ליקוטי חבר בן חיים א סט

סי' ס"ח ד"ה ובסברא זו ר' יהודה לא דרש טעמא דקרא לכאורה הו"מ למימר נמי דר"י לא דרש סמוכין כי אם במשנה תורה: בסוף הסי' מ"ד תקע"ג א' משני' טעות כי בשנת תקס"ז נפלאות לפ"ק נתקבל מרן לאב"ד בפ"ב שכן כ' בצוואתו: סי' ע"ד ד"ה נהירנא יש מתירים אותו לתתו כצ"ל: סי' ע"ה ד"ה והנה בהא להוסיף על ב' נרות כצ"ל: סי' פ"א בריש הסי' בשעות הנותרות כצ"ל: סי' פ"ג ד"ה ואין להקשות כל התורה מבינייהו צ"ע אי איכא למילף מבינייהו הרי גם לדידן אייתר שרצים ועיי' רש"י יבמות שם: סי' ק' בריש הסי' דמטלטל מוקצה וצ"ל דצידה לא מקרי כיון שדעתו לשלח מיד: שם ד"ה והנה בתשובת חכם צבי ליקח לך לעצמו וצ"ע אם אין מצוה שכר מנ"ל: סי' ק"א ד"ה אעבור פ' דא ואמנם אמאי לא מפרש כצ"ל: סי' ק"ב כעבד שבא למזוג ועי' מ"ש מגן אברהם סי' תכ"ו בשם ס' הזכרונות בענין זה: סי' ק"ג ד"ה והנה מ"ש הטור מפני שביהמ"ק עתיד להתחנך כצ"ל: סי' ק"ב ד"ה הגהות מיימוני' שנעשה איסור וצ"ע הרי בע"פ דמקרי איסורא ומ"מ בטל ואמאי אמרי' דכשהגיע הפסח חוזר וניעור: שם ד"ה ומ"ש מהרי"ל והבל הביא גם הוא אולי כוונת החמד משה דבאמת משהו אינו נרגש אלא דמ"מ טעם ההיתר נשתנה משהו ע"י התערובות וה"נ חימום פשתן משונה מחימום צמר וגם בחוט אחד אמרי' דנשתנה קצת החימום: סי' ק"י ד"ה נמצא זה הלוה ועיי' מג"א סי' תמ"ח כצ"ל: סי' קי"ט ד"ה אלא דלכאורה דלמא טעמא דר' יהודה כצ"ל: שם ד"ה וא"כ הכא ובא במצותו צ"ע קודם זמן איסור מאי מצוה שייך: סי' קכ"ג ד"ה ולא עוד כאן הי' וזה דומה להיו בה מומין בבית אביה טו"ז יו"ד פ"ד ס"ק י"ח במעשה דחג השבועות עיי"ש : סי' קכ"ז ד"ה חופש גבן והשתא נ"ל דר"ג עיי' ש"ך יו"ד סי' פ"ו ס"ק ט"ו: סי' קכ"ח ד"ה שוב ראיתי צריך המגבל וא"כ האופה ג"כ יוכל להיות גוי ועיי' רסי' תס"א וצ"ע: שם ד"ה מה שכ' מעלתו איך שומרי ספיחים צ"ע התם ב"ד במתנה יהבו להו כי היכי דיהבו לדייני גזילות ולא מהחדש נהנו וה"ז דומה למה שאחז"ל ת"ח מותרין להלות זה את זה ברבית דבמתנה יהבו להדדי: סי' קל"א ד"ה מ"ש מעלתו ואין ההפקר יכול לחול ואינו דומה למ"ש בשו"ע דבע"פ יאמר קודם הלישה הפירורין יהי' הפקר דהתם מפקירן עוד קודם שיתחמצו ואמנם אם אין הפקר מועיל בדשלבל"ע גם ד' השו"ע הנ"ל צ"ע: סי' קל"ג ד"ה ועוד נר' לי ולפי מה ששמעתי אי איפשר לעשות יין שרף מתפוחי אדמה בלתי מייש משעורים וא"כ הו"ל השעורים שהם חמץ גמור דבר המעמיד ואי' בעין: סי' קל"ז ריש הסי' אלא כזית מצה זו של טבל וצריך להוסיף דגם אינו מוצא לקנות דאל"כ יקנה ויפריש ע"ז ואפילו ביו"ט יקבל במתנה דבר מועט דלצורך מצוה לכו"ע מתנה שרי ביו"ט: סי' ק"מ ד"ה ולסיים בברכה בזית של אותו הארץ ואפשר דבאמת משום הכי קאמר קרא זית שמן שלא היו הזתים גדולים משאר זתים כי אם כולם היו מלאים שמן: סי' קמ"ה ד"ה נחזור לנידון וד' תוס' סוכה מ"ד ד"ה כאן צ"ע קושי' זו הוא בר"ן סוכה שם: סי' ק"ס ד"ה אלא לפי"ז נפלאתי על הגאון אפשר ד' הרב"י כד' החות דעת דאין לדמות מצות עשה לאי' דבמ"ע לכו"ע ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא: סי' קפ"ב בסופו דבשארי יו"ט נמי בעי לקיחה לכל אחד וכן הוא בהדי' בתוס' ר"פ לולב הגזול ד"ה הדר וברא"ש שם סי' ג': סי' קפ"ד ריש הסי' להרצות מעות נגד נ"ח צ"ע דהרי המחבר לעצמו בה' חנוכה פוסק דאפילו תשמיש קדושה אסור ועיי' בר"ן בסוגי' דכבתה הטעם דמצות מבטלות זו את זו כה"ג ומה גם נוי סכך שהוא כעין דאוריית' מקרא דלד' ומה"ת לכאורה אין זו היתר אכילה וגם הוא הורדה מנוי סוכה דאוריי' ללולב בחוה"מ דרבנן וצ"ע: הערות בס' יהודה יעלה חאו"ח סי' א' ד"ה שוב כמו אחר שנה שהוא ל"ו יותר גדול וצ"ע מגמ' תענית יו"ד ע"א כל העולם א' מס' בגן וגן א' מס' בעדן: סי' ד' ד"ה מבואר אסור בדרבנן לד' תוס' יש לחלק דבגוי כיון דקיי"ל דלפני דלפני אינו מצוה בגוי י"ל דגם כה"ג שרי: סי' יו"ד ריש הסי' לא יקרא עוד שמך יעקב עי' רמב"ן פ' שמות פסוק וזה זכרי לדר דחסר כ' בגי"מ אלקי יעקב. ולזה כיון האבודרהם שהביא המחבר בסמוך עי' בדבריו ותמצא: סי' י"ז ד"ה ואני תמה מהא בריי' דשלהי הקומץ ואמנם בפ' הישן נחלק ר' יצחק עם ר"ע ור"י הגלילי אותן אנשים מי היו א"כ מוכח ג"כ דר"י תנא הוא וא"צ לפ' הקומץ: סי' י"ט ד"ה בזו לא עלתה דבקושר לו תפילין המניח מסייע לכאורה בלא"ה הנחת תפילין על גופו כל שעה ושעה מצוה היא דהרי רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי: סי' כ"א לעולם יבקש אדם רחמים י"ל להש"י יבקש שיעמוד לו מליצים: סי' מ"ב ד"ה ולפי"ז פשיטא ותי' דהחלל גופי' צ"ע התם דלא ידע בשעת עבודה שהוא חלל: סי' כ' ד"ה ועו"ד כר' לי להניח בשביל כך מקרא בקרבן ויש לעיין בד' מהרי"ק דדלמא כיון דקיי"ל אין גוללין ס"ת בצבור היו צריכין רוב פעמים להוציא ספר אחר ודלמא משום קריאת ב' פסוקים אין מוציאין ס"ת: סי' נ"ב ד"ה אבל עיקר הקושי' דילפינן ברכת התורה מבהמ"ז צ"ע דהיינו ברכת התורה בבוקר בכל יום אבל לא על קריאות התורה בציבור ועי' בד' המחבר לקמן בסי' זה: