ליקוטי חבר בן חיים א טז

ומדברי המדרש למדתי עוד בחינה אחת כי לולא היה יצחק מברך באמת ליעקב יושב אוהלים לא היתה ברכתו רק על יעקב שביעקב הצדיקים כיוצא בו שיצאו ממנו. אבל לא על העשו היוצא מיעקב. ואמנם עכשיו בירך יצחק את יעקב בבחינת עשו חלה הברכה אפילו על עשו היוצא מיעקב. וז"ש הכתוב ולא הכירו לא הכיר שהיה יעקב כ"א היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו ברכה שבירכו. ואמר עוד הפעם וירח את ריח בגדיו. ואמרו במדרש בגדיו ר"ל בוגדיו אשר יצא ממנו ואעפ"כ ויברכהו. וע"ש במדרש מעשה ביוסף בן יועזר איש צרידה עי"ש: פרשת ויצא סנסן ממרן הגאון ח"ס זללה"ה מה נורא המקום הזה. הכה בזמן שביהמ"ק קיים ביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של אנה. ונמצא במקום מקדש של מטה שער השמים. אבל בשעת החורבן נאר ד' את מקדשו ואין כאן שער השמים. אבל מאחר דכל ישראל מתפללים דרך שם נקרא בית אלקים. והנה יעקב כשראה הסולם מוצב ארצה מקום מיועד לביהמ"ק וראשו מגיע השמימה נגד ביה"מ של מעלה הבין אחרי כי אי אפשר שיהיה סולם מוצב כ"א בשיפוע כי הראהו אשר יגיע זמן שלא יהיה ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה. ואז לא יהיה ביהמ"ק של מנה שער השמים כלל כ"א בית אלקים. וז"ש ויירא ויאמר כפל עליו מורא ממראה הקשה הזאת ואמר מה נורא המקום הזה. איה הנורא של המקום הזה הלא אין זה כי אם בית אלקים. וזה ר"ל על שפוע של סולם שער השמים. וזה כוכת המקונן בקינות לט"ב בקינה המתחלת אי כה שר שימומו ויקוכן אין זה. כי מה שאמר אין זה כי אם בית אלקים היה קונן בשפתיו וכמו שבארנו: עוד סנסן ממרן הגאון ח"ס זלה"ה. ועתה הלוך הלכת וגו' א"ל לבן מה שגכבת התרפים הלא היה כוונתך למען לא אדע על ידם מקום הליכתך. אבל אם הלכת לקיים כיבוד אב הלא שלוחי מצוה אינן נזוקין. וז"ש ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך כו' וא"ל יעקב בשבילי לא יראתי כי באמת שלוחי מצוה אינן ניזוקין. אבל בנותיך אין מצווין לכבד אבי ואמי ולזאת יראתי פן תגזול את בנותיך מעמי. ואם הייתי גוכבם אין זאת מן התימא יען אני שליח מצוה אבל באמת את אשר תמצא אלהיך: מנסן ממני על פסוק זה. אמר לו לבן ליעקב. מה שעזבת בפתע פתאום את ביתי אינו כל כך קשה בעיני. כי הייתי יוכל להמליץ עליך. אשר לפעמים כשהאדם הוא בארץ נכריה כופל עליו בפתע פתאום תשוקה עזה לראות את קרוביו ואין יכול לעמוד נגד תשוקתו זאת. וכן היה אפשר לומר עליך. כי הלך הלכת בפתע פתאום יען נכסוף נכספת לבית אביך. אבל דרך הבורח משום תשוקה כזאת לשכוח בבית אשר הוא גר שם מקפציו. אבל לא ליטול עמו מנכסי אחרים. והיינו אם אמת שנכסוף נכספת. אבר זאת קשה בעיני לווה גנבת את אלהי: בענין מה שסיפר לבן בעצמו ליעקב ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. ואלקי אביכם אמש אמר אלי. הרי סותר את עצמו תוך כדי דיבורו. ואמנם כונת לבן היה. שאמר ליעקב לולא שהיתה לעת עתה שעה משחקת לי. ויש לאל ידי לעשות עמכם רע, מאיזו טועם אלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר עם, יעקב מטוב ועד רע. הלא לא אוכל להרע אליך. כי אלקי אביך בעזרך. אלא ודאי לעת עתה יש לאל ידי לעשות עמכם רע. אלא שאלקי אביכם הזהירני לאמר כי יבא עת ועונה בו יפרע ממני אם אעשה עמכם רע. אבל הלא אנכי לא אירא מאלקי אביכם כלל. ויעקב בסוף דבריו אמר לו. לא כי כאשר אתה תדמה. כי אם תכלה לעשות עמדי רע לא יתנני ד' בידך. ומה שאמש בא אליך הוא משום כבודי. כי אם היית נלחם בי. והייתי הורגך מה יאמרו הבריות יעקב הרג לחותנו. ועכשיו את עניי ויגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש: בענין מה שאירע ליעקב אע"ה עם רחל ולאה מבואר במדרש הנעלם איכה ע"פ קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה מדוע רחל דוקא. אבל הענין. היודע יצר כל יצורים ידע כי ברבות הימים בני יעקב יעזבו דרך ד' ויעבדו ע"א ואולי גם זאת יעשו אשר יביאו צלם בהיכל קודש. כאשר עשה מנשה. ומאין ימצא להם דורש טוב על מעשה מכוער כזה. כי קצר המצע מהשתרע. ע"כ הביא הש"י אמנו רחל לידי נסיון גדול כזה. אחרי כי היתה שבעה שנים מיועדת ליעאע"ה. ויעקב מסר לה סימנים שלא יוכל אביה לרמותו. וביום חתונתה היתה כל היום בת השמחה ולעת ערב ננעל הדלת בעדה. ולא די אשר לא גלתה הסוד ליעאע"ה כ"א שמסרה לאחותה סימנים שמסר לה יעקב. לכן היתה ביד רחל בעת צרה לטעון כנגד מדת הדין אם גם בניה חטאו והביא צלם טמא בהיכל ד' הלא גם אנכי נסיתי בזאת. אשר בוטתי שהייתי מצפה עליו שבעה שנים נכנסה אחותי תחתי וכבשתי צערי והתאפקתי על עצמי. ולא עוד אשר לא גליתי על אחותי כ"א עמדתי לימינה. וזה רחל מבכה על בניה כי איננו. וד' השיב לה מנעי קולך מבכי וגו': הערות ברמב"ן פ' ויצא דפוס פ"ב ד"ה ויצא. לא יהיה ביד המלאכים כצ"ל: שם ד"ה כי אם בית. כאשר צוהו אביו ללכת אל לבן הלך שם אמנם רז"ל במס' מגילה הובא ברש"י סוף פרשה תולדות כי נטמן יעקב תחלה י"ד שנים בבית עבר: ד"ה מלא שבוע זאת. כי מלאו הימים ולבן שתק כצ"ל: באו"ד ואח"כ אמר לו לבן מלא שבוע זאת צ"ע הרי לא היה בבית לבן יותר מעשרים שנה: ד"ה ויאהב גם את רחל כענין שהזכירו חכמים בנשים אינה כורתת ברית וכו' מהא דאמרי אין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו הראשונה הו"ל לאתוי: ד"ה הבה לי בנים. וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים אמנם אמרו רז"ל אין פרי בטנה של אשה מתברך כ"א מפרי בטנו של איש. ברכות ס"פ ג' שאכלו: ד"ה וטעם נקוד בסוה"ד ואור החמה כצ"ל: ד"ה והכשבים הפריד שנמצא בצאן לבן הכל דבור אחד עם וישת לו עדרים: ד"ה אנכי. בסה"ד והוא המלאך. נראה כונתו אל מט"ט שהוא משכן השכינה. ע' רמב"ן משפטים על פסוק הנה אנכי שולח מלאך: ד"ה וידבק בערב הגיע לבן כצ"ל: ד"ה וישבע בסוה"ד ויביאו פחד יצחק אל השם הכונה מדת הרחמים מדת יעקב תפארת הכולל מחסד אברהם ופחד יצחק: