ליקוטי חבר בן חיים א כה

הוא וביטל. ואפשר הא דהוא ביטל הודיות המעשר ג"כ מה"ט דאמרו ז"ל במס' ברכות אלמלא היה דורו של עזרא ראוי לכך היה נעשה להם נס כבימי משה. ולזה היו מיחלים בכל שנה אולי מהרה יתקבצו כל הגליות ולא רצו לבטל הודיות המעשר אך כשראו שפשטה מלכות יון. נודעו כי בימיהם עדן לא יהיה קיבוץ גליות בטלו הודיות המעשר: מסכת חלה פרק א מ"א בתוי"ט. וגרסתו דלא פליגי בקצירה כצ"ל. שם משנה ט' ואסורים לזרים ע' בר"ב. ולולי דבריו הייתי אומר דאחומש קאי דאיתא במס' תרומות דתשלומי תרומה תרומה: שם בתוי"ט כ' הר"ב בחנם היא שנויה ולפי פירש"י איש דרישא בכהנים טמאים. ואולי מזו מחומש איכא למידק ויש ליישב: פרק ד מ"ח שם. של אור. עי' בדברי הר"ב שכתב אחד ווכמד מכ"ד או ממ"ח ותמה התוי"ט דמ"ש משאר חו"ל דמפרישין אחד ממ"ח. ונראה ד' הר"ב דלמאי קבעי שם שני חלות ע"כ משום דאין הטומאה מפורסמת כמו בשאר חו"ל ואי אין מפרישין כ"א אחד ממ"ח הו"ל מפורסמת. וב' חלות למאי אצטריך אלא ודאי דמפרישין אחד מכ"ד. וכי תימא הא גופא קשיא ליתקני אחד ממ"ח ולא ליתקן ב' חלות י"ל בזה ג' דרכים. הדרך הא' דכל זמן בית שני היו מצפים אולי יכבשו גם חלק זה מארץ ישראל ויתחלף באשתקד מה דלא שייך כן בשאר חו"ל. אי כמי היה זמן מה סיפק בידם לכבשה שהרי הורקנוס כבש ארץ אדום ונתנו עליה חומרי א"י וחומרי חו"ל כמו בסוריא ע' תוס' גיטין ט' ע"א ד"ה כיבוש. א"נ בשלמא בני חו"ל רובם אנוסים ללכת לא"י לא פלוג רבנן אפילו בקרובים לא"י ולא קנסום מה שא"כ באותן הדרים בחלק זה מא"י ומבטלי כמה מצות ולא אזלי לחלק האחר לא רצו להקל עליהם כדאמרינן בעלמא דלא ליגררו אבתרייהו. אמנם הרמב"ם בחבורו חזר מפי' בפי' המשנה וס"ל דמתני' בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן. ומשמע מהני טעמי שכתב אבל בזה"ב דינם כדין חו"ל דמה"ת נחמיר עלייהו. והא דלא מייתי הרמב"ם עכ"פ דין המשנה לפי מה שהיה נוהג בזמן המקדש כדרכו בכל מקום. נראה משום דהכא אין נ"מ לעתיד לבא דאז יהיה הכל איי. אמכם במקום אחר פירשתי כונת הר"ב בעיסה שהוציאוה מא"י לשם במזיד פ"ד מ"ח כה"ג אחד מכ"ד. ומה שגיבלו במקומה אחד ממ"ח. וכ"ת א"כ בחו"ל כמי לא שכיח כ"כ להוציא לחו"ל: שם מי"א בר"ב אפמיא גרסינן והוא שם מקום. נראה דר"ל לאפוקי אספמיא שהוא שם מדינה ואינה מסוריא: מסכת ערלה פרק ב מ"ג. ע' תו' חדשים א"י דמיירי בירושלים שאין לו פדיון: פרק ג מ"ח כתסרסו הככרות. כתב הר"ב סתמא ככ"ע דה' כוותיה. ובמשנה הקודמת כתב דלית הלכתא כוותיה. ונראה דלכאורה במאי פליגי ר' עקיבא ורבכן. בשלמא ר"מ ורבנן בכל שדרכו למנות. אמנם רבי עקיבא דבככרים דוקא פליג דוחק לומר דפליג אי ככרות הוה את שדרכו למנות. ונראה דאמרינן בגיטין פרק הניזקין דמאן דקניס בדרבנן לא קניס בדאורייתא. ומאן דלא קניס בדאורייתא קניס בדרבנן. והנה במסכת מעשרות גבי מבשל בשבת תנן סתמא דבדאורייתא לא קנסינן. ומאחר