ליקוטי חבר בן חיים א סח

סי' ה' ד"ה ולפי"ז יש כאן וא"כ ספר אחד צ"ע הרי מדינא גם חומש כשר אלא שאין קורין בו מפני כבוד הציבור: שם ד"ה נחזור להנ"ל ולקרות בצבור ליכא מן התורה צ"ע דעכ"פ בפ' זכור גם תוס' מודו דיש קריאה מן התורה ועי' רמב"ן פ' כי תצא בסוף הפרשה: סי' ו' ד"ה ועוד טעמא אחרינא וכי טרח אינש כצ"ל: סי' ט' ד"ה והעולה על רוחי אדסמיך לי' כצ"ל: ובסוף אוה"ד עוד עכ"ל צ"ל כן צ"ל: שם ד"ה וההיא סוגי' קריבין בין שחרית לבין הערבים כצ"ל: שם בסה"ס יום א' י"א טבת ע"כ טעות הדפוס כאן דאין עשרה בטבת בשבת ואין י"א טבת ביום א': סי' י"א ד"ה והאמנם לעיל סי' ד' כ' המג"א כצ"ל: סי' י"ד בריש הסי' עי' מג"א סי' תקס"ח ס"ק כ' ד"ה ובס' חסידים: שם ד"ה עד כאן דברנו הנה משפטו י"ב חדשי לבנה באמת דברים אלו השגורים בפי כל ישראל צל"ע גדול דבמס' עדיות תכן משפט דור המבול י"ב חדש ובהדי הך תנן משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ובדור המבול מבואר בפ' נח וכן ביאר רש"י שם שהי' משפטם שנת החמה שס"ה ימים מי"ז לחודש השני עד כ"ז לשנה הבאה: סי' ט"ו ד"ה ולישב ור"א ס"ל מצ"כ: שם ד"ה איברא דבהמ"ז דאיכא למיחש כצ"ל: שם בסוף עו"ד חשו חז"ל ללא תשא כצ"ל: סי' י"ב ד"ה ואיפשר דכ"ע גאון הר"מ מר"ב כ' כצ"ל: סי' כ"א ד"ה ולחומר הקושי' דנהיגי לומר אבל הב"י פסק דבנ"כ א"א אלקינו ואלקי אבותינו וצ"ע: סי' כ"ב ד"ה והנה נחזי שמקריבין קרבן ציבור וק' א"כ נעילה דלא הוה במקום קרבן אמאי יש בו נשיאת כפים: סי' כ"ט ד"ה והנה חזינא ששקצו אנשי יון כצ"ל: סי' ל' ד"ה ופסקו הרב"י קלקלותינו תקנתינו כצ"ל: סי' ל"א ד"ה נקיטנא חומרי הטו"ז כ' סי' קנ"א כצ"ל: סי' ל"ב ד"ה ובזה יובן אשר נאמר על דורם כצ"ל: סי' ל"ט ד"ה אבל הא קשי' הא התם קאי אשמן המשחה ולדברי מרן זצוק"ל אלו צ"ל דחלזון שצבעו מדמו התכלת דג טהור וצ"ע ל' הש"ס מנחות מ"ד דומה לדג ועי' בערוך ערך חלזון דמ' שהוא כעין חומט עיי"ש ואמנם עוררני הגאון מו"ה מנחם א"ש זצ"ל שהי' אב"ד באונגוואר דבערוך שם מיירי מתרי מיני חלזון: סי' מ' ד"ה וראיתי לבעל משנה למלך פלגשי דוד שקנאום צ"ע כיון דהנו פלגשים ישראליות היו מאי קנין שייך בהם ולמאי ה' קנאום: שם ד"ה ובזה ניחא אי נמי י"ל דמן התורה כצ"ל: שם ד"ה וכדומה קושי' מהרש"א במג"א כצ"ל: סי' מ"ג דסוף דבור ראשון סי' קנ"ד ס"ק קכ"ט כצ"ל: סי' מ"ד ד"ה אלא עדן מג"א סי' קנ"ד כצ"ל: שם בסוה"ד ולא מצי למימר קים לי צ"ע הרי הנער מוחזק ואיך יאמר הבעל חנות קים לי: שם ד"ה ודאתאן עלה בסוה"ד חצרו של הקדש קונה לו צ"ע אטו יוחנן בביהמ"ק הי וגם צ"ע ממשנה שקלים פ"ז שציין מג"א שם ועי' מחצית השקל: שם ד"ה ומהא קשי' אלא דבר הפקר כצ"ל: סי' מ"ה ד"ה נחזור להנ"ל אין כאן קושי' חזקה כצ"ל: סי' מ"ו ד"ה דע חכם בצבי ססי' ס"ב כצ"ל וכצ"ל לקמן בד"ה והנלע"ד: שם ד"ה אבל דברי שער אפרים לחתוך בזה הככר צ"ע אם לא כוון גם החכם צבי לזה ומ' לי' אפילו בלא התחיל לחתוך ומלחם משנה לא הזכיר בחכם צבי כלל: שם ד"ה לפי"ז לרמב"ם קס"ח ס"ק ד' כצ"ל: סי' מ"ח ד"ה והשתא הא תלי' בסוה"ד ועיי' מג"א סס"י קפ"ז כצ"ל: סי' נ"א ד"ה נחזור לענינינו אינו חייב בקרבן עיי' רש"ז זבחים ז' ע"א גבי תודה ד"ה דלאו דידי' שכ' בהדי' דחייב בקרבן, תודה וכן הוא ברש"י בחומש פ' צו עיי"ש: סי' נ"ד ד"ה ולולי דבריו שאין מברכין על מנוי הדיינין צ"ע מי הוא אשר יברך: סי' נ"ו בתחלת הסי' בשם ת"ח אחד והוא בפנים מאירות ח"ב סי' ל"ח: שם ד"ה ומדי עיוני ולכאורה צ"ע ואני לא אבין דד' הגאונים משום הא דאמר ריב"ל ברכות שם הרואה רקיע בטהרתה ועי' רש"י שם ולמה השמיטו הרי"ף והרא"ש להא דריב"ל וצ"ל משום דאמרי' התם ופליגא דרפרם ומ' להו דהל' כרפרם דהוא בתרא ואמנם הגאונים פסקו לדריב"ל ואין זה ענין לד' אביו: שם באו"ד כשכסוהו העכו"ם שלשה ימים כצ"ל: סי' נ"ח ד"ה בספ"ק דע"א שותפת שכל אחד כצ"ל: סי' ס"ב ד"ה והנה נראה ואיך נאמר לכשיבטלנו ול"נ כוונת הגאון דהרי עכ"פ בטל ואם לא היה ד' הגוי לקנות יהא מיהא בכלל ביטול ולא יהי' איסור דאוריית': שם ד"ה והנה חזו הוית וד' אלקים חיים המה ואמנם כהי דיישבו הגאונים דלא תק' מד' רש"י בע"א שם שכ' בהדיא דאפילו בשל גוי דאוריית' דהתם הישראל נהנה מ"מ מד' הר"ן שהק' בע"א שם דאי מחמר רק בבהמת ישראל ל"ל הרי בלא"ה איכא שביתת בהמתו עיי"ש וק' דלמא שביתת בהמתו ליתא אלא היכא שהישראל נהנה מהמלאכה ומחמר שייך אפילו היכא שאינו נהנה מ' דס"ל להר"ן דמחמר ג"כ ליתא כי אם היכא שהישראל נהנה ואולי אדרבא אי' שביתת בהמתו הוא אפי' אין הישראל נהנה וצ"ע במתני' במה בהמה יוצאת שם: סי' ס"ו ד"ה תחלת אומר וצע"ג ומצאתי תי' על קושי' זו במס' סופ' פמ"ב ה"ג שכ' שם בהדי' אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו כ"א קללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה עיי"ש וש"מ דקודם תקנה מיירי: סי' ס"ו ועיי' מגילה ל"א ע"ב תוס' ד"ה אין מפסיקין בסו"ד דנר' שכוונו ליישב זה דר"ל דמשום דאין מברכין צריך להתחיל לפניה וממילא מברך אברכות ועיי"ש וכ"מ ל' הש"ס שם עיי"ש: שם באו"ד כ' א' וא' שעלה אמר ברכו וכו' צ"ע מהתוספת' שהביא הרא"ש במגילה שם דאם אין שם היודע לקרות אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב וכ' הרא"ש דהך תוספתא מיירי קודם התקנה שהי' רק הפותח והחותם מברך ובעי' היכירא שהוא במקום גברא אחרינא לכך עומד ויושב ואי ס"ד דברכו אף קודם התקנה היה אומר כ' א' והקהל ענו אחריו ברוך וכו' למה יהי' בזה די' היכירא שיצטרך עוד לעומד ויושב: