ליקוטי חבר בן חיים א כ

והביא עליהם עלילה אחר עלילה. ובתוך העלילות סעדו על שולחנו ותמהו על אשר ישבו לפניו הבכור כבכורתו. וראו כי לא אכל יוסף עם המצרים לחם ולא עלה על דעתם כי הוא יוסף אשר מכרוהו להורידהו מצרימה. וזה רק עונש להם מאת הש"י. אשר החשיך כוכבי שכלם. וזה היה ענין שלא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו. ולא מצאו מענה לאמר הלא לא פעלנו רע. כי ראו אשר השם חשב להם עון.וזה כונת אבא כהן ברדלא לא תאמר מה חטאתי הלא לא עשיתי כי אם מה שנגזור ע"פ ד' כ"א אוי לנו מיום הדין. במה שנחשוב. כי הדין עמנו אוי לנו מיום התוכחה. כשיבא הש"י ויוכיח כל אחד לפי מה שהוא. שהיה רואה בעיניו לא לפי ראיית הש"י כ"א אוכיחך ואערכה לעיניך. ואמנם בעת רצה יוסף לפייס את אחיו אמר להם בכל זאת אל תעצבו. כי לא הייתם ראויים לאותה מעשה. ולא אתם שלחתם אותי הנה. כי אם אלקים. ובדברים אלו תפשו אחר מיתת יעקב אע"ה שאמרו האחים ליוסף. ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך ר"ל לא היינו באותו מעשה כ"א עבדי ד' מוכרחים ע"פ גזירתו: הערות ברמב"ן פ' ויגש בפסוק וקרהו אסון מפני היותו נער ורך. אבל אם תחשוב מלידת בנימין וכ"ב שנה שהיה יוסף במצרים היה בנימין אז בן ל"א שנה: ד"ה כי פי המדבר. ורבים במצרים יודעים אותו. אבל רז"ל במסכת סוטה אמרנו כי יוסף נשבע לפרעה שלא יגלה כי הוא יודע לה"ק מה שלא ידע פרעה: ד"ה ויפג לבו תפוג תורה כצ"ל וכ"ה בחבקוק: ד"ה וידברו עו"א כ"ל ע"ד הפשט וכו' וכן איתא בפרק הבא על יבמתו ס"ה ע"ב עיי"ש: ד"ה ויזבח זבחים בדבור. אבל הענינים האלה גלוי לעולם כצ"ל: בא"ד כי שם כ' והנה ד' נצב ר"ל תפארת ולא מלכות שהיא בחינת שכינה: בא"ד לסוד ידוע מדברינו שכתב כבר ר"ל בפ' וישב שם. וכונתו אשר נשמת ער ואונן נתגלגל בפרץ וזרח: ד"ה שלשים ושלש אחרי התנחמו כצ"ל: בא"ד וכל עוד היות להן כצ"ל: ד"ה ויבא אליו שהיה הרעב בארץ כנען צ"ע א"כ קנה יוסף גם ארץ כנען וזה לא מצינו ואדרבא נראה כי אחר ירידת יעקב למצרים פסק הרעב בארץ כנען. כי זה היה תכלית הענין אבל שובע למכור גם למצרים לא היה להם: פרשת ויחי לא זכיתי להעלות על לבי בפ' ויחי דבר לאומרו משמיה דמרן הגאון ח"ס זללה"ה. וכדי להשלים החסרון אעתיק דבר נאה שלא מן הסדר משמיה זי"ע: ארז"ל סוף מס' תענית א"ר אבינא אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל והוא יושב ביניהם וכל אחד מראה לו באצבעו שנא ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' ופי' מרן זי"ע הענין. כתיב הלא כבני כשיים אתם לי וארז"ל מה כושי זה משונה בעורו. כך ישראל משונים במעשיהם. הכוונה דבעוה"ז אין צדיק אחד דומה לחברו. כי כל אחד אוחז בצדקתו במדה אחרת. זה בתורה. וזה בעבודה. וזה בגמ"ח וכיו"ב. והרואה מעשה צדיק א' ידמה בעיניו. כאילו זולתו אין צדיקים. אבל באמת הענין אחד כולם מכוונים לאביהם שבשמים. כי אם רגשת האהבה בקרבם איננו שוה. וזה אמרם מה כושי רק בעורו משונה. אבל תבנית גופו כתבנית שאר בני אדם. כך ישראל הצדיקים משונים רק במעשיהם. אבל בלבם כלם אין להם כי אם לב אחד לאביהם שבשמים. והנה לע"ל יבקש הש"י לברר דבר זה. כי הצדיקים כלם מסכימים יחד. ולזה יעשה הש"י מחול לצדיקים. כי הרד"ק פי' בתיבת מחול ר"ל עגול מלשון מחוג שעושין בו עיגול והנה עיגול א"א לעשות כ"א מדברים שוים. ואם הצדיקים ידמו לעיגול מצומצם. הרי שאין אחד מהם משונה מחבירו. ואמנם הרוצה לעמוד על עיגול אם הוא מצומצם צריך לעשות נקודה באמצע. ואם תהיה הנקודה ממוצעת בשוה לכל העיגול. אזי מבואר כי העיגול מצומצם. וז"ש והוא הש"י יושב הש"י יהיה הנקודה האמצעית. וכא"וא מן הצדיקים מראה לו באצבעו להורות כי העיגול הוא מצומצם. ולברר כי הצדיקים שווין: והאי מאמר הואיל ואתא לידן גם אנו נפרש בעה"י. ארז"ל סוף פ"ק דתענית. לא הכל לאורה. ולא הכל לשמחה. כי אם צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וכתב רש"י ישרים עדיפי מצדיקים וקשה א"כ אמאי לא הכל לאורה עדיין. ונראה כי החילוק בין צדיק לישר כי הצדיק עדן מלחמת ד' בקרבו. ואויביו בין צלעיו. להכחיש עליו האמת אלא שמתגבר עליו בכל יום ועומד באמונתו. ובבא יום ונגלה כבוד ד' ויתקיים בצדיקים אזי לעת עתה רק בצדק ר"ל באמונה אחזה פניך ולע"ל אשבעה בהקיץ תמונתיך ונמצא זש"ה אור זרוע לצדיק כי לע"ל יראה בעינים פקוחות מה שהאמין בעוה"ז. אבל הישר לב שאין בו שום ספק והרהור באמונה. ומקיים שויתי ד' לנגדי תמיד עליו הכתוב אומר אני בצדק אחזה פניך ראיית פניך בצדק היא אצלי. במדרגה אשר אשבעה בהקיץ תמונתך בכל מקום שאני הולך ונמצא דלישרי לב אין האור זרוע. גם בעוה"ז ישבעו בהקיץ תמונת ד' וארז"ל פ' החליל כי לע"ל כשיראו הצדיקים היצה"ר שנדמה להם כהר הם בוכים. היאך יכלנו לכבוש הר גדול. ופי' היערות דבש. כי יאמרו מה לנו לשמוח הלא יד ד' היתה שיצאנו בשלום מתחת הר גדול כזה ואם כן לא ישמחו הצדיקים לע"ל. אבל הישרי לב אשר נעקר היצה"ר מכל וכל מקרבם המה ישמחו לע"ל. והיינו ישרים לשמחה אבל באמת הש"י יבקש לשמח גם הצדיקים ולהראות להם. כי באמת פעולתם אתם. וע"י מה ידעו זאת. היינו כי ארז"ל במס' שבת פרק השואל כתיב כי הולך האדם אל בית עולמו. כל צדיק יש לו מדור בפ"ע. וזה אי אפשר אם אצל כלם היה רק ישועת ד' וזה שא"ר אבינא אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל. למען ישמחו במעשה צדקתם. וע"י מה יהיה המחול הזה. הוא ית' יושב. כי כלם ישיגו שכינת עוזו. ובכל זאת כל אחד מראה לו באצבעו. כי כל אחד יהיה לו השגה בפ"ע. וזה יבאר לזה מדרגת השגתו. וזה לזה. וזה יהיה עיקר שמחתם. ויאמרו כלם יחדיו הן אמת. כי הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול. ובכל זאת נגילה ונשמחה בישועתו. אף כי ישועתו גרמה לנו :