ליקוטי חבר בן חיים א נב

השמן אלא שהגיה מרן זצוק"ל שפודין של עץ שאינם בני קבולי טומאה דשל ברזל שוב נטמאו: ולי נר' דלעולם י"ל של ברזל ונתנום לאש והציקום דפרחה טומאתן והמנורה עצמה לא רצו לצקת שהיתה מעשה שמים כדאיתא במנחות: סי' תרע"א בד"מ כ' מהר"א מפראג צ"ע הרי בנ"ח כו"ע מודים דהטעם דפסולה למעלה מכ' משום דלא שלטא בי' עינא: שם בהגהת מהרל"ח או"ק ד' דבריו צ"ע ועי' בג"מ שם: סי' תרע"ב בד"מ או"ק א' צ"ל מדרש זה מצאתי אבל לא קאמר שיעשה פתילות ארוכות יותר מכשיעור וכן א' לשונו שכ' שגם עכשיו כמו בימיהם שם בד"מ או"ק ב' ותי' מוהר"ם עי' בהר"ן פ' מדליקין שם: סי' תרע"ג בב"י ל"ל כ"כ רבינו ונר' דהיינו דנקט הטור בהדיא לעיין מעות: סי' תרע"ד בד"מ או"ק עיין מהרל"ח צ"ל כשכבר אינו דולק למצותו: סי' תרע"ה בב"י שעדים יש ע"ז צ"ל שעדיין יש לפקפק: סי' תרפ"ג בב"י ואין ראוי לחדש קריאה וכו' צ"ע מחוה"מ פסח: סי' תרפ"ד בד"מ או"ק ג' ומהרי"ק כ' דמפטיר בשל חתונה כצ"ל: ה' מגילה סי' תרפ"ו בב"י כ' הרמב"ם הן הן ד' רב אשי תענית י"ז כל שלאחריו בהספד מותר: סי' תרפ"ז בד"מ או"ק ג' ובאו"ז כ' דקבורת ת"ח כצ"ל: סי' תרפ"ח בב"י ואין באין לידי סכנה כ"ה בחידושי רשב"א שם: שם בב"י דהשתא אם אין ביני' וכו' לא קאי כצ"ל: שם בב"י אי היקף קמא צ"ל דימא: סי' תר"ץ בב"י מאיש יהודי צריכה וכו' ולפי"ז ל' הלכך בטור אינו מדוקדק: שם בב"י דקרי לי' ועני כצ"ל: שם בב"י וכ' תוס' כר' דהיינו לכתחילה כצ"ל: שם בב"י שלא יפסיק הקורא אלא בסוף כ"ה בראב"ע שם: שם בב"י להקדים ביאתן ש דל"ת שיצאו בפורים בפ' ויבא עמלק קמל"ן דבעי' שם פ' זכור דווקא ועי' מג"א סי' תרפ"ד: סי' תרצ"א בב"י שבט של בכאי' כצ"ל: סי' תרצ"ג בב"י בסה"ס שכבר נפטר ביוצר המאורות ר"ל במעריב ערבים דהזכיר בה גם מדת יום וחשך מפני אור ומ"מ צ"ע מ"ש מכל מו"ש: שם בד"מ וא"א מזמור לתודה צ"ל שיר מזמור לאסף כן הוא בכלבו: שם או"ק ג' שמחה זו מילה צ"ל ששון זו מילה: סי' תרצ"ד בב"י בסה"ס מעות פורים שלו כצ"ל: סי' תרצ"ו בב"י ולא צמח כתניה כצ"ל: שם בב"י שאעפ"כ כצ"ל: שם בב"י וכר' שכ"כ צ"ע באתרי' דרב נהגו שלא לעשות מלאכה ולכך לא צמח: שם בד"מ דוחיהו ליום ל"א צ"ע הרי כל פדיון הוא ביום ל"א ואולי צ"ל ל"ב: לקוטי ש"ע או"ח ה' הנהגת הבקר סי' בטו"ז ס"ק ז' היאך יאמר לכאורה יוכל לומר ואם לאו יהא כקורא בתורה: מג"א ס"ק י"א וא"כ בחטאת עי' מ"ש בזה תבואת שור יו"ד סי' ה': שם באו"ד שהיו מתכפרין עי' תבואת שור קונטרס הקרבנות ס"ק ז': שם באו"ד דאשם לא בעי עי' תבואת שור קונטרס הקרבנות ס"ק ט': ה' נטילת ידים סי' ג' מג"א ס"ק ו' דב"ב כ"ה ע"א כצ"ל ועיי"ש וצ"ע: סי' ד' טו"ז ס"ק ו' דה"ה לאכילה עי' אלי' רבה: שם מג"א ס"ק כ"ג אין להקפיד עיי' מחצית השקל: שם ס"ק כ"ה צ"ע דבס"ס עיי' פמ"ג: ה' ציצית סי' ח' מג"א ס"ק ד' ועסי' יו"ד סעי' י"ב כצ"ל מרן זצוק"ל בגליון שו"ע: שם ס"ק י' כ' ב"ה צ"ע מנ"ל לב"ה הא דהרי מל' ציצית ילפי' בש"ס ובלא תכלת ג"כ מיקרי ציצית דהרי על ציצית הכנף כתיב: שם בטו"ז ס"ק ד' שבפעם א' כצ"ל: שם ס"ק י' דגבי אכילה שייך קבע כצ"ל: שם מג"א ס"ק י"ד הכריעו האחרונים דיש לברך הגהת מר"ן זצוק"ל: סי' ט' מג"א ס"ק ד' מעורב בצמר גפן ופשתן וצמר הגהות מרן זצוק"ל: שם ס"ק ה' ובית הלל צ"ל בעל העיטור: שם ס"ק ח' עסי' יו"ד ס"ד כצ"ל הגהות מרן זצוק"ל. וכתב עוד ויש לחלק דהכא אין עיקר הבגד ראוי לציצית כ"א ע"י הכנפות לא בטלו כנפות לגבי בגד. ואחרי המחילה יש להשיב הא עכ"פ ראוי לציצית פשתן ומ"מ בדברי מרן מיושב מה שיש להקשות עוד מג"א לפי דבריו למה בסדין בציצית ידחה עשה לל"ת הלא אפשר לקיים שניהם דיעשה כנפות של עור ואם עכ"פ אמרה תורה עשה דוחה ל"ת לילף מינה דאפילו אפשר לקיים שניהם עשה דוחה ל"ת. ולמ"ש מרן א"ש דבזמן שהי' תכלת באחת לא הי' הבגד ראוי לציצית כ"א ע"י הכנפות והו"ל הכנפות עיקר ולא בטלי לגבי בגד ומודה מג"א: סי' יו"ד טו"ז ס"ק ט' לא אפשר בברייתא צ"ל בבתרייתא: שם באו"ד ומסיק ב"י עי' בב"י שכ' בהדי' להיפך ועי' מג"א: שם ס"ק י' שמקפילים חלק א' כצ"ל: בשו"ע סוף הסימן נרשם בית יוסף צ"ל דרכי משה: סי' י"א בשו"ע ס"ד בהגהה יכול לקצרו פי' דכ' שם בדרכי משה דעכ"פ יהיו ב' חלקים ענף וחלק א' גדיל וע"ז קאי דאם קצרו לענף שהי' ארוך יותר מב' חלקים אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי דנוי תכלת קרי לי' בש"ס: שם בטו"ז ס"ק ב' דתניא בסיפרי עי' ב"י והגהת מרן זצוק"ל: שם מג"א ס"ק י"ב עיי' חתם סופר חלק או"ח סי' ל"ט: שם באו"ד ועי' סי' תקפ"ו כצ"ל: שם מג"א ס"ק י"ג עי' ח"ס חלק או"ח סי' א":