ליקוטי חבר בן חיים א לא

מביחיד בכוונה וכן הוא באיכה רבתי ע"פ נשא לבבינו אל כפים עיי"ש: שם תוס' ד"ה פסק ר"ת בסו"ד מדאקשי גמ' ביומא וע' רש"א יומא שם דקושית הש"ס גם מר"ח וע"ש: דף כה ע"א אע"ג דסליק מנהרא יש כאן רמז לדברי הרמב"ם בפ"א מאבות במתני' והוי דן את כל האדם לכף זכות. וכתב הרמב"ם דברשע לא שייך זה דכתיב גם כי יחנן קולו אל תאמין בו: שם איכא דאמרי כ"ז שגוללה כתב רש"י חומרא היא ורשב"א פי' להיפוך. ונראה דגלילה בנחת ודאי גרע מזריקה וכה"ג היה קולא אבל גלילה בכח זריקה גרוע מניה והוה זריקה חומרא: דף כה ע"ב וערות אביהם ועי' תר"י בשם י"א וכתב תר"י ואין זו ראיה אולי ד' י"א דהרי עקיבו ראיה מותר ונגיעה אסור. ואי הכא ראיה אסור כ"ש נגיעה וד' תר"י כדברי תוס' דנגיעת עקיבו גזירה משום ידו הוה: ועיין ברא"ש שכתב דקיום מצוה שאני ויש לצדד אם ה"ה בגר קאמר או דוקא בישראל שמוטל עלינו להכניסו בברית: שם בכלי שאינו כליין ע' תר"י ובד"ת תמה על דבריו. ונראה כונת תר"י דאביי ורבא פליגי אביי ס"ל דצריך להוציאן דוקא מכליין וכ"ז שהם בכליין ל"ג אפי י' כלים ורבא קאמר דגלימא אקמטרא שהתפילין במקומן שפ"ד: עיין ח"ר סוף פרקין הביא מירוש' דאסור לישב על מטה שס"ת עליה והוא בגמ' דידן במו"ק פ' א"מ אלא דמשמע התם דמדת חסידות הויא ביה בר"ה ואפשר ד' הרשב"א דר"ה במו"ק שם דכף כדא לא ישב על מטה שס"ת נתון עליה אפילו היה נתון על ד"א והיינו מדת חסידות ומכל מקום איצטריך לדברי הירושלמי לדינא: סליק פרק ג' פרק רביעי דף כו ע"א תוס' ד"ה תפלת השחר בסו"ד ולהכי וכו'. נראה כוונתם דאי זמן מוסף ומנחה כהדדי וודאי א"ש דמקדים תנא למנחה משום תדיר אבל השתא דזמן מוסף מצפרא הו"ל להקדים למוסף ואף עפ"כ אקדמיה למנחה משום תדיר: שם רש"י ד"ה וכיון דעבר יומו כגון מוספין נראה דס"ל לרש"י כדעת הרי"ף פ' מי שמתו דמוסף אף היחיד אינו מתפלל תפלת נדבה משא"כ תמיד דעולה הוא ועולת יחיד בא בנדבה: דף כו ע"ב אר"י לאו. נראה דמאחר דלא ידע ר' יהושע שר"ג יודע ממחלקותו ור"ג דהויא נשיא פסק הלכה דחובה ולא היה יכול לחלוק עליו משום לא תענה על רב ועל מופלא שבב"ד וכדשמע ר"י דר"ג יודע ממחלקותו שפיר הודה שחולק: שם אמליך באנשי ביתי שמעתי משום גרעון עונה אמר הכי דעונת הנשיא פ"א בחודש: שם ע"ב שפחמי אתה. שמעתי מפ' דעונש מחלוקת עניות כדכתי' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך ורמז לו כי עניניך מעיד שאתה בעל מחלוקה וחרה עוז לר"י וא"ל קסבר אתה כי כל ת"ח שרוין בריוח ואני לבדי העני ואי אתה יודע בצערן של ת"ח: דף כח ע"ב גמ' אסור לטעום קודם תפלת המוספין נראה לפשוט מכאן מאחר דרב ביטל ת"ת דרבים ולא רצה לטעום קודם תפלה ש"מ מאן דחליש ליבא קודם תפלת שחרית נוח ליה להתפלל ביחיד ולא יטעום קודם תפלה אף דלרפואה קמכוין. ואמנם אנן קי"ל דטעימה מותר קודם מוסף אבל סעודה אסור ואמר לי הגאון המנוח מוהר"ר אברהם צוועבנער זצ"ל הנפטר בירושלים עה"ק תוב"ב מזה נתפשט המנהג במקום שמתפללין שחרית לבד ומקדשין וטועמים מידי ובצהרים לאחר מוסף שוב מקדשין משום דמאחר דקודם מוסף סעודה אסורה לן לא מהני האי קידושא רק לטעימה: ואולי יש בזה לישב קושית מהר"י חגי"ת בעץ חיים דמאחר דשבת קובעת אם כן לא משכחת סעודת ארעי בשבת ומה היתר לאכול פת כסנין בלא המוציא ונט"י. ואולי באמת מזה נתפשט המנהג מלפנים לאכול הנך כסנין קודם מוסף דאסור אז לקבוע סעודה ואין שבת קובעת כה"ג: שם א"ל מה מקום פירש"י מה טיבה וא"כ מה השיב להם ועוד מאי קשיא להו. ונראה דתנן באבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ואם תלמידיו נחשבים להגונים בעיניו והרי זיכה הרבים ומה טיבה של תפלה. אמנם הצדיקים אינם מחזיקין טובה לעצמן ואדרבא ר"י אמר ומתלמידי יותר מכולם. וזה שהשיב אני מתפלל שלא יארע תקלה על ידי ונותן הודאה רק על חלקי: דף כח ע"ב וישמחו בי חבירי כ"כ במק"א משם מרן הגאון ח"ס זצלה"ה הכונה אם גם לא יארע תקלה שישיבהו חבירו קודם מעשה מ"מ ישמחו בו חביריו שזכו להשיבו מטעות התפלל ע"ז שלא ישמחו בו חביריו: שם אני רץ. עתר"י י"ל דבכלל יושבי קרנות אפילו אותן שמחזיקין לומדי תורה ויתקיים בהם עץ חיים היא למחזיקים בכל זאת בעת עסקם בהוית העולם הם בסכנה שיטו מדרכי חיים לא כן מי שחלקו מיושבי ביהמ"ד: שם והכינו כסא. נראה משום דבתחלה אמר איני יודע להיכן מוליכין אותי בישר להם אחר כך כי חזקיהו מלך יהודה בא לכבודו לקראתו: שם על הסדר הא דלא הק' גם בזה תוס' על פירוש רש"י במ"ש אמצעיות אין להם סדר כמו שהקשו במגילה משום דהתם מקראי יליף לה וע"כ הכי בעי לממרינהו משא"כ בשמעתין דלמא על הסדר שהם לפנינו: דף כט ע"ב תוס' ד"ה הא דאדכר מירוש' שהביאו בתוס' דחה הרשב"א דברי הראב"ד שכתב דלעיל מוכח דשאלה ג"כ אינה בשומע תפלה דומיא דהזכרה ואמנם הראב"ד לא הביא ראיה כ"א שאלה דומיא דהזכרה והירוש' באמת גם בהזכרה ס"ל בשומע תפלה יכול להזכיר ולדידן דבהזכרה לא קיי"ל כהירושלמי ה"ה בשאלה לא קיי"ל: שם המלך בקונך. כתב בקיצור של"ה דר"ל אם יהיה תפלת הדרך שגור בפיו יצא. ועד"ז יש ליישב תמיהת תר"י על המפרשים דלאחר שהלך פרסה לא יאמר שוב תפלת הדרך אם לא אמר עדן דטעמם דלמא לא יהי' תפלתו שגורה בפיו ומ"מ יקשה עליו לשוב: