ליקוטי חבר בן חיים א ד

שלא עשו כמצותו, אכן בחודש אלול איזו שבועות אחרי היות הגאון הנ"ל בקהלתנו נסע הגאון מוה' חיים דייטשמאן ז"ל ממרחץ לעירו קהל טרעביטש במדינת מעהרען דרך קהלתינו, וחלו ראשי העדה פניו לדרוש להם בש"ק ונתקבל לאב"ד בהסכמת כל בני הקהלה ובימי חנוכה תקפ"ט בא לקהלתנו עם ישיבה מפוארה, יען בשנה זה נפטר הגאון מוה' ברוך פרענקל שהיה אב"ד בקהל לייפניק ובאו רובי תלמידיו לקאללין. (אבל מקצתם הלכו לפראג ופרקו עול תורה מעליהם ומהם היו לצנינים בצידנו) ובבא הגאון הנ"ל לקהלתנו עדן לא שלמו לי עשתי עשרה שנה נסה אותי והשתומם על תכונתי, וצוה עלי כי בימי הקיץ אבא ללמוד בישיבתו, אך אנכי ראיתי כי תלמידיו יעמקו יותר בשאר חכמות מבחכמת התורה, לא אביתי לזוז מבית מורי הצדיק ת"ח מופלג מתלמידי הגאון בעל המחבר זרע יעקב נב"ת מוה' אברהם פראהליך, ולמדתי אצל הרב הלזה עד צאתי מעיר מולדתי ובכל זאת הייתי יוצא ונכנס מידי יום ביום בבית הגאון אב"ד ז"ל. והייתי אהוב לו כאחד מתלמידיו. בשנת תקפ"ט בכ"ב סיון נלקחה לי עטרת ראשי אמי מורתי הצדקת ע"ה אשר בפעל כפה שלמה בעדי מדי חדש שכר לימוד ומיום היותי בן חמש שנים בין בקיץ בין בחורף העירה אותי שעה אחת קודם תפלה לסדר בצדה ס' תהלים מדי יום ביומו, בלי ידיעתי חלתה פני שמש אחד משמשי הקהלה אשר אם אשיח בעת התפלה, להודיע לה, ואני לא ידעתי בכל פעם מאין ידעה עד אשר פגשתי השמש פעם אחת בצאתו מבית אבותי, בלילה טרם יצאה נשמתה בקדושה אמר לה הרופא אשר תתנחם בהשאירה אחריה בן אשר יהיה לה לתפארת, מסדר נוסח מצבת קבורתה כתב בתוך דבריו כל פועל כפיה היה לגדל בנה לת"ת, חצי שעה קודם פטירתה קראת אותי ואת אחותי היחידה רעלא רייק נב"ת וברכה אותנו, ובזאת הברכה יצאה נשמתה בטהרה. ומעת נלקחה תפארתי מעלי עזבתי חמדת תבל, ולבי בקרבי מתאבל ומאנה הנחם נפשי, אבי מורי לא היה בעירו בשעת הקבורה, ובלילה אחר הקבורה בא אל ביתו ועשה מספד תמרורים עליה, ולא חפץ לישא עוד אשה כי אם שכר בעדינו מלון אצל בעה"ב וקרובי משפחתי רצו לזון אותי על שולחנם, אבל לא אביתי יען לא הרגלתי בזה ופרנסתי עצמי בקאווע ותפוחי אדמה, יען אבי לא היה בביתו כל ימות השבוע, כי הלך בספרים לקנות עורות שונות, ואני עשיתי ככה עד אשר מרוב חולשה נפלתי ברחוב ארצה והייתי מוכרח ליהנות משלחן משפחתי עד אשר בשנת תקצ"ד בר"ח אייר שמתי לדרך פעמי עם שני סוחרים אשר הלכו למכור פשתן לארץ הגר ונסעתי עמם לעיר טאפאלשאן להגאון ש"ת ואחרי כי אמי מורתי הצדקת ע"ה היתה נודעת להגאון כי סמך עליה בכל חג המצות להכין לצורך ביתו שומן ודבש קבלני באהבה עזה הוא ובנו הגאון דברי ירמיה אשר היה אז סוחר בעיר הנ"ל תורתו היתה עיקר ומלאכתו עראי והייתי מאוכלי שולחנם שני ימים מדי שבוע, אבל ביום שני בהיותי שם נאבד ממני כל כספי שהיה בידי מעירי ונותרתי רק עם כ"ג צ"ל נחשת, והגאון הנ"ל צוה לתלמיד אחד שמו היה אנשל מישקאלץ לאסוף בעדי איזו זהובים וקבץ חמשה זהובים שיין בעדי. אמנם אני אמרתי אצבע אלקים הוא לא אתעכב פה עוד ושנסתי מתני והלכתי לפ"ב, בבואי שמה חקרתי על אשה אחת שהיתה מעיר מולדתי שמה רעלא אשת ה' מיכל פרענר, והעניה הזאת פתחה לי