ליקוטי חבר בן חיים א לד

דף מג ע"א על המוסק ע' ברא"ש שנתקשה ע"ד הר"י דראיתו צריכה ראיה. ונראה דפליגי בהא דאמרינן פרק אין מעמידין גבי דבש למאי ניחוש אי משום איערובי מסרי סרי וד' הרא"ש כד' רש"י שם דאיין קאי ומסרי סרי דיין בדבש נותן ט"לפג. והר"י מפרש אערובי כל דבר אי' ומסרי כלומר קודם שנהפך לדבש: שם ע"ב תלא לה קורא לד"א ואיהו דידיה עביד כ' דה"ק דהד"א מגנה מלאכת גננים הנעימה ואיהו מתגלגל באשפה כן כל אומן מגנה אומנת חברו ושלו הגרוע יפה בעיניו: דף מ"ד ע"א רש"י מליח כל מלוח. נראה דר"ל הפירות עצמן היו מלוחין ולכאורה מבריי' דגמ' משמע דמליח דג מלוח דקאמר טרית לקוצצי תאנים וטרית היינו דגים מלוחים: שם ע"ב אבל אמיא לא דמיא לא זייני ומ"ד מברך סבירא ליה דבמלתיה מיהת זייני שאינו צמא עוד. וז"נ ג"כ ד' רב פלטוי גאון דבחנקתא אומצא לאחריה מיהת מברך דעכ"פ אינו צמא מחמת אותה שתיה: שם אפי' בתו אף דזמנין דמיה ליה וידעו שהוא בתו ואפילו אחותו דודאי דמיא ליה טפי מבתו דדמיא לפעמים לאשתו: סליק פרק ו פרק שביעי דף מה ע"א מה"מ לד' רש"י הקו' מה"מ דדוקא תלתא ראוין לזימון ופשוט ליה מדאמר גדלו אתי לשנים ולחר"י הקו' מנה"מ דכה"ג מקרי ברב עם הדרת מלך ופשוט מלשון גדלו ולא כתיב נגדלה. ויל"ד מאן דיליף מגדלו למה לא יליף מוכי שם ד' דכתיב באורייתא. ונראה דמכי שם ד' דכתיב רק הבו גודל משמע למצוה מן המובחר ומסייע למ"ד שנים אם רצו לזמן מזמנין ורב אסי ס"ל כר"י רביה דשנים אם רצו לזמן אין מזמנין וניחא ליה למילף מגדלו אתי דמשמע שנים בלא השלישי לא שייך גדלו: דף מה ע"א תוס' ד"ה אם רצו עי' ברא"ש פרק אלו דברים גבי מאור לכ"ע לא בעי' היסבה דדוקא ביין דחשיב מיהת הוא דפליגי וא"כ כל קושית תו' על רש"י מיושבים דמוציא דחשיב כ' רש"י כן משא"כ במאור ופירות דבר קפרא. אמנם הקו' ממאור כבר תי' תר"י ג"כ לקמן משום דכלם נהנים בב"א: באו"ד ישנים היו. ר"ל בר קפרא לא אכל עמהם ומוכח מדבריהם דאפי' אין גדול אוכל עמהם נותן רשות לברך: באו"ד ע"כ כ' וצ"ע עדן אמאי במאור אחד מוציא כולן: דף מו ע"א רש"י נכסיו קרקעות נראה שכ"כ ליישב למה תקנו נכסיו בתוך העיר ואמאי קרובים אמנם בקרקעות אתי שפיר: שם חציך שקא להזכיר זכותו קרי ליה דלא איחרך בנורא כ"א שקו. ואפשר דלא היה חסר כ"א מצות ישיבת א"י והיה מתרשל מחמת חסרון כיס ורמזו לו בחריך שקא: שם ע"ב שהרי עוקרין אותה מכאן. קשה למש"כ תר"י דלת"ק צ"ל בפ' הטוב והמטיב ולר"ע דיו בפ"א וא"כ מאי