ליקוטי חבר בן חיים א לב

דף ל ע"א תוס' ד"ה מסמך ע' ח"ר ואולי י"ל דחכמים הקילו על כל הולך בדרך להתפלל ז' ברכות מעומד. ואמנם אם מתפלל מהלך צריך להתפלל כל י"ח וכל זה בחול אבל בשבת ויום טוב כיון דלא הקילו עליו להתפלל תפלה קצרה שרי ליה להתפלל מהלך: שם שופר ותוקע כ' ח"ר מוכח דביו"ט איירי ומכאן ראיה למ"ש המג"א תפ"ט דהא דכתב הג"א פ"ק דברכות והוא מהירוש' דלא כמו שהבין בתפארת שמואל דמדעתיה כ"כ דבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה דוקא בשבת אבל ביו"ט צריך דהא כאן ביום טוב איירי: דף כז ע"ב תוס' ד"ה עד פלג בסו"ד כנגד קטורת ר"ל ובקטורת כ' ובהעלות אהרן את הנרות וגו' א"כ הויא סמוך לערב: דף כו ע"ב תוס' ד"ה והלכתא כתוב בגליון עיין תוס' לעיל ד' ד"ה אמר ריב"ל. ונראה דבשמעתין גרסי כגי' דידן דאביי ורבא בהא פליגי והלכה כרבא ולא גרסי רב ושמואל ושפיר כתב א"כ הלכה כר' יוחנן: דף כח ע"ב תוס' ד"ה יש מוספין ובסו"ד בשבת ר"ל שלא היו שם קרבנות הרבה והא מיקרי פושע לאחר שש מה שאין כן בר"ח ויו"ט: דף כט ע"ב תוס' ד"ה הא דאדכר וע' תוס' תענית דף ב' ע"ב שכתבו איפכא ונראה דגרסי בשמעתין כגי' תר"י דלא גרס מחזירין ולק"מ מהך ברייתא: דף ל ע"א לא חזי' לרבנן. והרי"ף השמיט כ"ז משמע דס"ל כי היכי דהביננו בעי' מעומד ה"נ תפלה ובזה יש להבין דברי תר"י שהביא ראיה מהביננו לרוכב על החמור: שם רש"י ד"ה לישתיף נפשי' מדמפרש לה רש"י אתפלה קצרה ולא אתפלת הדרך משמע דס"ל דתפלת הדרך אם הולך יחידי מתפלל בלשון יחיד ואם כן ע"כ לא גריס הך היכי נימא וגם ברי"ף ליתא: שם ע"ב כמה ישהה מדלא פירשו המפרשי' לענין ש"צ שישהה בין לחש לקול משמע דא"צ לשהות כלל: סליק פרק ד פרק חמישי דף לא ע"א גמ' וי לן. שמעתי בשם ההפלאה דאמרי' בסנהדרין ההוא אתרא דקושטא שמיה ולא הוי' משני בדבורי' אפילו מפני דרכי שלום וע"י ששינה רב טביומי פ"א בדבר מפני השלום איגרי בהו מותנא ומעתה היינו דאמרי אם נעביד כב"ש כלה כמו שהיא העושה כב"ש במקום בזה חייב מיתה. ואם נעביד כב"ה ונשנה מפני דרכי שלום ניגרי בן מותנא והיינו וי לן דמיתנא ב"פ בין כב"ש ובין כב"ה. ואמרתי לחבר בזה סיום המאמר הי תורה והי מצוה דמגני עלן שנהיה פטור ממצוה זו: שם שחוק בעוה"ז עתר"י וכ"מ לשון ר"ל אבל מלשון הרי"ף שהביא דיני זמרא דמנא ופומא ממס' גיטין משמע דס"ל דבזה"ז דוקא קאמר וא"כ אפילו של מצוה י"ל דאסור וע' בזה בט"ז סוף הלכות ט"ב. ואמר לי אלוף נעורי הגאון מוה' הלל בשם בעל שבות יעקב דהיינו דאפלגו ר"ג וזקנים עם ר"ע סוף מכות שהם תמהו על ר"ע שהיה משחק ור"ע השיב להם כי שחוק של מצוה דהיינו שנזכר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"וכ שרי. וזה פירש מאמר בר קפרא במס' נדרים בהלולא דר"ש בר רבי שאמר ב"ק עליה דרבי אם לעוברי רצונו כו' דרבי לא אזמניה משום דהוה ס"ל אפילו שחוק של מצוה אסור ובר קפרא הזכירו מאמר רע"ק ששחק כשנזכר אם לעוברי רצונו כך וכו' ש"מ שחוק של מצוה מותר: דף לג ע"א אבל עקרב. הביא הרי"ף הירושלמי דמחי' בתר מחי' והשמיט אידך ירוש' דנחש מרתיע פוסק ונר' דהרי"ף קמ"ל דנחש הויא תרי ספיקא דא"נ דמחי לא מחי כ"א חד זמנא ומי יימר דמחי ומה"ט לא התירו להפסיק משא"כ בעקרב דודאי מחי בתר מחי ולא הוה תרי ספקא וא"כ ה"ה דידעי' ממילא דנחש מרתיע ודאי ג"כ מחי בתר מחי: שם כל אדם שיש בו דעה וכו'. הכוונה כיון שע"י מעשיו יראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא הו"ל כביהמ"ק: שם ע"כ רש"י ד"ה הכל בידי שמים כ"כ ליישב קושי' תוס' מגילה כ"ה ע"ב ד"ה הכל ע"ש: דף ל ע"א כל המבקש וכו' שמעתי דומיא דמרים דוקא שהיה בפניה והכי נהוג עלמא דשלא בפניו מזכירין: שם ע"ב דמצלי אצלוי. עי' הג"א ס"פ תפלת השחר פי' ענין זה: שם אלא למשיא בתו. נראה אפי' אינו מהנהו דהא גופא דומה לקרבן כדדרשינן בעלמא ע"פ כן יתן לידידו שנה אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהן בעוה"ז. ונראה דנקט כל הני דעכ"פ מצותן ענין גופני וגם שכרן יהיה בימות המשיח בעוה"ז מה שאין כן הת"ח שמצותן שכלית אין שכרן שייך בעוה"ז. ומהר"ל מפראג בנ"ו כתב דמואהבת את ה' מרבינן ג"כ את לרבות ת"ח ולזה אמרו בתו לת"ח היינו בכל לבבך עושה פרקמטיא היינו בכל נפשך ר"ל נפש התנועה ומהנהו מנכסיו היינו בכל מאודך: שם יין המשומר. כתבו המקובלים היינו שער החמשים של בינה ויש לרמז זה בפיוט לפ' זכור שכתב תכלית שבעים נתלה על חמשים כי יין בגימ' סוד דהיינו שבעים וזה תכלית כלומר המובחר בשבעים נתלה משומר על חמשים על שער החמשים של בינה. אבל באמת כונת הפייטן כי הוצרך אז למחיית עמלק למען יבנה בית שני וזה יען היה תכלית של גלות שבעים תלו להמן ובניו על חמשים ועל חמשים הוא רק מליצה: רש"י ד"ה שחלצתו חמה ויל"ד אם כן למה שאל מים ולולי דבריו יל"פ כמו חטפתו חמה והתחיל להזיע וזיעה סי' יפה לחולה כדאמרינן פרק הרואה: שם כעבד. ר"ל רחב"ד היה אוחז עם התורה גם עמוד העבודה וריב"ז לא עסק כ"א בתורה לחוד ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא שם ע"ב בי שנים ישורו: סליק פרק ה' פרק ששי גמ' מה"מ פשיטא למק' דהויא דאורייתא והיינו משום דקא תני כיצד משמע דאקרא קאי כי היכי דפריך הש"ס ריש ברכות תנא היכא קאי: תוס' ד"ה אלא משמע דכולא מלתא דברכה לפניה רק דרבנן והיינו מדאמרינן בכמה מקומות דברכה לפניה' דרבנן ואמנם למ"ד כרם רבעי וא"כ קרא ע"כ לברכה לפניה אתיא