ליקוטי חבר בן חיים א כז

ותיר' באופן אחר והוא תמוה. ונראה דכ"כ דק' ליה גם לתי' הש"ס לא הו"ל למתני כ"א והעובר חייב מיתה. ולזה כ' דבא לאשמעינן דאפי' דבר שהוא רק משום גדר או סיג חייב מיתה ולהכי תני וכל העובר: דף ה ע"א גמ'. מדת ב"ו אדם מוכר חפץ מוכר עצב. ויל"ד הא בתגרי אין המוכר עצב וכיו"ב. ואמר לי איש אחד מווילנא בשם הגאון החסיד מוהר"ר אליהו ווילנא זלה"ה לפרש ע"ד שארז"ל בקידושין כ"ט ע"א בעובדא דרב גידל דזבינא קמייתא לא מסמנא מילתא אם אדם מזבנה דמזבין מזליה והנה התורה הוא קנין ראשון של הקב"ה אלפים קודם שנברא העולם כמאמר הכתוב ד' קנני ראשית דרכו וקנין כזה לעולם מוכר עצב ולוקח שמח והקדוש ב"ה נתן תורה לישראל ושמח. ואהובי המנוח הרב מוהר' מנחם משה האמבורגער הנפטר בירושלים עיה"ק תוב"ב אמר לי בשם רבו הגאון מהר"ע איגר לפ' בזו מכח שאינו שבע. אין עם לבו ליתן כ"א למכור. וממילא מוכר בעין רעה מוכר. והיינו מוכר עצב. אבל הקדוש ב"ה נתן תורה לישראל ונותן בעין יפה נותן ושמח: שם ק"ו משן ועין היה רגיל מרן הגאון ח"ס זצקלה"ה לאמר כי הריב"ש פשט מגמ' זאת כי אף אם העבד מרים יד תפלה ברבו ורבו לייסרו הכה שינו או עינו. אף עפ"כ יוצא לחירות דאלת"ה אין כאן ק"ו דאין הקב"ה מביא יסורין על החוטא כ"א אחר החטא. ופירש בזה ההפלאה מ"ש איוב אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי ר"ל אפילו כי המה התחילו לריב עמדי. כי אם לא אעשה כן מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו. והלא לא יהיה לי ק"ו: ועכ"פ מה שלמד ר"י מק"ו למד ר"ל מגז"ש ברית ברית. ואמר לי המנוח הרב מוה' מענדל אייזלער בעיר מולדתי קאללין תע"א. כי זה פי' המדרש שוח"ט תהלים י"ט ע"פ משפטי ד' אמת צדקו יחדו ר"י ור"ל ח"א מק"ו וח"א מגז"ש הפי' כי המה מפרשים משפטי ר"ל עונשי וכמ"ש רש"י כי משפט משמש לג' דברים ואחד מהם לעונש ואמר כי כל עונשי הש"י אמת צדקו יחדיו ר"ל בין יש בהם ביטול תורה או תפלה או אין בהם. ומנ"ל דאף דיש בהם ביטול תורה ותפלה צדקו מהש"י וע"ז קאמר ר"י מק"ו ר"ל משן ועין ור"ל מג"ש דברית כדאי' קמן: דף ו ע"ב אגרא דתעניתא צדקתא. יל"פ ע"ד דארז"ל יש אדם שממונו חביב עליו מגופו ואין התענית קשה לו כ"כ. ואם נותן ג"כ צדקה אז הוא כפרה שלימה: דף ו ע"א תוס' ד"ה חד לא מכתבן וכו'. שמעתי מפה מרן הגאון ח"ס זצל"הה הפירוש כי הלומד ביחידות אם טועה ייגע לריק משא"כ שני ת"ח המחדדים זה לזה בהלכה אף מי שלא כיון בעצמו אל האמת מ"מ העיר את חבירו אל האמת והיינו חד לא מכתבן מליה וע"ד שכ' אבל תרי מכתבן מילייהו ואפילו מי מהם שלא כיון אל האמת: שם גמרא אר"ח לעולם יכנס אדם שני פתחים. כתב מהר"ל מפראג בס' נתיבות כי כוונת ר"ח כי אם האדם עומד להתפלל צריך להוציא מחשבתו מכל עניני העולם הזה ולקשור מחשבתו בעניני העוה"ב והן הן השני פתחים לצאת מפתח העוה"ז וליכנס בפתח העוה"ב: דף ח ע"א שם גמ' קרי עליה מצא או מוצא. אמר לי ידידי הרב מהור"ר שלמה זלמן נעטר כעת מוס' בווין הבירה. כי מצא בס' גל אגוזים כי כוונת בני מערבה. מצא שייך על דבר יקר שאינו נמצא בכל עת ומוצא שייך על דבר המצוי תמיד. שהוא לשון בינוני והנה באשה טובה כתיב מצא משום שאינה מצוי בכל עת ובאשה רעה כתיב מוצא שהיא נמצא תמיד וע"ז רמזו רז"ל מצא או מוצא: שם ואם משמחו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות. אמרתי לפרש כי החתן יוכל להיות הוא עצב מאחר שיודע כי זיווגו של אדם נגזר לו ארבעים יום קודם יצירת הולד והרי הוא אנוס במקח זה וכל מקח שאדם אנוס עליו קשה בעיניו אבל המשמחו אומר לו. אדרבא אמר הכתוב אתה תומך גורלי וכי מי יודע לבחור לטוב בעד האדם יותר מיוצרו והמופת ע"ז מתן תורה שהיתה באונס והיא היא המצלחת אותנו בב' עולמות והאמין המשמח בתוה"ק ראוי לשמח חתן והיינו משמחו שכרו שזוכה לתורה שנתנה בה' קולות. ואפשר בזמנינו זה שאבי הכלה עושה הנשואין אינו עובר בחמשה קולות ויוכל להיות דיוצא בדורן דרשה: במערבא כי נסיב אינש איתתא. כתב לי אלוף נעורי הגאון מוה' הלל לחש משו"ה במערבא דיקא דאיתא במדרש בא"י ב"ק יוצאת קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני. אבל בחו"ל הכל לפי מעשיו וא"כ מאחר שמכירין בו שהוא צדיק א"צ לשאול על זיווגו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וכתב לי י"נ הרב המאוה"ג מוה' יצחק מלבנא בירושלים עה"ק תוב"ב לפ' ע"ד פי' ר"ת בקידושין הא לן והא להו דבחו"ל יעסוק בתורה ואח"כ יקח אשה. וא"כ פשיטא דמאחר דכבר עסק בתורה שיתקיים בו לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים: דף ז' ע"א מאי מצלי שמעתי בשם מרן הגאון ח"ס זצוקלל"ה דהיינו דכתי' לע"ל ושמחתים בבית תפלתי כי מאחרי כי אצל ישראל לא יהי' יצה"ר לע"ל לא יהיו צריכין לתפילת הש"י שיכבוש רחמיו על כעסו. אבל תיבעי תפלה זו על אוה"ע. וז"ש ושמחתים בבית תפילתי יען עולותיהם וזבחיהם יהיה תמיד לרצון על מזבחי ולא לכפרה ולא יהיו צריכין תפלה ואז כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: שם כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנה ככרום. פי' מרן הגאון ח"ס זצוקלל"ה לא אמרו רז"ל צריך לבריות אלא נצרך ר"ל האדם העומד לשרת בקדש לפני העדה וצריך להמשיך לב כל העדה לאהבתו. צריכין פניו להשתנות נגד רוחו של כל אחד מהם יש החפץ בפנים שוחקות ויש בפנים מסבירות ויש בפנים זעומות. ויצרוך להכריע דעתו כדעת כל אחד מהם: שם ביקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל. פי' מרן הגאון ח"ס זצוקללה"ה כי משום חטא העגל נתיירא משה רבינו ע"ה אם יעמוד באומות גר צדק וד' יבחר בו כאשר בחר בא"א ע"ה ובניו לא יעשו עגל תרד מדרגת ישראל הרבה. ולכן תתפלל ואמר אחרי כי נתת לישראל תוה"ק הרוצה לידבק בך יטפל אלינו ויגור עמנו. וזה כוונת רש"י בחומש הרבה פעמים על פסוק כי גרים הייתם בארץ מצרים מום שבך אל תאמר לחברך כונת רש"י כי לולא מום שבנו שעשינו העגל שהי' מחמת שהיינו גרים במצרים לא היה גר זה גר בתוכך כי אם היה כאברהם אבינו ע"ה ואיך אתה בא להונותו שהוא גר ואתה פושע בגרותו והיינו מום שבך אל תאמר לחברך: שם אכתריאל. פי' מרן הגאון ח"ס ז"ל שהוא בגימ' אסתר וכשהשכינה עמנו בגלות מתלבשת במלאך זה ע"ש הסתר