"מ בעוף דאינו עומד כ"א לאכילה ל"ש מקלקל אלא שיש לדחות דס"ל לש"ס דבעוף גם צובע לא שייך עיי"ש ודו"ק: שם ד"ה אך לכאורה ומצות לאו ליהנות נתנו ויל"ד א"כ רבי ע"כ ס"ל לל"נ ואמאי לא מק' הש"ס מרבי עלי' דר"י דס"ל מצות להנות נתנו: סי' קצ"ז ד"ה ואני תמה אי' נדה לחול צ"ע דלמה לא יקרא אי' נדה איסור מוסיף דהיינו לכו"ע דליכא אי' אשת אח וכ"ת הרי אסורה משום זיקה הרי גם לאחר חליצה ושאר אי' נדה: סי' קצ"ט ד"ה וע"ד מי שהרג היינו הורגו בידים וצ"ע משבת ל"ד ע"א נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואפשר דהתם הוה ע"ד ב"ד מכין ועונשין שלא מה"ד וכן בענין תוב לעפריך תענית כ"ד ע"א ועי' רמב"ן פ' שמות בפסוק הלהרגני אתה אומר דעתו שצריך ההורג בשם המפורש להניח ידיו על הנהרג בשעת הקללה ואולי הוה כמכה: סי' ד"ר ד"ה הנה בימי חרפי בסוה"ד זה ריעיך ואמר הכ' זה דודי וזה רעי: שם ד"ה ועוד ממקומו בשם ריעיהו אבל התם להרב בשם איש קרי לי' והרב לתלמידיו בשם ריעיהו: שם ד"ה עוד העלה פרו"מ ועבי"ד ע"י עכו"ם שמעתי מפי מורי הגאון ח"ס כי מר חמיו הגאון ר"ע איגר נסתפק בזה משום דכל ל' שליחות ומשלוח מנות אם לא בעי' דין שליחות ואם יוצא ע"י עכו"ם ומרן ח"ס השיב לו אלו היה המצוה להוביל בעצמו רק ע"י שליח ג"כ יוצא משום שלוחו של אדם כמותו הוה שייך דין שליחות אבל מאחר שהמצוה משלוח דוקא מצי לשלח אפילו ע"י גוי הן הן ד' מרן הגאון זצוק"ל ולי יק' מהא דאמר ר"ה ברי' דר"י בקידושין הני כהני שלוחי דרחמנא דאי דידן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עבד ומשוה שלוחא לאחרינא והרי התם ג"כ המצוה עלינו רק לעשות הכהן לשליח דלמא שליחא דידן הוו ושאני התם דהמצוה רק לעשות שליח וצ"ע: סי' ר"ו ד"ה כר' לי עיקר שלפנינו כן הגירסא אמנם בירוש' שהובא לעיל סי' ד"ר מ' בהדי' דיוצא עיי"ש ולכאורה מצוה מן המובחר הוה ע"ד דאיתי' בתענית פ"ג באשתו של אבא חלקי' דמקרבא הנאתה עיי"ש: שם ד"ה ואעתיק הנה ותמוה מ"ט תחלה כ' עי' בס' יוסף לקח על מגילת אסתר מ"ש שם בזה: סי' רי"א בסה"ס הרי בעצמו יכול לחזור ואמנם ל' מתני' שם קו"ח אם לגבוה כך ק"ו שחייב אדם להיות חס על נכסיו וכיון דהפקר בפני ג' ויכולין הם להקדים ולזכות טרם שיזכה הוא ולמה לא יהי' זה בכלל חייב אדם להיות חס על נכסיו: סי' רי"ב ד"ה ולי תלמידו בסוה"ד תולדה ולא אב צ"ע דממ"נ התורה שכ' מילה דוחה שבת אי מיירי קרא בלא פריעה א"כ ע"כ מיירי תורה ממתקן ואי לאחר פריעה ודאי מתקן הוא: