ליקוטי חבר בן חיים א יח

הפתחים. וזה כונת המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן וע"י מעשיו של ראובן ועל פתחינו כל מגדים זה ניח על הפתחים: עוד ממרן ז"ל. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. צריך באור וכי משום שמקיים מצות ייבום לא לו יהיה הזרע ויותר מזה קשה שדרשו רז"ל וימת גם אותו כמעשה אונן כך מעשה ער. ומה היה כוונת ער. אמנם בספר חסידים פי' על מה שארז"ל כל מי שהוא ובנו ובן בנו לומדי תורה מכאן ואילך התורה מחזרת לאכסניא שלה. מה הלשון מחזרת. הענין הוא דבאמת אנו רואין כי גם אחר כמה דורות בני תורה זא"ז ובכ"ז התורה פוסקת. אולם זה יהיה ע"י השידוכין שאינם מהוגנין שנתערבה במשפחה הגונה. ואמנם הבטיחו לנו רז"ל כי אם ברבות הימים שוב יטעו ענבי גפן בענבי גפן התורה מחזרת. וזה היה עונש יהודה שלקח בת איש כנעני נולדו לו ער ואונן. ולתקן זאת לקח יהודה תמר בתו של שם לבניו. למען תהיה תורה מחזרת. וזה ידע אונן כי לא לו יהיה הזרע לא יהיה כמותו כ"א כיהודה. והיינו כמעשה אונן כך מעשה ער: סנסן קטן ממני ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. בגמ' הובא ברש"י ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל ח"א מלאכתו ממש וח"א תשמיש. וצ"ע מה ראו רז"ל להוציא הכתוב ממשמעו כלפי אותו צדיק. אבל באמת כתוב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ופירושו לא לשכב עמה ולא להתיחד עמה. והיינו להיות עמה. אבל באותו יום שלא היה איש בבית. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו. ואם כן התיר לו היחוד. וכאילו התיר לו התשמיש. ולעולם מלאכתו ממש. והנה סיפר לנו הכתוב. כי אחרי אשר עד הנה לא שמע אליה להתייחד עמה. והיום בגד בתורת ד' והתייחד עמה. ותתפשהו בבגדו [מל' בגידה כמו בבגדו בה] ואמרה לו כשם שאין איסור בייחוד. כך אין איסור בביאה ואם עמד יוסף על דבריו. והיה אומר. כי ביחוד אין איסור. ורק בביאה יש איסור. בלי ספק כי ברבות הימים היה נכשל גם בביאה. אבל הודה ולא בוש כי באיסור עשה. וזה ויעזוב בגדו בידה לאמר הדין עמך. כי חטאתי ועל כן וינס ויצא החוצה. וכ"נ כוונת הכתוב קרעו לבבכם ואל בגדיכם. כלומר התחרטו על מעשיכם ואל בגדיכם. כלומר אל תקטינו החטאים בעיניכם. ועד"ז יל"פ מאמר ר' חנניא בפ"ק דשבת. לעולם ימשמש אדם בגדיו ע"ש עם חשיכה אר"י הלכתא רבתא לשבתא. הפי' כי ארז"ל עוה"ז דומה לערב שבת ועוה"ב דומה לשבת. ואם האדם ידמה בדעתו כל יום. כי היום הוא יום האחרון. בוודאי ימשמש במעשיו. והיינו ימשמש בבגדיו. כלומר בחטאיו ע"ש עם חשכה. שידמה בעיניו כאילו היום ע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא מן העולם הזה בלי תשובה. ואמר ר"י הלכתא רבתא לשבתא כלומר לעולם הבא: הערות ברמב"ן פ' וישב ד"ה אלה תולדות. תולדת עשו בנים ובני בנים כצ"ל: ד"ה כי בן זקונים ותרגום בילד זקונים בר סבתן י"ל משום דכתיב כאן ויאהב את יוסף מכל בניו גם מבנימין ע"כ תרגם אונקלוס כאן בר חכים: ד"ה אל תשפכו דם וכענין שנאמר שלח מלאכיה כצ"ל: ד"ה וכסינו את דמו. ואותו הרגת בחרב בני עמון כצ"ל: ד"ה שר הטבחים לרקחות ולטבחות כצ"ל: ד"ה בת איש ככעני. בסוה"ד וכלל הזכיר הכתוב צ"ל ולכן הזכיר הכתוב: ד"ה וטעם שבי אלמנה. ומתנחמת ולובשת שנים. ותכס בצעיף הכל דבור אחד: פרשת מקץ סנסן ממרן הגאון ח"ס זצלה"ה. וגם דמו הנה נדרש פירש"י בשם המדרש וגם דמו של זקן. הכוונה דהם אמרו כי ענשם על שראו בצרת יוסף. ולא חמלו. ואם כן ראובן שאמר אל תחטאו בילד למה זה יענש. ואמנם אם העונש על דמו של זקן על שלא גלו לו מה נעשה ביוסף. ובזה גם ראובן היה באותה עצה ושפיר איענש. וז"ש הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ואתם לא שמעתם. ולמה בא העונש גם עלי. וגם דמו של זקן הנה נדרש: מספר עיר דוד. הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני ארז"ל במדרש כשנמצא הגביע באמתחת בנימין אמרו השבטים גנבא בר גנבתא. אמו גנבה התרפים. והוא גנב הגביע. הכוונה אמרו כשם שאמו גנבה התרפים להפריש אביה מע"ז כך גנב בנימין הגביע להפריש יוסף מכישוף. אבל אמרו רז"ל הסנהדרין היו צריכין להיות בקי בעניני כישוף. לרדות מכשף והיינו דאמר יוסף הלא ידעתם כי איש כמוני מותר לנחש: סנסן ממני. במדרש והנה עומד על היאור. אמר פרעה מי מתקיים על ווי אני על אלוהי או אלוהי עלי אמר לו אתה מתקיים על אלהיך. והיינו והנה עומד על היאור אר"י הרשעים מתקיימין על אלהיהם. אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר והנה ד' נצב עליו. כתב הרמב"ן פ' תצוה בשם הראב"ע על פסוק אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם יש בזה סוד וכתב הרמב"ן. כי הסוד עבודה צורך גבוה פירוש לדבר. כי תכלית בריאת העולם. שישפיע הש"י טובו וחסדו לברואיו. ולכן צריך שברואיו יעבדו אותו. ואם ימרדו מחמת רוב טובה ימנע מרשעים אורם למען לא יוסיפו לחטוא. כמאה"כ כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקיך וויסריך. והיינו העבודה צורך הגבוה. לפי רוב העבודה ירבה השראת שכינת עוזו בתבל. נמצא כי הש"י מתקיים על הצדיקים. אולם גם העכו"ם היו מדמים כן. כי כן אמרו הנשים הארורות. מן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל אלה. אבל באמת היה זה כזב. ושוא, והנה גם פרעה היה נבוך בזה. אם הוא מתקיים על אלהיו. אבל אלהיו אינו מתקיים עליו או אלהיו מתקיים עליו. והשיבו לו. אין אלהיך מתקיים עליך. ואתה מתקיים על אלהיך. הכוונה ע"ד שהשבתי לשואל אחד ע"ד רש"י פ' ואתחנן שפי' על פסוק אשר חלק ד' אותם לכל העמים לאלוהות שהחליקן בכך. הכונה. כתב רש"י פ"ק דחולין. כי מחלל שבת חמור מעע"א. הטעם כי העובד ע"א עכ"פ מתירא משום אלהיו. ואיננו רואה העולם הפקר. אבל המחלל שבת אומר כי העולם קדמון. ואין עליו מורא משום דבר. והוא האדם שעליו אמר הנביא ותעשה אדם כדגי הים. והנה זה הענין אחרי כי האומות אינם מוכנים לקבל האמת. אלמלא לא עבדו לכה"פ לע"א. היו כרמש אין