ליקוטי חבר בן חיים א ז

בן יוסף והגאון מורי בעל כתב סופר והרב המאור הגדול מהור"ר יוסף ווייס אב"ד בעיר חדש הסכימו עמי, ונשתלח הרב האחרון הנזכר מהקאמיטאט למדוד להם כמה יהא גבוה וכמצוה נעשה, ואח"כ התפללתי שמה עד עת צאת הפסק ב"ד מהשבעים זקנים שלא, להתפלל בבית תפלה כזה, ומאז נמנעתי להתפלל בתוכו, אבל התפללתי כביתי בחשאי, והמריבה שקטה עד לאחר הקאננרעס צוה המנהיג לסגור בעדי דלתי ביהכ"נ וככה נעשה ומעת ההיא נאספו היראים אלי ותקנתי קהלה שומרי הדת ת"ל לתפארת ולתהלה. עד הנה עזרני ה' ואם אמרתי אספרה כל נפלאותיו אנגידה ואדברה עצמו מספר, ואחרי כי הגיעני ברחמיו וחסדיו לשנת זקנה ולא זכיתי להקים לאבותי שם בישראל, אחרי כי עונותי מנעו הטוב ממני, ולא זכיתי עד הנה לפרי בטן, אמרתי עם דעתי להקים לאבותי שם מעט בישראל ללקוט אחרי הקוצרים ולאסוף אחרי העמרים, ולחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה לאסוף מידי שבוע מה ששמעתי ממרן הגאון ח"ס זצוק"ל, וממה שהעלו רעיוני, והעיקר ממה שיגעתי הוא להגיה פירוש הרמב"ן ז"ל על התורה הנדפס בפ"ב שנת תקצ"ט אשר הוא משובש מאד, ומרב שערי אורה לקטתי לבאר מקצת הרמזים שרמז הרמב"ן ע"ד הקבלה, וכן הערות על שתא סדרי משנה וחלקתי החיבור לחמשה חלקים ה' יזכנו להוציא כולו לאורה, ואם יהיה אלקים עמדי אוציא לאור מדי שנה חלק אחד, ויהיה מסודר על חמשה חומשי תורה חלק וחלק יחלק, ובצדו סדר משנה אחד והגהות על ארבעה חלקי שו"ע ועל ד' חלקי יד החזקה מעט מזה ומעט מזה וכן על מפרשי הטור ושו"ע ונושאי כלי הרמב"ם וספרן של תשובות על זה הדרך ולא הגעתי בחלק ראשון בשו"ע או"ח יותר מעד הלכות שבת. ואחרי כי מגמתי רק להקים לאבותי שם בישראל קראתי את שם הספר לקוטי חזקיה שמי המלקט בן רבקה אותיות ח'ב'ר בן חיים שם אבי ז"ל, וכלפי שאמרו רז"ל נגיד שמא אבד שמיה, העלמתי את שמי השגור בפי הכלל,ושם עירי אשר אני דר בתוכה לרב ומורה זה כ"ח שנה והמבין יבין, ושתי מחיר הספר כל חלק דבר מועט הלואי יעלה לחצי ההוצאות ותפלתי לנותן התורה ית' שמו שיהיה אמרי לרצון לפניו יזכני שילקטו חכמי ישראל מתוכו ליקוטי בתר ליקוטי וכל אשר יושפר בעיני מחבר חבור או מדפיס ספר להעלות מליקוטים אלו בתוך ספרו אודה לו בכל לבב בסוד ישרים ועדה. דברי זעירא דמן חבריא: חבר בן חיים. פה מרחץ פירעד למ' צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך תרל"ז לפ"ק. תמה ההקדמה ומדי כתבי זאת פה מרחץ פירעד באתי לעורר תלמידי ואהוביי, הנה זכיתי לשמש כמה גדולי הדור, והייתי במרחצאות לרגלם ומעולם לא עלה על דעת אחד מהם לרחוץ בשבת, וזה מתלתא טעמי הדא כי הרוחץ בשבת צריך להמתין בחדר המרח"ץ עד אשר ינגב היטב גופו ושערותיו שלא יעבור על הוצאה מרה"י לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת ואחרי כי סחיטת שער אסורה לנו ניגוב זה מי ידעהו, ושנית ארז"ל פ' חבית דף קמז ע"ב אמר רחב"א אר"י אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסית מפני שמעמלת ומתרפא ופי' רש"י שם נהר שמימיו מלוחים ופסקו כן הרי"ף והרא"ש הרי דרחיצה הניכרת שהיא לרפואה אסורה בשבת כמו כל רפואות שגזרו חכמים עליהם ועוד בה שלישית כי ההמון עם הרואים ת"ח נוהגים היתר ברחיצה עוברים ע"י רחיצתם בכמה איסורים נושאים משא וקונים ההדר ואיסור סחיטה והשומע יבא עליו ברכת טוב וע' שם ק"ט ע"א ד"ה ת"ר רוחצין וכו' ומדי דברי בה' שבת לא אוכל להמנע מלהביא מאמר רז"ל פ' תולין קל"ח ע"ב. ואמר רב ששת בריה דרב אידי האי סיאנא שרי והא איתמר סיאנא אסור הא דאית ביה טפח הא דלית ביה טפח ומסקנא הא דמיהדק הא דלא מיהדק ופירש"י דלאו בטפח תליא מילתא כ"א במיהדק כי היכא דלא ליתי לאתויי ד"א ברה"ר וא"כ במקום עירוב גם מיהדק לא בעינן ובתוס' בשם ר"ח דמיהדק ואיכא טפח מקרי אוהל ואסור אפי' במקום עירוב והובא ב' הדעות בשו"ע או"ח ומעתה עכ"פ כובע דאית ביה טפח ומיהדק דהיינו לפי' ר"ח שאינו נכפף ולא כמיהדק לד' רש"י ובמקום שאין עירוב אסור לכ"ע לדעת רש"י משום דאתי לאתויי דהרי הידוק זה אינו הידוק לרש"י דבעינן שלא יגביהנו הרוח ולר"ח מקרי מיהדק ואסור משום אהל כי אית ביה טפח ובל"ס היה זה הטעם לרבותינו ללבוש בש"ק מצנפת שקורין שטריימל וכיו"ב ועכשיו מקפידין ת"ח לשאת כובע דאית ביה טפח ומיהדק לד' ר"ח ואינו מיהדק לד' רש"י ונושאין אותו אפי' במקום שאין עירוב וה' יכפר: ואני טרם אסיים במלתא דאיסורא באתי עוד לעורר הנה בגבולי נתהוה זה ימים רבים מחלוקת בין שני ת"ח בענין גט אשה בזה"ז שיש לכל הנשים בעו"ה שם עברי ושם אשכנזי או הגרי, ותלה האחד עצמו בד' תשו' ח"ס שו"ע אה"ע ח"ב סי' י"א וסי' ל"ח שכתב במעשה שהיה לכתוב שם עברי לעיקר לויה המכונה לעני, והשני נתלה בס' הר המור להגאון רשכב"ה מוה' מרדכי בענעטה שכתב לכתוב בשם אשכנזי לעיקר ועל שם לה"ק דמתקרי, והמעיין בשתי התשובות לא ימצא פלוגתא בין הני תרי גאוני ארץ, כ"א מעשה מרן ח"ס זצוק"ל היה בפ"ב כנזכר שם ואבי המתגרשת ובן בעלה נהגו בדת ישראל ובכל פעם שעלו לתורה ציוו לעשות להמתגרשת מי שבירך בשם העברי וגם בביתם לא נשכח שם זה, ומעשה שהיה בס' הר המור היה במגרש אחד בווין ומטופס השאלה ניכר כי היה המגרש הזה מפורקי עול אשר כמעט מיוה"כ ליוה"כ לא יבאו לבית תפלתם וגם שמה לא יעלה אז עליהם הגורל, ואם יעלה ג"כ לא יקראוהו בשם, ובכגון זה גם מרן ח"ס מודה, ונהירנא מעשה אצל מורי הגאון ח"ס זצוק"ל שם המגרש היה קלמן לוי, והמתגרשת היתה מעיר ווין ונקראה בשם אמאליא ושאלו אותה על שם העברי והשיבה כי ידמה לה אשר בימי ילדותה היו קורין אותה מלכה וצוה מרן לכתוב אמאליא דמתקרי מלכה אבל הערה אחת העיר מרן באותה תשובה שם כי אם נתפוש שם אשכנזי עיקר לא די לקיצור השם שרגילין בו עד"מ במעשה שהיה שם שנקראת בעטל והוא קיצור או משם עליזאבעטה או משם באבעט וכן רובא דרובא יולי, לעני, פעפי, וא"כ ד' מרן שם לכתוב עד"מ