ליקוטי חבר בן חיים א ג

הקדמה חסדי ד' אזכיר ואשיחה בכל נפלאותיו גם ער זקנה ישיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך הדור לכל יבא גבורתך דברי המלקט והמחבר, בלב נשבר מדבר, מול אוהבי וריעי, הלא המה תלמידי היקרים, בכנפות מדינתינו מפוזרים ידעתי טהר לבבכם, ואהבתכם לאלוף נעוריכם, לזאת אמרתי אספרה כמו, ממה ידעתי ספורות, אלה הקורות אשר הקרוני, וחסדי ד' כי לא תמנו, אנכי תולעת ולא איש הוציאני לאור עולם נוחי מכפן בעיר קאללין הנקראת קעלין במדינת בעהמען, בעת אשר היתה העיר הזאת מלאה חכמים וסופרים לערך שלשים בעלי בתים אשר שמשו בימי נעורים בישיבות רמות, וידעו רובם דרך הפלפול והלכה, הרב בקהלה המפוארה אז היה הגאון נר ישראל מוה' בנימין זאב לעווי מחבר ס' שערי תורה חלק ראשון ושני, הנהגת הקהלה בימים ההם היה כלו קדש קדשים, בימי נעורי לא היה בכל הארבע מאות בעלי בתים בקהלתנו יותר מאחד שלא הניח בנו ללמוד גמרא, והיו מראין עליו באצבע ראו זה בוזה דבר ד', אם איזה בעל הבית בא בש"ק לביהכ"נ בלי המצנפת אשר היה נהוג בימים ההם לתפלה בשבת ויום טוב, אם היה מבני חברא קדישא הושת קנס עליו, בכל יום שעה קודם התפלה התאספו בין בקיץ בין בחורף חברת שומרים לבקר והתפללו התפלות אשר מסודרים ומתוקנים לשומרים לבקר לקונן על בית אלהינו ואחר זה תהלים השייך לאותו יום, ואחר התפלה למדו בני הש"ס -חברא שיעור ש"ס, בכל ליל עש"ק התאספו בני חברת רש"י בבית השמש ודרש להם אחד עניני אגדה עד חצות, ואז עשו תקון חצות, ובשבת קודש שוב דרש להם רבן זה. הילדים מבני שליש שנים למדו אצל מקרי דרדקי סדר התפלה וחומש ער היותם בני שש שנים ומאז הלכו איזו שעות בבית ספר ללמוד כתב ולשון אשכנז וחכמת החשבון וכיו"ב שמונה שעות בשבוע, ושאר שעות היום עד אישון לילה בקיץ, ועד שלש שעות בלילה בחורף ישבו אצל רבן ללמוד גמ' וחומש עם רש"י ונ"ך וחכמת הדקדוק, שנת יצאתי לאור עולם היה שנת תקע"ח ביום שבת קודש כ"ד שבט, שם אדוני אבי מורי ז"ל היה חיים בן יחיאל בן רעלא רייק ושם אמי מורתי הצדקת ע"ה היה רבקה בת יצחק יהודה בת שרל, אבי אבי כבר היה נפטר שנים הרבה קודם לידתי, אבל אבי אמי היה מקרי דרדקי וגדלני על ברכיו מבן שלש ואילך למד עמי בזמן קרוב סדר תפלה, והתחיל ללמוד עמי חומש טרם הייתי בן ארבע, ועוד לא הייתי בן חמש כבר למד עמי גמרא ענינים מפוזרים, ובהיותי בן שש אמר לאבי מורי אני אין מדתי ללמוד עם בנך זה תנהו למוה' יוסף בן יסכה הלומד גפ"ת, ואמנם היה שמה מלמד אחד מלמדי ע"ד הזמן תלמוד מעט ותנ"ך ודקדוק עיקר, וזה היה שאר בשר לאבי מורי ורצה ללמוד עמי בחנם, ואל הרב הנ"ל שהיה עני ורשו היה חיוב תשלומין. ואמנם א"א זקני הנ"ל נשבע אשר אם יתנני אבי למלמדי הזמן אסור לכלנו לפתוח דלתי ביתו עדי עד, ובאתי ליד הרב מוה' יוסף הנ"ל בן שש שנים בין תלמידים מופלאים, ודרך לימוד הרב היה כי קושית רש"א ור"מ מלובלין אשר היתה מיניה וביה, תלמיד שלא השיג אותה היה מכה אותו מכות רבות, וגם על הלימוד בפני עצמו היה עינו פקוחה עד אשר בהיותי בן חי שנה כבר הלכתי ללומדי תורה שיתנו לי איזו עמוד בש"ס לקרות מעצמי וינסוני בזאת וכלם שמחו על ידיעתי. באותו שנה שנת תקפ"ו בחדש אייר ט' בו נסע הגאון בעה"מ ס' שערי תורה מקהלתנו לקהל טאפעלטשאן, והיה היום ההוא אבל גדול לכל בני קהלתנו זקן בחור ובתולה טף ונשים צעקו מרה על ברכים סופדים על מי פנה הודה זיווה והדרה, ולא לבד בעירנו קעללין עשה רושם יציאת הצדיק מתוכה, כי למחרת נסיעתו צוה המורה בבית הספר האשכנז על הילדים לגלות ראשם בעת הלימוד. אבל גם מכל מדינת בעהמען נתמעטה היראה, כי מורא של הגאון בעת ישיבתו בקאללין עלה על ראש כל קהילות בעהמען. אבל גם בזקן זה אף כי יציאתו היה כמעט הכרחי אחרי כי במדינת בעהמען מי שלא היה לו חזקת תושב לא היה יכול לעשות לו בית מסחר אשר על כן שתי חתניו היו מוטלים עליו עם נשיהם וטפם לפרנסם, בכל זאת אנקת הנאנקים על ד' ועל תורתו פגעה בזקן זה ומתה בקרוב אשת נעוריו ובתו אחת נתגרשה מבעלה, ובימים מועטים מתו לו עוד שתי בנות שהיו נשואות לת"ח גם הזקן בעצמו גירש אשתו השניה אשר לקח, בגלל כל הדברים האלו, בא בשנת תקפ"ח הגאון רבן של כל ישראל מהר"ם בענעטה אב"ד במדינות מעהרען לקהלתינו על ש"ק דרך נסיעתו לקארלסבאאד והוכיח בני הקהלה בש"ק לעת ערב, כי לא רצה לדרוש בשחרית, יען בבעהמען לא היה רב, והמנהג היה מאז כי רב מקהלה אחרת לא ידרוש כי אם לעת ערב, ולא רצה ליטול גדולה לעצמו על רבנים אחרים, ובתוכחתו ע"ד אשר ישבו בלי רב ומנהיג' אמר אם חפצם לקחת לחזרה את רבם הגאון בעל ש"ת הוא ישתדל בדבר זה, ובתוך דבריו אמר אל תחשדו אותי יען כי הוא מחותני, וכי בנו הגאון מוה' ישעיה נשא אחות הגאון ש"ת כי ח"ו במקום קדוש כזה לא אעיז פני לדבר דברים לתועלת משפחתי, כי אם מחמת שהגאון הזה צדיק ות"ח, ועל כל פנים בשובי מקארלסבאאד יהיה לכם רב, ואם לאו לא אסור אליכם, וכן רצה לעשות, כי בשובו הלכנו לקבל פניו על אם הדרך, אבל עגלתו סרה מן דרך המלך וכאשר הכרנו אותה רצנו אחריה וברוב תחנונים התפייס ללון אתנו הלילה, אבל שפך מרה על ראשי העם ע"ד