ליקוטי חבר בן חיים א ה

הצדיק המנוח מוה' שבתי דיאמאנט שהיה אב"ד בפ"ה והגלילות, והנה אף כי לא עזבתי נסיון אצל מרן הגאון זי"ע אפילו פ"א מ"מ מעולם לא שאל אותי דבר, ונצטערתי הרבה על זה, ושנסתי מתני לבא לפניו בתחלת הקיץ תקצ"ה לבקש מגאון עוזו שישמע ממני איזה דבר חידוש בסוגיא דשי"מ למען אשר ידע כי משתדל אני בלימוד תוה"ק, ואמר לי בני הלא אנכי ידעתיך היטב, ואם תצטרך לאיזו טובה ממני בקש, ובדברי קדשו אלה היו לי ניחומים למדי בתחלת הקיץ תקצ"ו בא אלי בחור אחד ממדינת בעהמען רך בשנים וחריף בשכל כי אחזור עמו השיעורים ואמרתי לו מי אנכי להיות בתוך הבחורים הלומדים עם התלמידים, ויהי בעת צאתינו מתפלת ערבית קרא אותי רבינו הגאון זצוק"ל לאמר מדוע לא תקח לך תלמיד זה, ואמרתי אחרי דברי קדשו לא אשנה, ולמדתי עמו חודש ימים, אבל הלחץ סבבוני עד אשר לא היה לאל ידי לטעום מאומה מצהרים עד צהרים, ובסוף החדש בא בחור אחד עשיר ממדינת בעהמען בבית הקצין ה' איצק ברילל, ושלח זה הקצין אחרי לאמור כי אלמוד עם הבחור הנ"ל, ועל תשובתי כי לקחתי לי כבר תלמיד אחד השיב כי אומר בשמו לרבינו ומה שיצוה רבינו אעשה והלכתי יחד עם הבחור הנ"ל לרבינו ושאל את מי ילמוד זה הנער והשבתי הדברים בשם הקצין, וגם ספרתי את תשובתי להקצין. והשיב רבינו תלמידך יוכל ללמוד אצל אחר, וזה צריך לך דוקא, וכן עשיתי ובאתי עם התלמיד האחרון לבית קדש בן רבינו, הגאון כתב סופר זי"ע אבל שערי אונאה לא ננעלו, ולא עלה לי חדש במלואו, עד שנחליתי ונהייתי כששה שבועות ואחרי כל זאת צוה עלי רופא מומחה ללכת אל מרחץ באדען ובבואי ליטול רשות מרבינו אמר לי זה חטאתך וזה פריה יען עזבת התלמיד הראשון. ואף כי השבתי כי על פי עצת קדשו עשיתי לא נתפייס בזאת, והיה הסיבה, כי התלמיד הלך אל רבינו ואמר כי מעולם לא בקש הקצין ה' איצק ברילל דבר שאמרתי בשמו, והרע זה לרבינו. ובלכתי לבאדען עמדתי בעיר וויען אצל רופא מומחה, והראיתי לו התעודה מהרופא בפ"ב ושחק על הרופא עם תעודתו לאמר כי לא יכיר החולי שלי כי יש לי חולי באנדווארם, ונתן לי מרקחת עבור חולי זה, ובכל פעם שלקחתי מהמרקחת אחזני קדחת, והלכתי אצל רופא אחד מעיר מולדתי בוויען והראיתי לו המרקחת שנתן לי הרופא בוויען, ואמר לי כי ישתדל בעבורי שיקחוני לשפיטהאל בוויען, ואני אחזתי דרכי לבאדען והרופא שמה אמר לי כי יש ספק הדין עם מי מהרופאים, ובמשך שמנה ימים יודע הדבר, ואז כבר עברו שבעה שבועות אשר לא יכולתי לברך ברכת המוציא ולטעום טעם לחם, ובמשך שמונה ימים נתעוררה בי תאות המאכל, ובמשך כ"ו יום נתרפאתי בחסדי הצור ובבאי לוויען פגע בי הרופא בן עירי, ולא רצה כמעט להאמין שנתרפאתי בבאדען ואמר לי כי המרקחת אשר לקחתי אז היה לי סם המות כי חולשתי לא היתה סובלת אותו, וזה היה טעמו שאמר לי ללכת לשפיטהאל. בשנת תקצ"ח קרא אותי מורי הגאון ח"ס זצוק"ל לאמר אם אסכים ללכת לירושלים עיר הקודש לקחת שמה בת הגאון מוה' ישראל בעה"מ ס' תקלין חדתין, אשר בקש ממורי זי"ע לשלוח לו תלמיד א' מישיבתו אשר יקוה שימלא מקומו, ונעניתי לו ראשי בנפש חפצה, אך בנתים נשתדך הגאון הנ"ל ממקום אחר. בשנת תקצ"ט שוב קרא אותי מורי זי"ע לשאת בת ת"ח וצדיק במדינת בעהמען, ואמרתי כי מתיירא אנכי אחרי כי הת"ח כתב שיספיקני עד אשר ימצא מקום הוראה לפני ולא די שלא אלמוד תורה לשמה, כ"א אחרי כי חק במדינת בעהמען מי שלא הלך לבתי כנסיות של חכמי או"ה לא יקרא בשם רב, אולי יפתה היצר גם אותי לעשות כן, והסכים מורי ז"ל לדברי זה. בשנת ת"ר אחר פטירת מורי ז"ל, מרוב האהבה אשר אהבתיו ומרוב הפגת שנתי בימי חליו נהייתי ונחליתי כמעט משך שנה תמימה, ונלאו הרופאים לבקש לי רפואה, עד שנתן ד' בדעתי ללכת למרחץ בעזינג ושם היה ד' בעוזרי ועמדתי על בוריי, בשנת תר"א נתקבלתי בבית הקצין ה' מיכל קאנן ע"ה, והיה זה מלוני עד חתונתי, והיה לי בבית הלז חדר מיוחד ללמוד עם שני תלמידים אשר בררתי בלי שום קבלת פרס וספרים כל הצורך. בשנת תר"ו הלכתי לראות וליראות מעבר לעיר פעסט סמוך לחג הפסח. ובחזרתי היתה שבתי בימים הראשונים של פסח בעיר אובן ישן אצל הרב מוה' שמואל כ"ץ הדר לע"ע בפ"ב, ושם זכיתי לקבל פני איש אלקים הרב המופלג חכם ונבון צדיק וחסיד מהו' יוסף רעבענוואורצל היה מרגלא בפי תלמידי רבינו כי בעת ששימש צדיק זה לפניו היה אומר עליו חכמתו חכמת שלמה ויראת חטאו כיראת דהע"ה, ומאז הוקבע זכרונו בלב הצדיק הזה. ובשנת תר"ז בבוא ה' יצחק חיים בן בילא עם זוגתו הכבודה פראדל בת מינקא לרחוץ לאובן השתדל בזה אשר נתקשרתי עם בת גילי הרבנית הצדקת מנב"ת מ' מלכה תחי', וע"י הרעש מלחמה שהיה אז במדינתינו לא באו הנישואין לידי גמר עד ב' טבת תר"ט. ובבואי לבית חמי בא לבקרני רופא אחד אשר מולדתו היה מכפר אחד סמוך ללקאלין, והאיש הזה היה מכיר את אבי מורי ז"ל ובנערותו שמש אצל מחותני הגאון מוה' אהרן ק"פ ביעניקוי, אף כי השליך התוה"ק אחרי גיוו היה אוהב חי"ת ובקש ממני להציע לפניו מחידושיי ושמח בהם והבטיחני להיות לי לעזר להחיות את ביתי, וכאשר הצעתי לפניו כי כל רכושי אלף ומאה זהובים שיין אמר לי להחיות ביתי בסך מועט כזה לא ידע דרך, וישאלני אחרי כי בגבולנו יש קהלה אחת אשר תבקש לקבל רב ומורה, והוא שמה עם הנגידים נאמן אם בדעתו להיות רב. ואני השבתיו מעולם לא עלה על דעתי ליהנות מן התורה, אבל אם ח"ו יסגרו לפני דרכי המסחר ויהיה מד' דבר אנענע ראשי, ובנתיים נהיתה מלחמה עצומה בגבולינו, ובית מלוני היה מלא באנשי חיל ויבוזו כל כלי ביתי, והנחתי נות ביתי אצל אביה ואני הלכתי לקאמיאטה לבית המנוח ה' מרדכי ערנסט והזדמן ד' לפני כי השר שמה נסע לפ"ב והובילני עמו על עגלתו וישבתי בפ"ב על הוצאתי משך ימי הקיץ תר"מ, ובנתיים הלך הרופא אל הנגידים וייטבו דבריו בעיניהם אבל בושו מול המון עם לאמר כי הרופא הלז הוא הסרסור, כי יאמרו מה טיבו של רב זה. אם הרופא אחיו וריעו. אמנם במשך הימים היה אחד מן הנגידים על סעודת נשואין עם ה' מרדכי ערנסט הנ"ל, ואמר לו הר' מרדכי אם רצונכם לקבל רב הגון איעצכם לקבל עליכם האיש הזה, וכשמוע הנגיד את דבריו צוה עליו לשלוח אחרי לפ"ב על ש"ק ר"ח אלול תר"ט וכן באתי בנס נגלה, כי אנסי וחבורתי היינו הראשונים שנתנו לנו רשות לעבור את מעבר הנהר וואאג שהיה סגור ומסוגר עד אז,