ליקוטי חבר בן חיים א סז

סי' ל' בס' מוכן לא מיירי ביו"ט אחר שבת צ"ע לענין מוקצה מה לי יו"ט אחר שבת או לא בין כך ובין כך לא הוה כ"א מדרבנן: שם בסוף הסי' בדשיל"מ היינו בשל תורה וצ"ל דרמ"א דפסק ביו"ד רצ"ב דבחדש מהני ס"ס לטעמי' דהביא סי' תפ"ט בשם תשובת רמ"א דחדש בזה"ז דרבנן אלא דביו"ד הביא זה בשם תשובת הרא"ש והרא"ש פסק דחדש בזה"ז דאורייתא: סי' מ"א שכבר הוא סוף היום ולכאורה בלא"ה כיון דלרוב הפוסקים זמן מקרא מגילה של לילה בצי"הכ ואז וודאי אין זמן הקרבת תמיד ומכ"ש לר"י דס"ל אחר פלג המנחה אין זמן תמיד דאפילו אי זמן מגילה אחר פלג המנחה אין כאן תמיד: סי' מ"ב ד"ה והנה בשיטת הירושלמי שאין שמחתו תלוי בבי"ד ויל"ד הרי שואלין ודורשין בענינו של יום ואטו זה גרע מהסעודה הרי גם בזה ידעו כי בשבת הוה פורים: ליקוטים והערות נוב"י מה"ת חאו"ח סי' א' ד"ה וגוף ד' המרדכי ומ"ש דלענין קשירה אולי י"ל שחיטת חולין לא בעי כוונה וכתיבת תפילין בעי כוונה: שם סי' ד"ה אך ריהטא רק מצד הסברא הוא והסברא דאמרי' תקלה איכא אף דקלון ליכא סי' ט"ו ד"ה ואמנם לא להשיב ואפילו למאן דלא דריש סמוכין לכאורה השתא במשנה תורה איירינן ובמ"ת לכו"ע דרש"י סמוכין: סי' כ"ג ד"ה ומעתה ק' פשיטא לא דלא מחייב בשבת אלא בתולדת האור אולי משום דבישול מבישול סמנים דבמקדש ילפי' והתם באור היו מבשלים דלא היו להם במדבר חמי טברי': סי' כ"ו ד"ה לפי"ז שאין למחות ונר' דדוקא בשבת אחר יו"ט הוצרך לזה אבל בשבת דעלמא הרי חופפת בע"ש מבע"י ושפיר נוטל שכר רחיצת החפיפה שאינו שכר שבת: סי' ל' ד"ה והנה אמינא מהודק על ראשו ישאנו הרוח כצ"ל: באו"ס ד"ה וראי' לדבר ופסק פ"ב מפרה עיי' מל"מ פי"א מה' טומאת מת הל' א' שכ' דטעם הרמב"ם בפרה דהתם רק מעלה בעלמא עשו: סי' ל"ח ד"ה ומש"כ או דחייש צ"ל אלא וודאי דחייש והיינו ר"ת א"ו: סי' ל"ט ד"ה ואשר שאל פשט היתירא בכל ישראל אולי כיון דעכ"פ צריכין לקנות מעבדי המלך שלא יאסרו עלינו עכו"ם ואינו מודה בעירוב שוב מהני האי קנין אפילו לגבי הכי: סי' מ"ח ד"ה וזה לדעתי שאני מורה להחמיר צ"ל להתיר: סי' נ"ג דבור ראשון ולהכי יליף הרמב"ם מלא יאכל ול"ד הרי גם ביוה"כ שייכא האי גווכא גופא וא"כ לא מייתי הרמב"ם ג"כ מאין יליף ביוה"כ דח"ש אסור מה"ת: סי' ס"ד ד"ה וגם לפי"מ דס"ל הש"ך תמוהים עי' גיטין כ"ב ע"א תוס' ד"ה החזוק בזרעים: סי' ס"ו ד"ה היתר השני לא ידעתי הפרש בין רב למעט אולי יש ללמוד מהא דאמרי' בע"א פ' השוכר דלאביי חמרא חדתא בענבי הוה מבע אף דטעמם משונה קצת מ' דטעם קצת לא מיקרי טעם: סי' ס"ט בסופו מכלל דלא בעי' נתחמץ מאליו צ"ע דלמא מיירי בחימצו בפושרין או חמין: סי' ע"ב דבור ראשון צריך לפודר לעשות חסר כאן תיבות הוט צוקר: סי' פ' ד"ה וזה נלע"ד לא נזכר גבי מצה סי' של קרימת פנים כצ"ל: ליקוטי הערות נוב"י תנינא חאו"ח באותו סי' בסופו שכבר הי' יום שלישי כצ"ל: סי' ק"ז סוף דבור ראשון כלומר אור הנברא עי' מ"ש הרמב"ן פ' ויגש ע"ד הרמב"ם בענין השכינה: סי' ק"ט דבור ראשון האחיזה בלחוד מה לועג לרש איכא אולי דווקא גבי ציצית דמצותן בכך הוה לועג לרש אם אחזן: סי' קי"ג שהרי לא תיקן קרובץ ליו"ט שני ובפיוטים שלנו נמצא לר"א הקליר פיוט ביום שני של פסח וביום שני של סוכות: סי' קכ"ז ודלא כרמ"א וטעם רמ"א כר' משום דכל פסוקא דלא פסקו משה לא פסקינן לי': סי' קל"ג ד"ה ואמנם בגוף חשש גזל הנה ל' סתם נכרים גזלני לא מ' חשש בעלמא אמנם וודאי לד' רש"י פ' לולב הגזול שם שכ' גזלני ארעא מישראל מסתבר דלא הוה כ"א חשש אבל להפוסקים דאפילו אי מגוי גזלי הוה גזל מ' ל' סתם כפשוטו: סי' קל"ד ד"ה והנה ראיתי שאין מביאים מהם נסכים הנה בנסכים וודאי לא שייך מהב"ע אמנם בחדש ע"כ במנחות מיירי שהכהן אוכלה ובעי' ראוי לאכילה ואולי כוונת המחבר דעכ"פ מנחת נסכים ומנחת כהנים דאינם נאכלין לא שייך בהו מהב"ע. ומ"מ יש לפקפק מאחר דאין מביאין חדש במקדש קודם לעצרת למה לא מיקרי מהב"ע: שם בסוף או"ד אין לך הנאת של כלוי. צ"ע כיון דמצות לאו ליהנות נתנו מאי הנאה שייך במנחת נדבה אלא שהמחבר סמך אדבריו בסמוך: שם ד"ה עכ"פ דשמא רק לכתחילה אמרי' צ"ע הרי קרא כ' והיכן מצינו בדאוריי' חילוק בין לכתחילה ובין דיעבד ויותר ק' דמ' ל' המחבר דקרא לא הוה דאוריי' ואולי א' לי' דקרא בישעי' כ' ומצינו בישעי' אי' מקח וממכר בשבת ומ"מ לא הוה כ"א דרבנן ה"נ ל"ש אמנם הרמב"ן פ' אמור כ' בהדי' דמקח וממכר דאוריי' ועיי"ש ומקח וממכר דרבנן היינו דרך עראי: שם ד"ה ולפ"ז דהא ביו"ט שני ולפ"ז אם חברו אינו רוצה להשאילו באמת אינו יוצא וכל כי האי הו"ל לריב"נ לאשמעי': ליקוטים והערות בס' ח"ס חאו"ח סי' ב' ד"ה והאמנם במרדכי וז"ל דהכא מיירי וכ"כ הגמיי' פ"ב מה' חמץ: שם ד"ה אך כ משום דעכ"פ פשוט לש"ס צ"ע בש"ס פסחים שם: סי' ג' ד"ה אך מה שצל"ע להתוס' יש לומר כצ"ל: