ליקוטי חבר בן חיים א כב

פרק ח משנה ב' מזכירין גבורות ע' תוי"ט ריש מסכת תענית: ושם משנה ג' תוי"ט נראה שהוציא משנה זו מהלכה. צ"ע למה הוציא המשנה מהלכה הלא יש בגמ' עוד טעם מפני שמטיל קנאה במע"ב ונמצא המ' כהלכה. ויש טעם לשלוח הקן מ"מ: שם משנה ד' תוי"ט דריב"נ צ"ל דריב"ב: פרק ז משנה ג' בתוי"ט. כי המזון הדין נותן צ"ע דהתקינו לנו דבהמ"ז נותן לחם לכל בשר כל"ח: שם משנה ד' ששה נחלקין צ"ע אם לכתחלה קאמר ולא שייך כה"ג ברב עם הדרת מלך: פרק ט משנה ג' ד"ה על הטובה דאשכח מציאה וכ"ה בש"ע וצ"ע אם מצא מציאה בלא שותפות מאי טוב ומטיב שייך. ואולי כי היכי דבמתנה שייך הטוב ומטיב משום דהו"ל זכות לנותן בעני משום מצוה ובעשיר משום הכבוד ה"נ זכות לאובד שבא מציאתו ליד ישראל. אלא שיש לפקפק מאן יימר דמישראל נאבדה. ואולי תנא בא"י קאי דרוב עוברי דרכים ישראל נינהו: שם משנה ח' ד"א בכל מדה ומדה. יל"ד הא עיקר ילפותא דחייב לברך על הרעה בשמחה היינו מדדרשינן בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך ואמאי אקדמיה תנא לאידך דרשא. ואולי יש ליישב דהך דרשה דנוטל את נפשך צריך באור פשיטא הא בהדיא כתיב בכל נפשך ונראה דר"ל ע"ד שאמרו תלמידיו לר"ח בן תרדיון פתח פיך ויכנס האור. היה דעתם מאחר שרואה המיתה לנגד עיניו ייסורין אלו למה. והשיב להם ר' חנינא בן תרדיון מוטב שיטלנה מי שנתנה היה ר"ח בית דורש בשעה שהוא נוטל את נפשך. ואם בשעה שהוא נוטל את נפשו צריך לאהוב אותו ממילא צריך לקבל הכל בשמחה: שם בדברי הר"ב. והעונין אומרים בשכמל"ו. נראה מדבריו דס"ל דגם זה תקנו מפני המינין שיאמרו בפי' לעולם ועד דהויא כמו מעולם ועד עולם: שם בדברי הר"ב שנאמר בקש שלום ורדפהו. נראה דמרדפהו דריש דעל ידי שיזכור ש"ש בדרישת שלומו. חבירו מאמין באהבתו. ומוסיף אהבה אליו. ונראה דבזה"ז שנתקיים בעוה"ר בנו שוא ידברו איש את רעהו בטלו שאילת שלום בשם. ותקנו לומר צפרא טבא וכיו"ב שלא יוציא ח"ו שם שמים על שקר ולבו בל עמו: מסכת פאה פרק א משנה ב' בתוי"ט. תרומה רצה לעשות כל כריו תרומה אינו עושה. צ"ע אם כן אמאי חשיב ביכורים דג"כ אינו עושה כל שדהו בכורים: באו"ד ותוס' חגיגה. הק' תוס' דרעק"א דמ"מ מדאורייתא אין חילוק בין עין יפה לרעה והרי מתני' לא חשיב כ"א דאורייתא ונראה דתוס' סמכו אדברי רש"י בחולין דלהכי לא חשיב תרומה משום דשיעורא דתרומה רמיזא בקרא דיחזקאל: פרק ב מ"א בתוי"ט מ"א הקבוע בימות החמה ע' ב"ב