ליקוטי חבר בן חיים א כט

כיון דזמן תפלה לחוד הוא דהוה מפלג המנחה אם כן גם תפלות באמצע תקנום: והנה הק' על מ"ש הרא"ש בתפלה הקילו מה ענין ק"ש דאוריי' לתפלה דרבנן. ונראה דכוונת הרא"ש דלענין תפלה חד מהני תנאי הקיל בתפלה דהיינו ר"י ומאחר דלענין תפלה נהגו העם כמאן דמיקל גם לענין ק"ש מעצמם הקילו וסמכו על הני תנאי דמתירין אף בק"ש: בהג"א סי' י' דורן דרך כבוד דלמא שריא. נראה דספק לי' אי הא דאמרינן אין השכינה שורה כי אם על עשיר היינו עשיר ממש וא"כ אלישע עשיר ודורן דרך כבוד לקח או עשיר דהיינו שמח בחלקו ובתורת צדקה לקח. ולכאורה יעקב שהיה עני בצאתו מבאר שבע ונגלה לו מראה הסולם אולי נבואה דרך חלום שאני. אמנם לשון דאמרינן עשיר כדאמר מר מפסולת של לוחות העשיר משה משמע עשיר כפשוטו: שם ע"ב תוס' ד"ה ואפילו עטרות בסו"ד ג"פ נראה דמשו"ה יקרו אותו ג"פ שלא ידמו ע"ה כי תיבות אלו אינם תיבות אחרות שיש להם בלה"ק פי' אחר: דף ט ע"ב בין זאב לכלב אולי רמזו בזה כלב מכיר קונו והזאב קשה עורף רמז לעזין שבאומות ישראל. או יהודי או צלוב ובין זאב לכלב הוא קבלת עול מ"ש: דף י ע"ב הקורא מכאן ואילך לא הפסיד עמ"ש תר"י בזה וצ"ע א"כ מנ"ל דס"ל לא הפסיד הברכות: קיצור פסקי הרא"ש סי' א' וזמנה שעה ורביע קודם הלילה וצ"ע דהרי פסק הרא"ש כדברי ר"י דקי"ל כשאר תנאי בש"ס ומה ענין פלג מנחה לכאן ומזה ראיה למה שכתבתי לעיל דד' הרא"ש דלענין תפלה קיימא לן כר"י דמפלג המנחה לילה וא"כ מאחר דבערב סומך גאולה לתפלה ע"כ קורא ק"ש קודם: שם ע"א ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה. יל"פ ע"ד שפירש מרן הגאון ח"ס זצוק"ל דברי ישעיה בסוף הספר ויצאו וראו בפגרי וגו' הכוונה כי הצדיק שלא קיים מצות תוכחה אינו זוכה לראות בדינו של רשע אבל המקיים הוא הזוכה לראות והנה מצות תוכחה צריכה שני הפכים הענוה שהיא עיקרית ליראת ד' כמאמר החו"ה כל המדות הטובות סמוכות למדת הכניעה ובכל זאת מעט גאות להוכיח לרשע על פניו. אבל גדול שבענוים היה מרע"ה והיה ג"כ גדול שבמוכיחים. והענין כי אהבת ד' הבוערת בלב הצדיק היא תשכיחהו מדת ערכו בעיניו. ומעתה תולעת הוא משל לענוה כמאמר דוד המע"ה ואנכי תולעת ולא איש. וז"ש מי המה שיצאו וראו במפלתן של רשעים אותן הצדיקים אשר תולעתם ענותנותם לא תמות כלומר לא תפסוק ובכ"ז אשם אש אהבת ד' לא תכבה והיינו השירה שאמר דוד המע"ה כשראה במפלתן של רשעים כי עי"ז נודע שקיים מצות תוכחה: דף יא ע"ב תוס' ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה בסו"ד דאין בידו לישן נראה כוונתם דאין בידו לישן בסוכה שמא ירדו גשמים דאלת"ה תקשה היאך מברכין בכל לילה המפיל אלא כיון דזמן שינה היא בודאי יישן משא"כ בסוכה: סופ"ק הקורא לאברהם אברם. ע' רש"א שנתקשה למה לא הובא דין זה בפוסקים וע' מה שכתבתי ריש מסכת ביכורים במשניות ליישב : סליק פרק ראשון פרק שני דף יג ע"א נפקא ליה מדברים הדברים. אולי ר' לטעמי' דדריש ג"כ במסכת שבת מדברים הדברים ל"ט מלאכות. ואולי הך מגילת סתרים בשבת פ"ק שכתב זה ואינו חייב על א' מהם רבנן דפליגי עליה דרבי ולא דרשי דברים הדברים ואם כן אין כאן כ"א ל"ח והיינו לענין מיתה דכתיב התם אבל ל"ט מלאכות ילפינן מסמיכות שבת למלאכת המשכן וע"כ אמרו אבות מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב על אחת מהם: שם תוס' ד"ה וחכמים ע' חי' רשב"א ותמצא כי סוף דברי תוס' צ"ע כי לר"י דקיימא לן כוותיה עכ"פ צריך שמע דלכתחלה צריך להשמיע לאזנו וכר"מ דאפי' לכתחלה לא צריך לא קיי"ל: והא דר"מ לא דריש שמע להשמיע לאזנו לכתחלה מיהת נראה מדברי תר"י דאצטריך שמע לר"מ לכוונת הלב: תוס' ד"ה ובאמצע וכן משמע מתוך מתני' ר"ל מדתנן ומשיב שלום ושלום הוא לה"ק: מפני היראה כתב בח"ר דהיינו רבו דכתב מפני שיבה תקום ויל"ד א"כ מאי ארי' רבו ה"ה כל ת"ח ועפ"ק דקדושין: תוס' ד"ה שואל. יל"ד הא בהדיא מבואר לקמן כ"א ע"ב דבאמצע י"ח אסור לענות וע"כ לא פליגי התם אלא אי יחיד אומר קדושה אבל לענות לכ"ע אסור: דף יד ע"א כל המתפלל ויוצא לדרך וכו' שנאמר צדק לפניו יהלך פירש הגאון יעב"ץ בסידור שלו דר"ל צ'דק ל'יפניו י"הלך ר"ת צ'ל'י: שם ע"ב אמרי במערבא ע' ח"ר הא פרשה דלא פסקה לה משה לא פסקינן ונדפס בח"ס חלק או"ח בשם הרב מוהר"ר יוסף לעהמאנן בא"ד ז"ל דבאמת הוא פסוק שלם בפ' אחרי דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ד' אלקיכם וצ"ל דהא דאמרינן כאן כיון דמתחילין גמרינן היינו דהמון אינם מכוונים מזה ואני זכיתי להציע לפני מרן דברי הרב ר' יוסף הנ"ל: תוס' ד"ה ומכל מצות הנה בתי' גם מתפלה מיושב אבל מתפלין עדן ק' וצ"ל דתפלין אצטריך דס"ד מקרי אפשר לקיים שניהם: דף יד ע"א גמ' אסור לעשות חפצו. הנה הרי"ף השמיט לדין זה ונראה טעמו דמחדלו שלם דרשי' דאסור ליתן וצדק שיתפלל קודם שיצא לדרך ולחפצו לית לן קרא: שם ע"ב רש"י ד"ה ומתני לן שלא רצה רש"י לפ' דמהניח תפלין קשה ליה כיון דהש"ס בעי לאתויי דרב דלא כריב"ק א"כ מ' דמקריאה לקריאה קשה ליה: תוס' ד"ה למה קדמה. נראה דהא דפ' שנייה בלשון רבים משום דכתוב בה קבול שכר וזה מדת הרבים אבל פ' ראשונה דכתיב בה ואהבת זו מדת היחיד שהרי אברהם נקרא אוהבו: דף טו ע"א תוס' ד"ה אמאן דמהדר יש לומר דק"ש מצותה עם הנץ החמה כדתנן ירד לטבול וכו' קפדינן בה טפי: שם ע"ב הל' כד' שניהם. ע' תר"י יש לפרש דבריו על ב' פנים או דר"ל דקמ"ל הרי"ף דאפילו בשאר מצות דוקא דיעבד יצא או דר"ל דס"ד כלי"ק דרב יוסף וכ"כ הראב"ד בהשגות: שם תוס' ד"ה בין הדבקים ומז' של וזכרתם דקדים לא הזכירו והטעם כמ"ש הרמב"ם שלא יניח הנע והז' של וזכרתם