ליקוטי חבר בן חיים א נג

שם טו"ז ס"ק י"א עי' פרמ"ג: שם מג"א ס"ק כ"א בסוה"ד בכל אויר יקרבם יותר כצ"ל: סי' י"ב בטו"ז בתשובה הא מצינו בס"ת וי"ל דהתם בגליון דוקא מכשרי' ול"ד לרצועת תפילין שהוא כס"ת עצמו אלא למאן דמכשיר מטלית בס"ת לכאורה יש להביא ראיה ויש לחלק שוב בין דבק של מטלית לקשירה דרצועות אבל בעיקר הדין צ"ע אם כבר נפסק ונפסל למה לא יקרא תולמ"ה וכן בתפילין אי לאו דכתיב קשירה תמה הייתי אומר ג"כ דצריך להתיר בכל יום הקשר משום תולמ"ה וכן כראה שהמנהג לסמוך דוקא אנקשר מעיקרא אבל לא בנפסק וכד' הטו"ז ועיי' פרמ"ג וצ"ע: סי' י"ג טו"ז ס"ק א' עיי' אלי' רבה: סי' י"ד טו"ז ס"ק ד' וכ' עוד וכו' צ"ע דהתם אדרבא משו"ה לוקח שאולה כדי שלא יצטרך לברך ספק ברכה ולא שייך סברת הרא"ש: שם מג"א ס"ק ח' ומוכח שם ברש"י כצ"ל מחצית השקל: שם מג"א סוף הסימן ליתנם לנכרי משמע דאפי' לנכרי אסור ליתן שלא לצורך שבת וק' מהא דאמרי' פ"ק דשבת נותנין מזונות לנכרי בחצר ומאי צורך לישראל במאי שנותן לנכרי ואפשר דמיירי בנכרי שמזונותיו עליו ועי' תוס' שבת ג' ע"א שם. וגם מקטן ל"ק כ"כ דקטן אקנוי לא מקני ולא יהא אח"כ טלית שלו וא"כ הפקר עדיף ואפשר דבקטן שהגיע לעונת הפעוטות קאמר דממכרו ממכר וא"כ גם אקנוי מצי: סי' י"ד מג"א ס"ק ד' דמיירי בשבת עיי' פרמ"ג ומחצית השקל: שם טו"ז ס"ק ה' רנ"ה סי' קס"א כצ"ל: שם מג"א ס"ק ח' למה יברך פי' דברי מג"א דבמממוני' ניחא לי' למיעבד מצוה וכל זמן ששואלו ממוני' היא משא"כ כשנתנו לו במתנה דלא מיקרי שוב ממוני' ובשואל אמרי' הטעם דלא אמרי' משטה הוא בו: שם מג"א ס"ק ט' ובשבת צ"ע א"כ יהא אסור ליטלו בשבת: שם מג"א ס"ק י' עיי' ח"ס חלק או"ח סי' ב': שם בטו"ז בסוף הסי' ואולי יש לחלק ולומר דבלולב כשם שאינו יוצא בס' אתרוג ספק פרוש וכיו"ב כך אינו יוצא בס' לכם דכשם דאתרוג בעי' בעי' ג"כ לכם וממילא לא סמכי' ביו"ט ראשון אאומדנא לצאת בו משא"כ בציצית אם יש אפילו ספק שהבגד של הלובש שוב מס' אסור ללובשו בלא ציצית מדאוריי' וכיון דחייב להטיל בו ציצית מדאוריי' רשאי ג"כ לברך עליו: סי' ט"ו מג"א בסוף הסי' עי' מחצית השקל: סי' ט"ז מג"א רסי' אוירא דהאי גיסא כתב מרן ח"ס זצו"קל בהגהותיו לשו"ע דבשאילת יעב"ץ דחה דברי מג"א מתוס' עירובין יוד ע"ב ד"ה ואצבע ד' והתימא על מרן שכבר עמד על זה במחצית השקל ופי' ד' מג"א בענין אחר: שם בטו"ז ס"ק א' אע"פי שהכל צ"ל אלא ע"כ שהכל: סי' י"ב שו"ע סעי' ב' בהגהה אין להם ללבוש ולפי מ"ש לעיל סי' י"ד דנשים לא יעשו הציצית בטלית נר' ה"ט דלא הנהיגו הנשים בציצית כמו בלולב ושופר כדי שלא יסמכו עליהם בעשיית הציצית וזה כר' ג"כ הטעם שלא נהגו לשתות כוס הבדלה שלא יבדילו עליהן בפני עצמן כמבואר לקמן ססי' רצ"ו: סי' י"ח מג"א ס"ק ג' וטעמא לא ידענא ואולי יש לדמות לדלעיל סס"י דאין הדרך להתכסות בו שתים לפניו ושתים לאחריו ואף דיש לחלק דעשוי בעי' מ"מ אפשר דדרכו בכך כעשוי דמי: באו"ד במג"א כמו שעשה ר' יהודה בר אלעאי כצ"ל: סי' י"ט מג"א ס"ק א' עיי' מ"ש חמד משה בזה כי דבריו שם נראין להלכה ולא למעשה. ועי' מ"ש ברכי יוסף בזה: שם מג"א ס"ק ב' בטור אפילו למ"ד חובת גברא אפילו כשלבשה: סי' כ' שו"ע סעי' א' עי' חתם סופר חלק או"ח סי' ו': סי' כ"א טו"ז ס"ק א' וערבה צ"ל והושענא ור"ל הדס: סי' כ"ב בשו"ע דלא גרע מכלים חדשים ומה"ט מסתבר לברך ג"כ מלביש ערומים: סי' כ"ג מג"א ס"ק א' אבל הכא הפסיל שמעתי מבנו של הגאון מו"ה דוד דייטש זצו"קל בשם אביו הנ"ל דלמ"ד דבעי' נוטפת על הקרן אם נשמטה הציצית ממקומה צריך להסירה ולתלותה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי ואולי יש להחמיר לכתחילה ולהדקה בקרן בתחלת עשיי' שלא תשמט אבל לענין דיעבד ע' ל' השו"ע דאינו מעכב אף דבש"ס לא משמע כן: ה' תפילין סי' כ"ה מג"א ס"ק ג' נרשם שלא במקומו ושייך לסעי' ב' ויניח תפילין בביתו וס"ק ד' שייך ג"כ שם אחר בביתו: שם מג"א ס"ק ש עיי' טו"ז ס"ק ה' בזה ועיקר: שם מג"א ס"ק י"ג דלא קודם צ"ל דלא כמו: שם מג"א ס"ק י"ז ונר' דלדידן דמברכין שתים וא"כ בלא"ה ברכה שניה ס' יש לסמוך אטו"ז ולא יברך כה"ג כ"א ברכה א' דהוה ס"ס בברכות דרבנן: סי' כ"ז בשו"ע סוף סעי' ו' ונמצא מקיים ושמתם את דברי על לבבכם כצ"ל: שם באותו סעיף בהג"ה ובא"ז כ' דפטור עיי' פנים מאירות חלק ג' סי' י"א: שם בטו"ז ס"ק י"ג עי' מהרימ"ט ח"ב סי' ז': סי' כ"ח מג"א ס"ק ב' עי' פרמ"ג: סי' ל' מג"א ס"ק ה' אבל רוכב עיי' פרמ"ג ואולי כוונת מג"א היכא דאחר מנהיג לו את הסוס: סי' ל"ב שו"ע סעי' ו' עי' חתם סופר חלק או"ח סי' ג': שם שו"ע סעי' ח' עיי' פנים מאירות חלק ג' סי' י"א: שם מג"א ס"ק י"ח עיי' פרמ"ג: שם שו"ע סעי' י"ז עיי' פנים מאירות חלק ב' סי' ט"ז: שם שו"ע סעי' ל"ו עיי' חתם סופר חלק או"ח סי' ד': שם מג"א ס"ק מ"ז והגאון מופת דורינו עיי' פרמ"ג: שם מג"א ס"ק כ"ב עיי' חתם סופר חלק או"ח סי' ה': שם שו"ע סוף סעי' מ"ט בגידי שור עיי' חתם סופר חלק או"ח סי' ל"ט בענין גיד הנשה: שם בשו"ע בהג"ה סוף הסימן לאחר שעשה השין ולפי"ז אם נפסל בית של ראש צריך להתיר הקשר: שם מג"א ס"ק ס"ז טוי' לשמה עיי' פרמ"ג ובלא"ה יכול בקל לפותחן ולתלותם מחדש: סי' ל"ג מג"א ס"ק ו' עיי' נוב"י מהדו"ק חלק א"ח סי' א' מ"ש