דכולהי סתמא אליבא דר' עקיבא משמע דרע"ק ס"ל בדאורייתא לא קנסינן. וא"כ ס"ל דבדרבנן קנסינן. ומעתה הך סתמא דנתפרסי בטלי דלא כרע"ק. והנה ידוע כי סתם ככרות עומדות להתפרס. ומעתה י"ל רבנן ס"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד ואי הוה גזרו בככרות מאחר דעומדות להתפרס ושוגג אטו מזיד לא קנסינן לא אהני גזירתייהו ולכך ס"ל דלא גזרו בככרות כלל אך ר' עקיבא סבירא ליה דקנסו שוגג אטו מזיד ושפיר גזרו גם אככרות. ומעתה לעיל דקאמר רע"ק אף ככרות שר בעה"ב שפיר כ' הר"ב דאין הלכה כר"ע דקיי"ל מבטל אי' בשוגג מותר אפילו למבטל ואם כן בככרות ל"ש גזירה מאחר דעומדות להתפרס. אמנם האי תנא בתרא סבר אף דגזרי בככרות מ"מ לא גזרו כ"א במזיד שפיר כתב הר"ב דכה"ג ודאי הלכה כרע"ק דבמזיד לחוד גזרו: שלהי המסכת כתב הר"ב מה בהמתך בהרבעה וכו'. נראה דר"ל דלמה באמת לא ילפינן גם כלאי זרעים מהרבעה בהיקש. וע"ז כ' הר"ב דהרכבה שתרכיב ב' מינים בידים הוא דאיכא לאקושי להרבעה משא"כ כלאי זרעים אינו דומה כלל להרבעה: מסכת ביכורים פרק א' מ"ד בר"ב דייק לומר שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו. נראה דרמז אקושיא המל"מ על הרמב"ם שאם גם אבותינו יכול לומר אבל לתת לנו אינו יכול לומר דגרים לא נטלו חלק בארץ. והתוי"ט הביא בזה לשון הכ"מ ודבריו צ"ע דקודם המילה לא מצינו שנשבע הש"י לא"א ע"ה דלא מצינו שבועה אלא בעקידה אך רש"י פ' וארא חשיב האי אני אל שדי גם לשבועה וזה בפ' מילה נאמר ולא קודם לכן אם לא שנאמר דהכ"מ סבר דכריתות ברית בין הבתרים חשיב כמו שבועה ועדן קשה דהך דרשא איתא ספ"ק דברכות בהאי לישנא מתחלה היית אב לארם ועכשיו לכל העולם. וא"כ גר ארמי מיהת יקרא מקרא בכורים. ואפשר לדחות מאחר דסנחריב בלבל כל האומות אין כאן גר ארמי. אמנם הא קשיא מעיקרא מאי הקשה א"כ יטלו חלק בארץ הא לענין חלק בארץ בעינן זרעך. וזרעך לא מקרי גרים. וקושיא זו הק' לי בימי בחרותי אלוף נעורי הגאון מוה' הילל ל"ש כ"י לע"ע רב בקאלאמעא. ועוד דהרי בהדיא בהאי פרשה כתיב ואת בריתי אקים את יצחק. וכ"ת אכתי גירי אדום יטלו חלק הא קרא מפרש בהדי' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ואמר ביהושע ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו. כלומר זה יהיה ירושתו לא זולת. ועוד הא דרשינן ביצחק ולא כל יצחק. אמנם בפי' דברי הרמב"ם נראה דר"ל דהא עכ"פ גם ליצחק ויעקב נשבע והם אינם אב לגרים. ולזה כתב הרמב"ם דמ"מ כיון דלאברהם נשבע תחלה שפיר יכול לומר לאבותינו. וגם דברי אלוף נעורי הנ"ל הסכימו עמי בזה. ועד"ז נבא ליישב קושית רש"א בחידושי אגדה סוף פ"ק דברכות מדוע לא הביאו הפוסקים הא דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה. די"ל דדין זה בנוי אהא דדרשינן מתחלה היית אב לארם והיינו דקפיד קרא משום דהקורא אברם ממעט בכבודו של אברהם אך כיון דחזינן דרב אשי במסכת מכות י"ט