ליקוטי חבר בן חיים א לו

כבר פתרו לו לרעה אבל זולת זה כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקרייא ואדרבא ע"י התענית נראה כפותרו לרעה. ובאר ג"כ כי בכל חלום יש בו קצת עיקר ובחלום טוב השמחה ששמח לפי שעה בחלומו וכן בחלום רע העצבות שנעצב לפי שעה ועי"ז מבואר כי חלמא בישא עדיף מטבא כי בזה ישמח שכבר נתקיים בצער החלום לבד ובזה יצטער על שלא יתקיים החלום והן הן כל ד' ר"ח הסמוכים כאן זה לזה. ועד"ז יל"פ דברי ר"י חלמא טבא אפי' לדידי וכו' וע' רש"י ודבריו קשה ההבנה ולמ"ש כי פליגי אר"ח וס"ל דלא אמרינן עציבותא מסתייע דהרי ס"ל במס' שבת דמותר להתענות ת"ח בשבת ולר"ח לא יפתרנו ולא יתענה וע"ז קאמר ר"י אף דבחלמא בישא לית לי דר"ח בחלמא טבא מודינא דבדיחותא מפכחא ליה. ועד"ז יפורש במס' תענית גבי ר"י בר אידי דבעי למעבד ליה עגלא תלתא ואמר להו בת"ח יתיבנא ואר"ח בו ביום ואר"י אפילו בשבת כיון דלאו בשבת הוה מעשה דהרי בעי למיעבד ליה עגלא אמאי מייתי הא דר"י ואפילו בשבת ואמנם משום דלר"ח דוקא אם פתר דהרי קאמר ולא טות אמר איהו מדר"י דאמר אפילו בשבת שמע מינה דפליגי אר"ח: שם ע"ב וההיא שעתא כבר מתה דאלו מתה אחרי כן אין לדייק מידי דלמא גרם החטא: שם ייטיבנו בפני שלשה. והרי"ף השמיט כ"ז. ולא הביא כ"א לוקי קמי כהנא. נראה דס"ל דהנך אמוראי פליגי אהדדי דאי לכ"ע הטבה מהני לא התירו לו להתפלל בשעה שהכהנים מברכין כדאמרי' בסוטה כלום יש עבד שרבו מברכו ואינו מאזין. אבל אין רפואה אחרת מותר מטעם סכנה כמ"ש תוס' בסוטה לענין שבת ויו"ט שאומרים ג"כ תפלה זו. ואמנם דברי הרא"ש שהביא שני' נראה דס"ל כמ"ש הב"י קכ"ח דזה בכלל מאזין. א"נ יש לחלק אי גרסי' כגי' דידן אי לא ידע מאי חזא לוקי קמי כהנא י"ל אי ידע ייטיבנו ואם שכח החלום לוקי קמי כהנא וכ"מ הנוסח ואיני יודע מה היא אמנם גי' הרי"ף והרא"ש ולא ידע אי בישא אי טבא משמע החלום יודע: שם תוס' ד"ה פותרי חלומות כוונתם דאי בחכמה הדבר תלוי היו בירושלים חכמים הרבה ולא כ"ד לבד: שם גמ' כאן על ידי מלאך שמעתי כי היינו חלום של שחרית שאינו שעת מזיקין: דף נו ע"ב ג' שלומות הן וקדירה. שמעתי בשם הגאון רשכב"ה מוה' מרדכי בענעטה ז"ל דהקדירה עושה שלום בין אש ומים שהם הפכיים ומתנגדים זה לזה ושמעתי זה מפי הרב מוה' גרשון טעמעשוואר ז"ל בפ"ב. ופי' בזה הכתוב בירמי' סיר נפוח אני רואה כי כאשר הסיר נפוח והמים מכבין האש רומז למלחמה ולא לשלום: דף נז ע"א רש"י ד"ה דמסרג. נראה דהאי דמסרג איננו שוב מפראים כ"א דר עם ב"א ביישוב: שם ע"ב רש"י ד"ה ר"י בן אלישע כונתו דלא קאמר ידאג מן המיתה דלזה לא היה ר"י בן אלישע לחוד אלא ודאי שהראו לו ר"י ב"א משום היסורים הקשים: דף נו ע"א רומנא דקדירה וכו'. נר' דהיינו שעושה על פי החבית כמין עכביש וקורין אותו בש"ס יין שהקרים: דף נז ע"ב גדגדניות. פי' מורי ח"ס זצוק"ל פלוימען סיסין וואכטל שקורין קראנעווערקען: דירח נאה רמז לטרקלין של עוה"ב אשה נאה לנשמה שתהי' מקושטת כלים נאים מצות ומע"ט שנא' בהם הנחמדים מזהב ומפז רב והיינו מרחיבין דעתו של אדם לתורה ולעבודה וכתב העשרה מאמרות רמז על ג' דברים אלו ד'כ'א' דירה כלים אשה. נראה כונתו דאין שכינה שורה, אלא על עשיר ועניו ולעשירות צריך ג' דברים אלו ואם עמהם הוא דכא דהיינו ענו אשכון את דכא: שם ר"ש ב"א אומר אף שנאמר אז אהפוך אל העמים ופסק הרמב"ם כרשב"א ותמה עליו הטור. ונראה טעם הרמב"ם מדקתני לו אנשי כנה"ג בתפלת ר"ה וידע כל פעול כי אתה פעלתו וגם יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו' שמשמע הלכה כר"ש ב"א וד' הטור כ' דקשה ליה מדוע בחר רשב"א בההוא קרא דצפניה דווקא הלא כמה מקראות בישעיה ובירמיה מורין כדבריו והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו'. אלא ודאי דהתם הנבואה מגדת שיגיע עת שיתרבה כבוד שמים ומזה עדן לא נדע שאם גוים עובדים ע"א שחייבים אנחנו להתפלל עבורם ולזה הביא קרא דאהפוך אל עמים דמשמע כי בטובתם משתעי קרא ואם כן ראוי שנתפלל עבורם וממילא אין הוכחה מאותן התפלות הנ"ל המדברים בכבוד ד' דה' כרשב"א: דף נח ע"א הרואה חכמי ישראל כתב מהר"ל בס' כ"ע ע"פי מה דאיתא במדרש כי ה' יתן חכמה לאו"ה מפיו דעת ותבונה לישראל משל למלך שהיה יושב בסעודה עם שרים וסגנים ובא בנו מבית הספר ונתן לבני הסעודה מאשר הביאו על השולחן. ולבנו נתן מהחלק אשר בפיו. הכוונה כי הש"י נתן לאו"ה חכמה בהוית העולם אבל הוא ית' לא יהי' עוסק בחכמה זו. משא"כ לישראל חונן חכמה בתוה"ק אשר גם הוא ית' עוסק בה והחילוק בין מתנה לחלק כי מתנה מסלק עצמו הנותן ממנה לגמרי ולא כן החלק. ולזה באוה"ע תקנו נתן מחכמתו. ובחכמי ישראל חלק מחכמתו: שם כמה יגיעות יגע בעה"ב. שמעתי בשם המגיד מדובנא כי דרך בעה"ב כשיש לו אורחים לעשות סעודה לכל ב"ב ורמז כן רמב"ן פ' וירא עי"ש ועז"א האורח טוב כל מה שיגע אפי' לב"ב לא יגע אלא בשבילי והאורח רע אומר מזלי גרם שבאתי לסעודה גדולה אבל אני פת אחת אכלתי: שם לא ברוח לא באש לא ברעש. יש לרמז בזה כי ג' דברים מסלקין השכינה רוח גבוהה היינו לא ברוח ה'. כעס היינו לא באש ד' פרסום מעשים שהוא החנופה. היינו לא ברעש ד': דף נח ע"ב בתי ערי ישראל. פירש"י בא"י ודלא תקשי א"כ הל' למשיחא. ומשני רש"י דקאי אבית שני. והרי"ף גרס בתי כנסיות: דף נט ע"א לא תקום פעמים צרה. יש לפרש כי פעם לשון פסיעה וידוע כי בשעה אחד הולכת החמה פסיעה אחת שקורין גראד ובכל שעה עומדת תחת כוכב אחר והיינו לא תקום פעמיים צרה שני פסיעות: שם ע"ב רש"י דזה אורתא דתלת נגהי ארבע. הקיצור בענין זה. כי מתקופה לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה כי ד' פעמים צ"א יום הם שס"ד ימים וד' פעמים ז' ומחצה הוא יום ורביע. דהיינו שס"ה יום ורביע. וצ"א יום הם י"ג שבועות נמצא מתקופה לתקופה ז' ומחצה שעה ד' פעמים ז'