ליקוטי חבר בן חיים א נו

אמרה הנצבת עמך הלא הוא ישב אבל כשעמדה להתפלל באמת עמד. ולי אני התלמיד נר' דבאמת לא חשבה לשכורה כ"א אחר שהרבתה להתפלל כמו שכ' שם ויהי כי הרבתה להתפלל והוא הי' צריך לעמוד זמן מרובה כ"כ: שם מג"א ס"ק א' אצל הכותל צ"ע בעזרה כותל לפניה מניין הא צריכה להתפלל כנגד הכפורת: שם מג"א ס"ק ב' הרהור לא מהני ולדידי נר' דאיפשר כשם דאמרי' בבעל קרי דאם מהרהר תו לא מיקרי יושב ובטל ה"נ א"צ לעמוד מה"ט וזה ראית הטור דאין חילוק בין הרהור לדבור ומיושב קושי' ב"י: שם סי' ק"ב מג"א סוף הסי' קצת מרחיק ל"ע דע"כ חוץ לד' אמות קאמר וא"כ מאי פריך הש"ס מלא יתפלל אחורי רבו אלא למאן דמפ' משום דכ' כמשתחוה לרבו לא ק' אבל רש"י לא פי' כן ותימא שלא הביאו הפוסקי' ד' תר"י שפי' בהדי' דטעם אחורי רבו משום שלא יוכל רבו לפסוע וד' רש"י נ' דכיון דרב הוה מצלי מעיקרא לא הוה ידע דר' ירמיה מצלי אחורי' עד דפסע ואז הוה אסור לחזור למקומו אמנם מ"ש רש"י ולישב ק' עכ"פ: סי' ק"ג מג"א ס"ק א' ע' פרי מגדים ולדעתי ק' לי' למג"א דאי כהד"מ פשיטא ול"ל לבה"ג לאשמועי': סי' ק"ד מג"א ס"ק א' ולי כ' דאותו חסיד בשעת מעשה באמת לא ידע שנתן לו אדם שלם אלא שלא רצה להשיב כן לאותו הגמון שלא יאמין לו: שם מג"א ס"ק ו' ביו"ד סי' צ"ב צ"ל צ"ט: סי' ק"ו שו"ע סוף סעי' א' פטורים כאן שייך מג"א ס"ק א': שם שו"ע ס"ק בהגה אינו פוסק מג"א ס"ק ה': שם סוף הסי' אינו פוסק מג"א ס"ק ו': שם מג"א ס"ק ד' סוף הדיבור רד"א עיינתי באבודרהם וכ' שאין לה קצבה וכ"כ הרשב"א דמה"ט אין מברכין על ההגדה ע"כ ואפשר לתת טעם אחר דנהי דתפלה מ"ע מ"מ צריכה להיות רחמים ותחנונים ולא קבע כפורע חובו וע' בפי' הר"ב אבות שם: סי' ק"ז מג"א ס"ק ב' בסוף הדיבור כ' מרן זצו"קל בהגהותיו וצ"ע א"כ איך אנו מתפללין מוסף כלל ואומרים תמידים כסדרן והו"ל כשני תמידין שהרי כבר התפלל שחרית אע"כ בשביל מה שאומר כמתפלל שיזכה להעלות אין בו חשש והיותר כ' עוד מטעם שכ' תוס' ר"פ תפלת השחר ד"ה איבעי להו עי"ש ר"ל דהיאך יאמר פסוקי הקרבנות וצריך להוסיף דלנוסח הספרדים שאין אומרים פסוקי קרבנות רק בשבת ור"ח מא"ל אלא דברגלי' שפיר תי' הרא"ש משום חטאת ומשום שבת א"ש בד' תוס' הנ"ל ולדעתי עיקר כוונת מג"א אתיבת וכו' שסיים ר"ל דאמרי' ושם נעשה ומ"מ שפיר כ' מרן דאינו אלא תפלה: סי' ק"ח מג"א ס"ק א' וכשהוא ש"צ צ"ע אם לא התפלל ערבית אם יוצא בשחרית בתפלה בקול רם דמאחר שאומר קדושה אין זה תשלומי ערבית: שם מג"א ס"ק ב' כשגילה דעתו כ' ד' האשכנזים אם אמר בראשונה שים שלום ובשנייה שלום רב כמו שאומרים במנחה מקרי גילוי דעת: שם טו"ז ס"ק א' ע' מג"א סי' צ"ג ס"ק ה': שם מג"א ס"ק י"א ובמב"יט ח"ב סי' קצ"ה כצ"ל מרן זצו"קל בהגהותיו: שם מג"א ס"ק י"ב והכי מסתברא דהא י"א כצ"ל: שם טו"ז ס"ק י"ב ועוד ראיה מסי' ק"ב סעי' ו' כצ"ל: סי' ק"י מג"א ס"ק י"ג כ' מרן זצו"קל בהגהותיו כי רבו הגאון ר"ן אדלר זצ"ל נהג לברך על הריח ואסמכה לברכה זו ופקפק מרן אם מה שמריח לא הוה הפסק ולי אני התלמיד נ' לד' הפוסקי' דבברכה קצרה לא שייך סמוכה לחברתה ג"כ ברכת הריח לא מהני: סי' ק"א שו"ע סעי' א' בהג"ה או ביו"ט וכן הוא בגמ' סוף תפלת השחר מביאי' לו שופר וכו' וכשיגיע זמן תפלה מבואר דצריך ביו"ט לסמוך גאולה דשופר ביו"ט הוא דהוה: שם באו"ד אבל בשבת ואי' במדרש ברכת ה' היא תעשיר זה השבת שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי ולא יוסיף עצב עמה: סי' ק"י טו"ז ס"ק ז' והכי מהר"ם ע' מג"א ס"ק י"ב: שם מג"א ס"ק ט"ז והאר"י ומרן זצוק"ל היה נוהג לומר קודם דרשה ג"כ ה' אלקי אתה ארוממך בישעי' ה' אלקי גדלת מאוד וגו'. גל עיני ואביטה נפלאות וגו': סי' קי"ג מג"א ס"ק ב' ומלך ל"ד שכיון שכורע שוב אינו פוסק עיי"ש: סי' קי"ד מג"א ס"ק א' בשאלה צ"ע אטו מא"י לחו"ל שייך אגודות ויו"ט שני יוכיח אמנם בלא"ה משאלה יש לתרץ דאטו בשחרית כל עמא תמן שהשאלה הוא בחול ואין חילוק בין ערבית לשחרית: שם באו"ד סמך למנהגם ואמנם לטעם הירושלמי שיצאו המועדות בטל ע"כ דלאו כוותיי': שם ס"ק ב' ורמ"א סובר ולטעם שכ' מג"א ס"ק א' בשם הירושלמי דבשחרית א"א להכריז מבואר כד' הרמ"א דלהמחבר מה לי שחרית מה לי מוסף: טו"ז ס"ק ה' אסור להקדים תפלתו אמנם היינו דווקא בציבור כמבואר בש"ס ברכות שם אבל לא בביתו מג"א ס"ק ג' מ' מדבריו דהספרדים אומרים בקין גם משיב הרוח אמנם ברמב"ם מבואר דאין אומרים כ"א מוריד הטל וכ"מ בגמ' דאמרי' בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו ש"מ דלכתחלה לא: טו"ז ס"ק ח' ואמנם בתוס' ורא"ש לא הזכירו ממנהג זה כלום עד הטור וכ' טעם אחר למנהג מאחר דפליגי הפוסקי' דאם אומר בחורף מוריד הטל אי קיי"ל ל כהירושלמי דאין מחזירין או לא ע' ר"ן פ"ב דתענית שם לא רצו להניח אותנו בספק והשמיטו מוריד הטל מכל וכל שלא יבאו לידי ספק זה כלל: סי' קי"ד מג"א ס"ק ה' ויש עוד טעם משום דבאמת במדינתינו צריכין באותן זמנים טובא למטר ע' ב"י: שם תשובת הרא"ש שרצה הרא"ש להורות לאמר מוריד הגשם בתחלת הקיץ אלא שלא הסכימו עמו חכמי דורו: שם שו"ע סעי' ט' ע' ח"ס חאו"ח סי' כ' מסיק להלכ' דבעי' ק"א פעמים עיי"ש: סי' קט"ז מג"א ראה בעניינו רש"ל בתשובה וכ' שם הטעם ע"ש הכ' ראה עניי ומ"מ אין זה ל' הכ' דלא כ' בעניי ובכל בו כ' כי יש בברכה זו י"ח תיבות וא"כ צ"ל ראה נא וטעמא כ' כי גאולה זו של כל יום וכמ"ש רש"י מגילה שם הביא דבריו ב"י סי' זה ולזאת אמרי' ראה נא כלומר עכשו ומ' מד: רש"ל מדתקנו גאולה אחר סליחה והיינו ע"ש הכ' ראה עניי