ליקוטי חבר בן חיים א לח

על מגן אם לא ללמוד מהם. ואמרתי דהש"ס בפסחים שם מסיק לבסוף דתודוס מטיל מלאי לכוס של ת"ח. ר"ל דהא דהביא לדרוש דרשא זו משום דאיהו גורלו הי' להתעסק בעד ת"ח וזה יותר עמל מלעסוק בתורה עצמה. אשר דדיה ירווך בכל עת ודרש על עצמו כי לפום צערא אגרא: שם רע"ק אוסר בכל מקום. הביא הרא"ש בשם הירו' דבמקום כותל בר"ג שרי. והרי"ף והרמב"ם השמיטוהו. ונראה טעם לדבריהם מדאמרי' לעיל אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מקפיד על מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום ואי ס"ד דבמקום כותל אין קפידא אטו ברחוב היתה מטתו נתונה אלא שיש להשיב ממ"ש תוס' שם דבאשתו עמו מיירי ואולי תשמיש חמיר טפי אמנם הרמב"ם בחבורו הביא סתמא משמע דלא חילק כד' תו' ולפי' שטתו שפיר השמיט ד' הירושלמי דהך דאבא בנימין פליגי ותו מדר"ע סיפר שנכנס אחר ר"י ולמד ממנו שאין נפנין בין מזרח למערב ומדקאמר נכנס משמע דבמקום כותל היה וזה דלא כד' הירושלמי: דף סב ע"א ארע"ק פ"א נכנסתי ואח"כ אמר בן עזאי פ"א נכנסתי שמעתי מפי הגאון מוהר"ר שמעון סופר נ"י אב"ד בקראקא שהק' זקינו הגאון רשכב"ה מהרע"ק איגר ממ"נפ הי מעשה היה ברישא אם היה דרע"ק ברישא וכיון שרע"ק כבר סיפר מעשה זאת וידעו תלמידיו דינים אלו ומאי קאמר בן עזאי ולמדתי ממנו ג' דברים הרי כבר למד ממנו שהרי א"ל ע"כ העזת. ואם דבן עזאי היה תחלה אם כן מאי קאמר לר"ע ע"כ העזת פניך ברבך. הרי גם הוא העיז פניו נר' ליישב דרש"י כתב אמעשה דרבי עקיבא דביהודה היה וקשה מנ"ל לרש"י לפרש כן והשיב לי הרבני מוה' שלמה לבוב בפ"ב דלאפוקי גליל כ' רש"י כן דבגליל כ"ע מודו דאדרבא צפון ודרום אסור כדלעיל בבריי' ואכתי קשה דלמא בחו"ל היה ומאי בעי רש"י בזה ונראה דרש"י בא לישב קו' והנה רע"ק ור"י רבו הי' ביהודה ושמע בן עזאי מרע"ק ענין זה ואכתי לא ידע בחו"ל מה דינא. ולזה נכנס הוא אחר ר"ע בחו"ל ואף דלכאורה לענין שמאל ומיושב אין חילוק הכנסתו היה בשביל מזרח וסיפר אגב גם שאר דיני ביה"כ אי דלא נימא דבא"י בעי קדושה יתירה ולא בחו"ל: שם שח ושחק. י"ל אחרי שאמר על רב שלא שח שיחה בטילה שח היינו תו"מ ושחק לעורר הרצון ומתוך שני דברים אלו עשה צרכיו ע"ד שפי' הרמב"ן באגרת הקדושה הנותן מטתו בין צפון לדרום הו"ל בנים זכרים כי צפון בחינת הקור ודרום בחינת החום ובין צפון לדרום מזג ממוצע מביא לבנים זכרים ר"ל בריאים ושלמים: דף סג ע"א אלא אמר רבא וכו'. הביא הרא"ש מהירושלמי דמ"מ מצוה לשייף. והרי"ף השמיט דברי הירושלמי. נר' טעמו דלבתר דמסקינן כביתו גם לענין זה אמרינן כביתו דבביתו גם אשיפה בתר רקיקה לא קפיד אינש והירושלמי ס"ל כמ"ד דממנעל גמרינן ואמנם מד' הרא"ש באמת משמע דגם למסקנא ממנעל נמי גמרינן: דף סג ע"א בשעה שמכניסין פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד יל"פ ע"ד שארז"ל במסכת תמורה ע"פ עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ד' בשעה שהתלמיד בא אצל רבו ואומר למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' כלומר כי הש"י יתן בהרב חכמה כפלים שלא יפסיד בהוצאת הזמן שלמד עם התלמיד וזה שאמר הלל בשעת המכניסין שהתורה חביבה ומבקשין ללמוד ממך פזר ולא תפסיד שנאמר יש מפזר וכוסף עוד אבל בשעת המפזרין שאין התלמידים רוצים ללמוד חבל על עתותיך שתבלה עמהם ע"כ כנס ולא תבלה זמניך: שם למה נסמכה פ' תרומות לפ' סוטה. כתב הגאון מהר"י אייבשיטץ כי מי שאינו נותן תו"מ ממונו חסר והולך כמו שדרשו על פסוק ואיש את קדשיו לו יהיה איש אשר יתן לכהן לו יהיה. כלומר לא יהיה לו יותר מהמעשר וכן הביאו תוס' פ"ק דמס' תענית. ואמנם כשממונו חסר חושדתו אשתו כי הוא רועה זונות כדכתיב ורועה זונות יאבד הון. ועי"ז לא תפחד ממים המאררים כ"א אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה. ותאמר איהו בוצינא ואנא בקרא ועל ידי זה סופו להביא אצלו מנחת סוטה: ובשם הגאון מוהר"ר משה פערלס שהיה אב"ד בעיר באכהאנו שמעתי עד"ז אחרי כי ידע אשר ע"י מניעת התו"מ בנקל יבא לידי עוני יעשה תחבולה ויקיים ד' רבא במסכת סוטה דאמרי' דרש רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ותמור שיתן תו"מ כדי שיתעשר יקנה תכשיטין לאשתו ועי"ז סופו להביא אצלו מנחת סוטה כי התכשיטין האלו יהיו לה למוקש וירבו עליה ריעים: ויש עוד לומר כי באמת הכהן היה מורה התורה בין דין לדין ובין דם לדם כדכתיב יורו משפטיך ליעקב. ואמנם זה המונע לתת תו"מ אומר שלא יהיה לי דין. אני אעמוד על נפשי ואם יהיה בביתי איזו ענין או"ה אם גם אחמיר על עצמי מספק עדן לא יגיע לסך הערך תו"מ. ואמרה תורה בבהמה ועוף אתה יכול להחמיר על עצמך אבל אם יארע לך ספק באשתך הלא סופך להביא אצלו מנחת סוטה: שם מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל. כתב מרן ח"ס זצוק"ל בשו"ת דאין הפירוש מפני שעשה שלא כהוגן נחלקו עליו שלא כדין כ"א הרבה או"ה טומאה וטהרה תלויה בעבור שנים וקביעות חדשים וכיון שעיבור שנים וקביעות חדשים שלו בטלה גם מה שאסר מותר ומה שהתיר אסור וכן כיו"ב. וצ"ע מהא דפריך הש"ס והתניא חכם שאסור וכו' הלא הכא האיסור ממילא מותר היה: שם ע"ב כי מיץ חלב יוציא חמאה. פי' מרן ח"ס זצוק"ל כי על הרוב האם מפנקת את הבנים כמורגל בפי העולם ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן כלומר מפנקי' אותן והרוצה ללמוד תורה צריך לחיות חיי צער וע"כ יסיר אותו הפינוק וזה במי אתה מוציא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו. ורגיל אני לפרש בזה מאמר הכתוב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך הבנים הם ראשית כלומר המובחר שבבכורי הגוף וכלפי האב דבר הכתוב אם אתה רוצה להביא ראשית בכורי אדמתך בניך בית ד' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו. הבט וראה שלא תהא אמו מפנקתו יותר מדאי: שם רש"י עשית חסד שהאכילם שנאמר ויבא אהרן וגו' וכן פרש"י בס' שמואל. ויל"ד א"כ מה קאמר שלא קירב משה ובילקוט שמואל שם קאמר דקאי אמה שהאכיל את משה ויליף מזה דהמאכיל פרוסה לת"ח כאלו האכיל לכל ישראל: סליק פרק ט. וסליקא לה ליקוטי מסכת ברכות