פתח, אבל כר וכסת לא היה לה כי אם תיבה אחת אשר על גבה היו שני עצים לחזק ונתנה מדי לילה עליהם דף העורך למען יהיה חלק ובגדים סחובים וזה היה מצעי איזו חדשים, ארוחת שלחן לא היה לי כ"א קבלתי ט' פנים מדי שבוע מחברת הבחורים בהם קניתי ככר לחם שחור, וזה היה מזונותי מע"ש לע"ש. ראשית דרכי היה לקבל פני מאורן של ישראל מורי הגאון חת"ם סופר זצוק"ל, ואף כי הייתי בריה שפלה, עד אשר שחקו עלי, מהכובע אשר היה על ראשי, לאמר ראו כובע ובתוכו נער, בכל זאת קבל אותי מורי בסבר פנים יפות, ואמר לי מאין יהיה סיפוקיך בזה והשבותיו אני לא באתי כ"א ללמוד, ולא לאכול, ואני בער הייתי אז, ולא ידעתי את פני מי אעמוד נכחו, ושאלתי אם יירשני לומר לפניו חי"ת והרשני' והצעתי לפניו יישוב על הרשב"א בסוגיא דחציו עבד וחב"ח ופלפל עמי לראות אם אבין מה שאדבר, ולאחר ימים ספר לי בחור אחד מבחורי ביתו כי אמר לו אחרי עזבי חדר קדשו הראית הנער הקטן הזה אינני יכול לדבר עמו בל' נוכח הוא. גם שבועיים אחר זאת בא אלי הב' המשמש את גאון קדשו, ואמר לי כי הגאון צוה עליו לחקור אם נותרתי בפ"ב, ובעת ההוא למדנו פרק לולב הגזול, וקבעתי עמידתי אחורי קדשו והשם היה בעזרי כי השעור הראשון מיד הבנתי כל מלה מוצא שפתיו, ולא הוצרכתי לשום עזר לא בלימוד ולא בחזרה, והלכתי מדי שבוע על הנסיון אל גאון עזו אבל מעולם לא שאלני דבר, ובל"ס הקשיב מעת הלימוד כי תפסתי השיעור היטב, ובתוך הקיץ בהיות גאון עוזנו בקהל יערגן הלכתי על ש"ק לקבל פניו ולמחר ביום הראשון בשובי לפ"ב שלח לי י"ב פנים, על הוצאת הדרך שלא אלך ברגלי. אבל העיקר היה חסר ממני בית דירה ללמוד, והנחני ד' בצדקתו לבית הקצין התו' מוה' לוי קאנן ותמור אשר למדתי בחברתו מדי יום שתי שעות שלם בעדי מלון לילה, וביום קבע דירתי בביהמ"ד של הש"ס חברא שם באתי בחבורה עם פרי קודש הילולים ה"ה הגאון הקדוש מוה' הלל ל"ש ג"י בעהמ"ח ס' משכיל אל דל, והאיש הקדוש אשר בימי בחרותו אז לא הסתכל חוץ לד' אמות ולא הלך ד' אמות בלא תורה, עם הצדיק הזה הייתי במלון אחד הן ביום והן בלילה, אכן עבר קציר וכלה קיץ וראיתי כי בימי החורף אי אפשר ללמוד עם מוה' לוי הנ"ל וחכיתי לד' שישלח לי תשועתו ממקום אחר. וביום הייתי לומד עדיין בביהמ"ד הנ"ל, ובלילה אחר שישנו בני הבית שהייתי בקיץ במלון פתח לי הצדיק הנ"ל את החלון ונכנסתי, ושכבתי על הארץ, כי חלקי במטה נטל אחר. ובלילה א' הרגיש בזה בעל הבית וקרא אותי ביום שלאחריו והתרה בי שלא אסור עוד לביתו, ונשאתי כפי למרום לאמר אנא ד' הושיעה. באותה שבוע נפטרה הגבירה מ' חיילה ברילל אשת המנוח ה' משה ברילל, וכאשר בעלה הלז נעזב ממנה ונשאר גלמוד ובדד, נמלכו בניו היקרים נב"ת מוה' זנוויל ומוה' חיים ברילל ליקח לאביהם שני בחורים אל ביתו ולקחו בחור אחד מיינק שמו היה איצק אויש והבחור הזה לקח אותי בו ביום שהזהיר אותי בעל האכסניא מלסור עוד אל ביתי אל בית הקצין הנ"ל והקצין נב"ת נתן לי ארוחת שבת ושלשה בניו עם חתנו נתנו לי כל אחד ארוחת יום אחד בשבוע, אמנם הב' הנ"ל לא ידע דרך הלימוד ולמדתי כל ימות החורף בדד ובקיץ הבא תקצ"ה נתן לי הב' שני זהובים מדי חדש לעזוב את מלונו, וככה עשיתי, ונתחברתי עם