דף כ"ה ע"ב תוס' ורש"א שם: פרק ה מ"ה בתוי"ט דהדר איהו וזוכה ביה. כצ"ל: שם מ"ו תוס' חדשים. וקשה א"כ על כל מצות יש לדרוש כן. נ"ל משום דלקט שכחה ופאה בענינא דמועדים כתיב בפ' אמור וע' רש"י שם והמועדים כלם זכר ליציאת מצרים: פרק ח סוף מ"ט בתוי"ט שם וצדק ראיה על כל דיין. ונראה דה"ק מדכתיב צדק תרדוף למען תחיה מכלל הן אתה שומע לאו וכמ"ש רש"י פ' עקב ע"פ למען ירבו ימיכם ע"ש: מסכת דמאי פרק א מ"א תוס' חדשים ותו יל"ד ע' תוס' יבמות דף קיט ע"א סוד"ה מחוורתא שיישבו קושיא זו עי"ש: פרק ב מ"ב ר' יודא אומר אף המתארח אצל ע"ה נאמן אי ר"י אית ליה ברירה כד"מ פשטא דשמעתא ר"פ כל הגט נ"ל דטעמיה דר"י דא"ק מתארח אצל ע"ה הרי יוכל לומר מה שאשייר בשולי הכוס יהא מעשר כדלקמן בפ"ז ולמה לא יהא נאמן. אבל ת"ק י"ל דס"ל אין ברירה ולקמן משום הכרח הקילו בדמאי. ואם הוא מתארח מעצמו אצל ע"ה לא הקילו אצלו ואינו נאמן: פרק ה מ"ג ומתיר בחלה ע' דאף אחלה ע"ה אינו נאמן דדוחק לומר דמיירי בחו"ל שהביא הטור סוף הל' חלה דנחתום ע"ה חשוד על חלת חו"ל ועתוי"ט מס' חלה פ"ד מ"ו. ואמנם התם אדברי ר"ש קאי תוי"ט והר"ש מפ' מתני' דידן בנחתום העושה בטומאה. אבל לעיל פ"ב הביא הר"ש דדבר זה פלוגתא בירושלמי ואם כן לא קשה על הרמב"ם ז"ל שפלפל התוי"ט במסכת חלה שם: מסכת כלאים פרק א מ"ח תוי"ט וע' במס' ע"א פ"ק מ"ה כוונתו דשם יש בענין חצב כמה פי' אמנם האי חצוב דהכא ע"כ מין ירק הוא דמירק באילן מיירי תנא דידן: פרק ג מ"א תוי"ט ערוגה לשון עברי מערוגות מטעה. ובשה"ש כערוגת הבושם: פרק ט מ"ב בר"ב. ופליגא אאידך סתמא. ועתוי"ט ויש ליישב דברי הרמב"ם דס"ל כהנך רבותי שהביא הר"ב דמפרשי לגנוב המכס שלא יכירו בו שהוא יהודי. וא"כ החלוק בין הך למוכרי ותופרי כסות דהתם מתכוין עכ"פ ללבישה עצמה כד שיתפור וימכור הבגד. ודומה לזה אם בא להפטר ממס של הבגד מה שא"כ אם רוצה רק להסתיר שהוא יהודי לא זולת. וא"א לפי שעה כ"א ע"י לבישת כלאים. ומ"מ אינו מתכוין ללבישה עצמה ונמצא דין זה תליא בהך דרב יודא ביצה פרק המביא גבי מדורתא ופי' תוס' דמשום דמכוין למעשה המלאכה עצמה גם ר"ש מודה דזה לא שייך באינו מתכוין. וא"כ הני תרי תנאי לא פליגי אהדדי. ושפיר מייתי להו הרמב"ם לתרוייהו. אמנם כ"ז לבתר דנחתי' לדעת ר"י דאשמעינן הך דינא לאפוקי מד' רש"י שאינו מחלק שם וכ' דלר"ש שרי. ואמנם הש"ס בב"ק לא רצה להוכיח מהכא הך מלתא דרב יודא ומוקי לה בסתירא דפליגי: