ליקוטי חבר בן חיים א ע

שם ד"ה וכבר הראיתי לדעת אפ"ה כל א' וא' ויל"ד ע"ז מהתוספתא שהביא הרא"ש במגילה שם אם לא הי' שם כ"א א' היודע לקרות עומד וקורא ויושב ועומד וקורא וכ' הרא"ש דמיירי קודם תקנה שהי' רק הפותח מברך ואי כד' הפ"י הרי אמר כל העולה לקרות ברכו ואטו לא עדיף ברכו מעומד ויושב. וכבר העירותי בזה בתשובת ח"ס סי' ס"ו: סי' נ"ה ד"ה יפה העלית ומ"ש דהוה דשיל"מ קיצור יש כאן דלא מצינו ענין דשיל"מ כ"א לענין ספק ולענין ביטול אבל זולת זה מה חומרא מצינו בדשיל"מ ואולי רמז לד' הרי"ף בסוגי' דר וחא מלתא דהואיל ויכול לאכלו בלא כותח וצ"ע סי' ס"ד ד"ה איברא לא הו"ל וכמ"ש בחי' רשב"א אבל תוס' שבת פ' כל כתבי שם גבי קטן שבא לכבות כ' להיפך מזה מזה עיי"ש: שם ד"ה ולענ"ד כר' בטו"ז או"ח וכ"כ תוס' ורא"ש פ' לולב וערבה גבי זמן דסוכה עיי"ש: שם ד"ה שוב עיינתי דחייב רק מדרבנן וצ"ע פ' ערבי פסחים קט"ז ע"ב מאן אמר אגדתא בי רב יוסף עיי"ש: סי' ס"ו ד"ה שוב מצאתי משום מטיל מים יש לצדד בכל שהוא כיון שמבחוץ עומד להרפא ומבפנים לא שייך ממום אי מקרי מום כלל: סי' ע"ד ד"ה ורו"מ שמתיר הוא גם למשוך הרואה ד' הפנים מאורות שם יראה דלא למעשה אמרה כלל כ"א להלכה בעלמא: שם בסוף הסי' ובדין העריכה ונהירנא כי בליל שמחת תורה בהיותינו נאספים לשמוח אצל מורי הגאון ח"ס הי' שם אורח צורבא מרבנן אחד והעריך בפנינו הזייגר וטען כי הוא סומך על הפנים מאירות ולקחוהו התלמידים והעלוהו על השולחן בפני מרן זי"ע והכוהו מכות מרדות ולא מיחה בהם: סי' ע"ז ד"ה הנה יש לחלק בסוה"ד צ"ע וסוחט ענבים דג"כ מפקיד פקיד וחייב משום דש: באותו סי' ד"ה ועל ארבעה דקייל"ן מפקיד פקיד צ"ע מה ענין בתולים לפי"מ שביארו מהותם הראשונים אצל דם השרת הבתולים גורם דם אבל הבתולים מלתא אחריתא: סי' פ"ב ד"ה ולכאורה ק' והדר תני מתני' צ"ע הרי אפסקא הלכתא פ' תפלת השחר כמ"ד תפלת ערבית לכ"ע רשות: באותו סי' ד"ה ודע דק"ל בסוה"ד צ"ע א"כ למה הוצרך כלל להיקישא דזכור ושמור הרי בלא"ה שבת עשה ול"ת א"וו דוקא משום דבדבור אחד נאמרו אמרי' האי היקישא ועי' מ"ש רמב"ן פ' יתרו בענין זכור ושמור עיי"ש: סי' פ"ג דבור ראשון אמירה בשעת נתינה וצ"ע. גם לי צ"ע מ"ש מהתקדשי לי לאחר ל' יום דהיו קידושין אם לא חזרה דמקודשת ואמאי לא מהני הכא התקדשי לי למו"ש: סי' פ"ה שמא יאכילנו ביכורים טמאים צ"ע לר"י סוף מס' בכורים באמת אין נתנין אלא לחבר ולרבנן דהם כקדשי מקדש ובקדשי מקדש גם הע"ה לא נחשדו וכמתני' דחגיגה הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן: שם בד' בן המחבר בשם באר יעקב ואסור להאכילו ולדברים אלו לימא הרמב"ם דקרא אתי שלא להאכיל לקטן חצי שיעור דהכא מ' לא יאכל כמו לא יעשה פ' בא פי' רש"י ע"י אחרים: סי' ק"ב בסה"ס דמכתת שיעורי' נר' לד' הגאונים דס"ל דמפקיד חמצו אצל נכרי וקיבל הנכרי אחריות אינו עובר בבל יראה ממילא יש לומר שהכהן הפקיד תרומתו אצל הגוי באחריות אלא שהוא משמרה שלא תפסל בהיסח הדעת וא"כ אינו עומד לשריפה ושפיר מחייב עלי' קרן וחומש: סי' ק"ו בפחות מכזית פת מקרי טעימה לאו דוקא פחות מכזית ה"ה מכביצה עדין מקרי טעימה כמבואר במתני' ס"פ הישן ולר' צדוק פחות מכביצה: סי' קי"ב בסופו שמא במקום נקב דברים הללו ק' להולמן דחזקה היא דלא נאמרה לב"נ משום דילפי' מנגע אבל רוב דיש ללמוד ג"כ משופך דם האדם שפיר גם לב"נ נאמר: סי' קי"ד אות ב' ממילא אינו חוזר צ"ע דקרא כתיב אשר פיהם דבר שוא ואנן ניקום ונסמוך: סי' ק"כ ד"ה ומה שהק' מב"מ בטיל נמי מקדשים צ"ע מרש"י פ' גי"ה סוגי' דזרוע בשלה דאי בטל היינו מטעם אחרי רבים להטות: סי' קכ"א להצילו מאי' לא מיקרי מילי עי' תוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש שכ' דשליח קבלה אינו עושה שליח מטעם מילי וא"כ מ"ש הכא: שם בסוה"ד הרי הכל משועבד צ"ע אטו מי שיש לו משכון חמץ מחבירו סגי כשמבטלו: סי' קכ"ח בסה"ס ס אבל להפקיר הרי בעצמו צ"ע הרי עכ"פ בעי' פיו ולבו שוין בשעת ההפקר ואם דעתו לזכות שוב בהן למה הוה הפקר כלל: סי' קכ"ט סהסי' ה"ל נדר ברבים צ"ע הרי קייל"ן נדר ברבים יש לו הפרה: סי' ק"ל ד"ה הנה מעל ולא עבר למפרג צ"ע היינו אם שורפו וה"ה ע"י ביטול לד' רש"י דהוה בכלל תשביתו: סי' ק"מ בסה"ס מה"ת לכתחילה כדרך אכילה וכן מ' לשון בלע מצה יצא בדיעבד: שם באו"ד והוה מצוה דאוריי' לכאורה הי' תלי' בפלוגתא שבין ר"י ורבנן בנתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלת: סי' קמ"ג ד"ה הנה זה מה"ת וודאי לית לי' צ"ע אם עירב זית איסור ביותר מכדי אכילת פרס למה לא שייך היתר מצטרף לאיסור אם אכל כל התערובות ומכ"ש אי זית בכא"פ לאו דאוריי' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת: סי' קמ"ו ד"ה והנראה לענ"ד ובעי' שריפה אא"כ ע"כ מיירי ששורפו אחר ד' שעות שנאסר מדרבנן מיהת וזה לא נזכר בד' רמ"א ולא ידענא אמאי מהני אז ביטול: סי' קמ"ז ד"ה ולא עוד קאי אכל הבית אז יש להש שיב דלמא עפ"י גורל חלקו כזית לכל א': סי' קמ"ט ד"ה גי"ה הגעני היאך מותר לשתות אמנם להמפ' שתאן על הסדר ר"ל שלא אמר עליהם הגדה וכיוצא בזה לא יצא א"כ בתוך המזון ליכא מצוה: סי' ק"נ ד"ה ולפי"ז הא פשיטא מלתא דלרפואה מותר צ"ע היינו בחולה קצת רק שאין בו סכנה אבל רפואה זו לבריאים היא: שם באו"ד ה"ט דלענין בל יראה צ"ע דאם סוגרו א"כ כבר נתעכב קודם הפסח ונפסול מאכילת כלב ואמאי צריך שוב לסורפו.