ליקוטי חבר בן חיים א לה

פרק שמיני דף נא ע"א מתני' אלו דברים. הקשה רשב"א אמאי לא תנן נמי הך פלוגתא דברייתא פרק כיצד דב"ש אומרים שמן ויין מברך על השמן תחלה וב"ה אומרים על היין. ונראה דהך בריי' ר"י דפליגי הכא בבשמים ומאור דב"ש אומרים נר קודם דקדמה הנאתו והיינו דאמרי' התם שמן ערב קדמה דקדמה הנאתו וב"ה אומרים בשמים קודם דתדיר והיינו דאמרי' התם יין קודם דתדיר אבל לר"מ דמתני' אליביה לא אפליג כלל בשמן ויין כשם שלא נחלקו בנר ובשמים: דף נב ע"א תוס' דיה ור"י ההוא תנא סבר טפי ע' תוס' פרק ע"פ ותמצא כי כונת תוס' דלשון ר' יהושע היה משמע כך ובא תנא דידן להודיענו דאין כך כונת רבי יהושע ולא דפליג עליה: הקשה הרא"ש אתי' ר"ל דבריי' דנכנס לביתו ביושב על שולחנו מיירי א"כ הא ילפי' מנה בע"פ דמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וא"כ ע"כ כיון שהבדיל בתפלה לא מיירי ביושב על שולחנו. נראה די"ל דה"ק הש"ס אי מבדיל בתפלה א"צ כוס לא יאמר שני קדושות על כוס שיתפלל ויבדיל וא"צ כוס שוב להבדלה אלא ש"מ צריך שיבדיל: ואמנם מדברי הגאונים דמוקי' למתני' ביו"ט שחל במו"ש ש"מ דגם במו"ש ליו"ט צריך בשמים. והרי"ף לא נחלק עלי' בזה. וזה דלא כדברי תוס' ריש ביצה שכ' דבמו"ש ליום טוב א"צ בשמים: דף נב ע"ב אסור להשתמש בשמש ע"ה ע' תר"י בזמה"ז שאין מסלקין השלחן ליכא קפידא וזה לפי' רש"י שפי' שיטלו ידים על הפירורין אבל לפי' שהביא הרשב"א כי השמש ילקט בידים שאינם נגובים פירורין כזית. לכאורה אין חילוק: דף נג ע"א גמ' בדין הוא דאפילו מחצה ואפכא ל"מ למימר לעולם בעי' רוב ואיידי דתנא סיפא מחצה דבאמת אין כאן רוב עכ"פ דכל קביע כמע"מ דמי. ובלא"ה ניחא טפי סיפא איידי רישא מרישא איידי סיפא: ושמן העשוי להעביר אין מברכין ערש"י ותוס' מבואר מדבריהם דברכת בורא שמן ערב לאו ברכת הנהנין היא אלא על ברייתו של עולם: שם תר"י במתני' עד שאותו והגידול סימן ברכה. אולי כונתו למה שהביא מ"א בשם רש"ל דהצפרנים ניכר גידולם ביום שלישי להספרם ודרך ב"י לספרם בע"ש ובמו"ש ניכר תחלת הגידול: דף נג ע"ב ואשכח ארנקי דדהבא. עתר"י לחלק בין דר"ט דפ"ק דהתם במוטה מעיקרא דוקא מודה בזה. נראה כונתו דבאמת עמידה הוה הידור לק"ש אלא שלא הטריח הש"י לעמוד כמ"ש ע"ז במ' אבל אם עומד שישב הוה בזיון לבי"ה וממילא אפילו יושב יכול לעמוד לב"ה. וכן ראיתי ממרן ח"ס זצוק"ל פ"א היה חש ברגליו עד שהיה מוכרח לישב מב"ש עד י"ח אבל לק"ש נדחק עצמו ועמד בין בבקר בין בערב: שם בענין פלוגתת ב"ש וב"ה אי מברך על היין תחלה. נראה דתלי' אי ושבעת זו שתיה ע"כ צריך לברך על היין תחלה לקיים בהמ"ז דאורייתא כיון דצמא לשתות יין אלא אי ברכה טעונה כוס אמרי' דירוה צמאונו במים ויברך על היין בהמ"ז ומאחר דקי"ל אכילה בכזית א"כ ושבעת זו שתיה היא ראייה דברכה טעונה כוס: שם בסוף הפרק גוליירין מנצחין אלמא אין בזיון להמתין עד באחרונה כי אדרבא הכל הולך אחר החיתום: עיין תר"י על המברך על מים אחרונים בשמתא דנירוש ר"ל בשמתא משום מוציא ש"ש לבטלה כדאמרינן בנדרים השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו אלא דלד' ר"ת דרך ברכה ליכא דאורייתא וצ"ע: ומה שכתבו תר"י שם זו ברכה קאי אמים ראשונים צ"ע דמים ראשונים מוידיו לא שטף אסמכי' ולא מהאי קרא: שם תוס' ד"ה והייתם קדושים דוקא במים אולי כונתם שהי' אוכלים בידים ממש לא ע"י מזלג והאי מסמא את העינים וכן מעשה שאירע רק עי"ז אירע: כתב הרא"ש על הא דאר"י אין מחזרין על האור שאינו אלא לזכר דאי להנאה מאי שנא מו"ש וכ"ש על הבשמים דבריו צריכין ביאור ואי משום הנאה אטו מחזרין. ונראה כונת הרא"ש דאי משום הנאה יש לומר באור בפ"א ודאי יהנה ואם לא יהנה במ"ש יהנ' פעם אחרת אבל אבשמים ע"כ צריך להדר פעם אחרת דאם לא יהדר לא יברך לעולם לזה כתב הרא"ש דאין הטעם משום הנאה וא"כ מכ"ש בשמים שהוא רק להכאה דאין מחזרין: כתבו תר"י מהירושלמי דעונה אמן אחר כל המברכין שנאמר ברוך תהיה מכל העמים. נראה דה"פ מדלא כתיב כל העמים יברכוך כ"א ברוך תהיה ש"מ שברכתן לפעמים מתקיימת וא"כ שפיר דמי לענות אמן שיתקיים הברכה: הקשה הרז"ה אמאי לא כתב הרי"ף דהא דעונין אף בלא שמע דוקא כשאיננו רוצה לצאת. ונראה דלהכי מייתי הרי"ף הברייתא דתשב"ר למימר דלא מיירי בשרצה לצאת דתשב"ר ודאי אין מוציאין: סליק פרק ח פרק תשיעי דף נד ע"א ויאמר יתרו ברוך הקשה תלמיד אחד הרי יתרו לא אמר מלכות ולא היה ברכה. ונראה מדאוריי' בשבח דרך ברכה סגי ורבנן תקנו מטבע. וענין הקפידה בברוך נפתח מקור ברכה זו שאנו מברכין ע"כ יגדל כח ד' וזה עיקר רעוא קמי שמיא דכתיב עולם חסד יבנה: שם ע"ב ד"ה אבני אלגביש. נראה כונתם שאין רמז באותו מקום לנס שנעשה בו. ובד"ח דייק מדברי תוס' אלו דס"ל כמ"ד שבט אחד אקרי קהל דאלת"ה לישני בחזקיה לא היה כ"א יהודה ובנימין. ונראה די"ל אחר גלות עשרת השבטים לכ"ע היה למלכות יהודה דין כל ישראל דלא מצינו פלוגתא אם בבית שני היה נוהג פר העלם דבר ואף דלענין חלה ותרומה פליגי התם קראי קדייקו: שם רב חנא בגדתאה. כתב רש"י שם עירו בגדד דלא לימא כי הוה כינוי מלשון בוגד דא"כ הו"ל קורא לחבירו בחכינתו דאין לו חלק לעוה"ב: דף נה ע"א אר"ח כל חלום ולא טות ערש"י לולי דבריו הייתי אומר דר"ח ס"ל דלא יתענה אדם ת"ח רק אם