ליקוטי חבר בן חיים א כו

ע"א לית ליה הך סברא לא קיי"ל כוותייהו אך מדלא פרכי' מהך מתני' ש"מ דגם מתני' לאו הילכתא היא: שם פ"ג מ"ב בר"ב. בעזרה אמרו. כ' ע"ד שכתבתי במק"א לפ' מה שתקנו לנו לומר נשמת כל חי תברך את שמך ד' אלקינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך וכו' כי הנשמה תעבוד את ד' מאהבה כי לה נאה לעבוד והיינו נשמת כל חי תברך את שמך לא זולת. אבל רוח כל בשר הוא יפאר וירומם את שמך יען מבלעדיך אין לנו גואל וכו'. אמנם בעת שזכינו לבא בקדושה לעזרה אזי גם הגוף לא יעבוד רק את ד' וזה כל הנשמה כלומר גם נשמת הגוף תהלל: שם או"ד. ארוממך ד' נראה ענינו לכאן ע"ד שכתב החובת הלבבות כי בעת שישפיע הש"י טוב לאדם יוכל להיות על דרך משלם לשונאיו לנכות לו שכר עוה"ב בעוה"ז. אמכם הסימן שהוא לטובתו אם ע"י ההשפעה מוסיף והולך בעבודת ד'. והנה אם ח"ו לא יעבוד ד' בטובתו ישמחו אויביו לו כי טובתו היא לנקמה ממנו. ואמנם בעת יזכינו להביא ביכורים בבית ד' לראיה כי לטובתינו הטיב ד' עמנו אמרנו ארוממך ד' כי דליתני השפעת לי טובה ואני באתי למעון קדשך להודות לך. ועי"ז ולא שמחת אויבי לי כי על כרחם יודו כי לטובתי השפעת לי טובתך: סליק ליקוטי משניות סדר זרעים ליקוטי ש"ס מתלמוד בבלי מסכת ברכות פרק ראשון דף ב ע"א בתוס' ד"ה מברך וברכת יראו עינינו. נראה דסמכו זה לכאן דלא תימא דהירושלמי לא חשיב יראו עינינו משום דאם קורין ק"ש ביום אין אומרים יראו עינינו לזה כ' דטעם תקנת יראו עינינו הוא משום שהיו קורין ק"ש ותפלה בשדה וא"כ אפילו ביום היה להם לתקן יראו עינינו להאריך בעד המאחרים לבא: שם מ"ד ד"ה א"כ כוונתם. דל"ת בשלמא לרש"י דמפרש לשון ציווי שפיר הו"ל למכתב ויטהר אלא לתוס' קשה. לזה כתבו מ"ש: שם ד"ה משעה. המעיין בחי' רשב"א יראה כי קושיא זאת של תוס' קאי אאידך ברייתא דתניא בשעה שבנ"א נכנסין: שם גמ'. אנא אביה"ש דרבי יוסי. עיין בחידושי רשב"א בשם הראב"ד. וכ' לפ' דבריו. דאי ר"מ בעלמא כרבי יוסי ס"ל א"כ שוב לא טבלו כהנא עד הרף עין קודם צאת הכוכבים ואין כ"מ בין דברי ר"מ לדברי ר' יהושע משא"כ אי ר"מ כר' יהושע ס"ל אם כן לדידיה ע"כ בשעה זו כבר טבלו כהנים. ומעתה ה"ק האי טובלין דאמינא רצונו לדידי כבר טבלו ולר' יוסי עדיין טובלין והיינו כשמתחיל בין השמשות דר"י: שם רש"י ואית דאמרי בע"ש ומ"מ מאוחר. כראה כונתו דאי אימות החול קאי היינו דפריך לק' אדר"מ דכיון דעני מקדים לאכול ומ"מ הוא מאוחר מכהן כל שכן דשאר בני אדם המה מאוחרים. אלא אי בשבת קאי מנ"ל דמאוחר. ואמנם למש"כ התוס' דהא דעני מאוחר היינו דלא מסתבר לחלק בשיעור דקודם ביה"ש כל כך ואי בני אדם מוקדם א"כ שוב צריך לחלק טובא אלא ודאי דההיא שיעורא אחר ביה"ש ומאוחר מכהן וערש"י לקמן ד"ה קשיא דר"מ: דף ג ע"א רש"י ד"ה רישא לאו ר"א. נראה לבאר דבריו דלתי' קמא ליכא למימר הכא דכיון דחזינן דאיכא תנאי דאמרו מותר לקרות ק"ש קודם צאת הכוכבים אף דבתורה כתיב ובשכבך צ"ל דהני תנאי דרשי בשכבך כל זמן שהולכין לשכוב. והיינו פלוגתייהו דמ"ד אחר צאת הכוכבים מפרש ובשכבך כל זמן שכיבה. וא"כ אי ר"א מפרש כמאן דאמר כל זמן שהולכין לשכב ומשום הכי לא התיר כ"א עד סוף האשמורה הראשונה אם כן גם קודם צה"כ היה לו להתיר לקרות אלא ודאי דגם ר"א דריש זמן שכיבה אלא דעביד סיג טפי מחכמים ולתירוץ בתרא א"ש טפי: ויש ליישב בזה קושית הגליון אצל עין יעקב מנ"ל דרבנן כר"ג ס"ל ועשו סייג דלמא כר"א ס"ל. ור"א עשה סייג דסתם רבנן דפליגי עם ר"א הוא ר"י וכ"פ בברייתא ר' יושיע אומר משעה שהכהנים מטוהרין לאכול בתרומתן ואי כר' אליעזר ס"ל. והיינו דמפרש בשכבך כל זמן שהולכין לשכב וקשה אמאי אין מתירין כמו כן לקרות קודם צאת הכוכבים. אלא ודאי כר"ג סברי דבשכבך כל זמן ששוכבין: שם תוס' ד"ה ק' דר"א. לכאורה דברי פשוטין. ונראה משום דאיכא למדחי וכמ"ש התוס' לעיל דנכנסין היינו הכנה לישב וא"כ דלמא ר"א דמתני' ג"כ מביה"ש מיירי כר"א דבריי' ובמתני' לאכילה מיירי וכיון דביה"ש ספיקא גברא בחזקת טומאה ואסור למיכל ובריית' לנגיעה מיירי וכיון דתרומה בחזקת טהרה מספיקא מטמאינן לה ואם כן ר"א מהכנה ולענין נגיעה ומותר ביה"ש ור"י מאכילה ואסור ביהש"מ אמנם ממ"נ אי אביהש"א דר' יוסי א"כ במפ' וכקושית הראב"ד בחידושי רשב"א אי דר' יודא א"כ ר"א היינו ר"מ וכמ"ש הראב"ד: שם גמ' משום חשד ותיפוק ליה כו'. אף דחשד תני ברישא מק' משום דחמירא סכנתא מאיסורא: שם ע"ב רש"י ד"ה דאית ביה תרתי. כתוב בשם הגאון החסיד מהור"ר אליהו ווילנא זצוקלל"ה משום דגם במזמור קי"א אודה לד' אית ביה תרתי א"ב וכן טרף נתן ליריאיו ולכן כתב רש"י בתהלה לדוד וכו' ומשביע לכל חי וכן בהודו נותן לחם לכל בשר: דף ד ע"ב מ"ש דכל דוכתי ע' תר"י שהקשה ג"כ קושית הש"ס