לשון עוקרין דקאמר הש"ס וצ"ע: דף מז ע"א רש"י ד"ה הא לא חזי ליה. מבואר מדבריו דס"ל כדעת הרמב"ם דאאכילת איסור אין מברכין כלל: שם תוס' ד"ה ומאכילין אבל טבל דאי' מיתה והיא מהירושלמי נראה דמ"ד התם הכי ס"ל כהרמב"ם דבשעת מלחמה אפי' קדלי דחזירי שרי וס"ל אבל אי' מיתה לא הותר ואפשר דמשו"ה נקט להו בריי' בתרתי עניים ואכסניא דבעניים אפי' טבל ודאי דרבנן אסור ובאכסניא דוקא טבל דאורייתא: דף מח ע"כ רש"י ד"ה כי הוא יברך הזבח. דברי רש"י צע"ג הא אנן בבהמ"ז עסקינן הכא: דף מט ע"א לא אמר ברית ותורה יצא. ואכתי קשה יצא דיעבד ואמאי לא אמר וברשב"א הגי' רב לא אמר ברית ותורה עי"ש : שם ע"ב תוס' ד"ה ר"מ דהא קים ליה ר' יוחנן ואף דמרי"ו אין ראיה דאיהו מחליף ר"מ לדר"י והלכה כר"י מ"מ דעבד רי"ו עובדא שבירך על זית מליח ש"מ הלכתא הכי דקי"ל מעשה רב: שם רש"י והדר לרישא לתחלת בהמ"ז. נראה דדייק ליה דאס"ד רק לברכה רביעית לא היו מתקני רבנן ברכה חדשה דמאי אולמא הך מהך אלא ודאי דלא לברך כל ג' ברכות: תוס' ד"ה ברוך שנתן. משמע דס"ל דדרשא דברוך ד' יום יום דרשה גמורה מדברי קבלה וכעין דאורייתא דאל"כ הו"מ תוס' לשנויי משום דלא הוה כ"א דרבנן כמו הטוב והמטיב: דף נ ע"ב תוס' ד"ה אבל אי אקדימו בסו"ד ורש"י לא פירש כן עתר"י במה קאי פלוגתייהו: דף נא ע"א תוס' ד"ה שמאל מהו שתסייע כונת דבריהם דלאו באדם חלש מיירי דלמה יברך הוא יברך אחר וס"ל דבהמ"ז ביחיד אינה טעונה כוס: שם ע"ב רש"י ד"ה אנן נעביד. בסו"ד בשעת ברכה. נראה כונתו כיון דע"כ מיירי בא"א לו בלא סיוע ומאי חומרא שייך באי אפשר. לזה כתב רש"י דעיקר החומרא בשעת ברכה שיניח הכוס מידו בין ברכה לברכה ולא יסייע בשעת ברכה: שם גמ' כל האי כבגא דברכתא פי' דאמרינן כל בית שאין יין נשפך בו כמים אינו בכלל ברכה ואם כן כל מה ששפכה ילתה לברכה תחשב: עיין ברא"ש פ' ג' שאכלו סימן ג' הביא מפ' כזה דמצוה לחזור אחר זימון. ויל"ד אמאי לא הביא מפרקין מ"ז דרב שימי היה מסרהב לאצטרופי. ואולי משום דאיכא מ"ד ב' ת"ח המחדדים זל"ז בהלכה מצטרפין ולא קי"ל הכי עבד הכי לאפוקי מפלוגתן: כתב הרשב"א על הא דאמרינן דף מז ע"ב כותאי עשורי מעשרי הרי אדרבא קי"ל בההיא דהלוקח יין דלא מעשרי אמנם רש"י פי' שם דחשידי אלפני עור וכאן מיירי דאיהו גופיה אכיל: פי' קושית רשב"א אדברי רש"י דף כ' ע"ב ד"ה אין נוטלין מאחר דביין כי אשתני למעליותא מודה ר"א דאין נוטלין ואם כן פת מנ"ל לשמואל דודאי אשתני למעליותא: סליק פרק ז