ליקוטי חבר בן חיים א טו

עדן לא הגיעה למדרגת עובד מאהבה גמורה. וזה פי' הכתוב ויהיו חיי שרה וגו' כלם שוים לטובה. אמנם ותמת שרה בקרית ארבע רמז על ארבע יסודות אשר הגוף נבנה מהם. וכן פי' מרן זלה"ה היא ר"ל שרה חברון עדיין היתה מחברת בארץ כנען בארץ הסוחרים וע"ז ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה אשר מתה טרם הגיעה לשלמות האמיתי. וע"ז כתב רש"י מהיכן נדע זה כי במיתת שרה נודע אשר עדיין היתה מחוסרת שלימות. ונסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק לומר שע"י בשורת העקידה מתה. מזה נדע כי לא הגיעה למעלת אאע"ה: ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות פרש"י שם טומאה מסר להם וכתב הרמ"ע בס' י"מ כי זה פי' דברי רש"י פ' לך לך למען ייטב לי בעבורך. יתנו לי מתנות. וכי אאע"ה אוהב מתנות היה. אבל ביקש להוודע בארץ מצרים ארץ כשפים ענין השם טומאה שמשתמשין בו: הערות ברמב"ן פ' חיי שרה דפוס פ"ב ד"ה ויבא אברהם ואין כתיב שהלכו צ"ל וכן כתיב: בסוה"ד ויבא ממקום פלוני כצ"ל: ד"ה גר ותושב גר בארץ אחרת צ"ל מארץ אחרת: ד"ה ברך שהוא יסוד וכן שמה: בא"ד המדה השמינית אמת והיא מלכות: בא"ד שרקעתו ארצו מלכות: דפוס פ"ב ד"ה אשר ילדה הזכירה את אביה כצ"ל: ד"ה ויקח האיש פי' ויקח האיש נזם זהב כצ"ל: ד"ה ותשא רבקה. ויפול מעל הגמל צ"ל מעל המרכבה. כן הוא במלכים שם: פרשת תולדות סנסן ממרן הגאון ח"ס ז"ל וידו אוחזת בעקב עשו. זה פירוש מאמר רז"ל הסייף והספר ירדו כרוכים. הסייף זה עשו והספר זה יעקב: איש שדה תרגם אונקלוס גבר נחשירכן כך הגי' לפנינו. ושמעתי מפי מרן זצוק"ל שהוא נוטריקון נחש ירכן שהיה לעשו נחש על ירכו לרמז כי הוא מסטרא דנחש. והרוכב על הנחש הוא שרו של עשו. אבל בתוס' ב"ב ד' קל"ט ע"ב ד"ה מתני' גרסי נחשדכן בדי ופי' שר"ל אדם בטי וכן פי' בערוך תיבת שדכן עי"ש: עוד ממרן ז"ל כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. ויעל משם באר שבע. וזה תימה כל ימי משך העשק והשנונה לא עלה באר שבע. ועתה כי הרחיב ד' לו עלה. אמנם הצדיקים בזמן שהשעה משחקת להם הם דואגים שמא קבלו עולמם כמאמר רז"ל כל ששהה מ' יום בלא יסורין בידוע שקיבל עולמו. ולזאת כל זמן שהתעשקו הפלשתים עמו שמח יצחק בזה. אבל אחרי כי לא רבו עוד אמר כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ נקבל כל שכר מעשינו בארץ לכך ויעל משם: הערה במדרש רבה פרשה זו ע"פ כלו כאדרת שער כלו ראוי לאדרת ע' מ"כ שנדחק בפירוש מאמר זה. ובאמת המעשה שהביא המדרש אח"ז ודקלטיניס וסיים לא תבזון ברומי זעיר היא ביאור מאמר הלזה ור"ל כלו ראוי ליטול אדרת המלכות כלם שוים: עוד שם במדרש בשעה שנכנס יעקב ואמר קום נא אבי אמר לו הקב"ה אתה אמרת קום נא אבי. חייך בו בלשון אני פורע לך שנאמר קומה ד' ויפוצו אויביך. כיון שאמר עשו יקום אבי אזל הקב"ה גדא דע"ז את תפס חייך בו בלשון אני פורע לך. יקום אלהים ויפוצו אויביו: מפסוקים אלו הוכיח רבו של מרן זללה"ה הגאון מוה' נתן כ"ץ אדליר זצ"ל אשר מימות יעקב ועשו התהוה ענין הנהוג בינינו עם ישראל אשר הבנים ידברו עם אביהם בל' נוכח ואצל בני עשו ידברו בלשון נסתר. כי כן מורים הכתובים הנ"ל יעקב אמר קום נא אבי. ועשו אמר יקום אבי. ונראה כי לזה כיון המדרש אבל הסביר הענין בטעם נכון לאמר כי הנה אנו מתפללים להש"י בלשון נוכח ונסתר ביחד והטעם כי הש"י נקרא אבינו ומלכנו והנוכח לאבינו והנסתר למלכנו דרך כבוד כלפי מלכות. והפתיחה בלשון נוכח. יען ע"י שהש"י אבינו אנו רשאים להתיצב לפניו בכל עת. ומהנוכח נבא לנסתר למלכותו. ואמנם אם אנו באים להבחין בין בחינת אבינו לבחינת מלכנו בלשון נוכח ונסתר על כרחנו נדבר גם עם אבינו בלשון נוכח שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש וזה שאמר הש"י ליעקב אתה אמרת לאביך קום נא שבה אף אנכי אענה אותך אם תדבר אלי בלשון נוכח קומה ד'. ואמנם עשו היה רגיל לקרות לע"ז שלו. והע"ז היה אצלם בבחינת שליט ומושל ולא דברו עמה כ"א בלשון נסתר. ולזאת גם עם אביו דבר בלשון נסתר וז"ש לו הש"י גדא דע"ז את תפיס בו בלשון אני פורע לך יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו: עוד שם במדרש פרשה זו ע"פ קצתי בחיי אמר רב הונא היתה גורפת מחוטמה ומשלכת עיין מ"כ שנדחק. ונראה דלא ניחא להו לרז"ל שתאמר הצדקת קצתי בחיי לזה אמרו כי יצחק היה סומא והיא טרם שאמרה קצתי היתה גורפת וחובומה ומשלכת. וכלפי דבר מאוס הלז אמרה קצתי ואח"כ אמרה בחיי מפני בנות חת. ואולי גם הקוף זעירא בקצתי מרמז כן: בענין ברכת יעאע"ה שהיה ברמאות ביאר מרן הגאון ח"ס זללה"ה הענין. כי באמת ידע יצחק אשר יעקב איש תם יושב אוהלים ולזה האציל לו ברכת אברהם. כאשר ברך אותו בשלחו אותו פדנה ארם. וידע גם כן אשר עשו איש שדה הולך בטל אבל לא היה מכיר ברעתו כי אם חשבו לאיש שדה אבל איש אמונים ולזה עלה בדעתו לברך שניהם כאחד יעקב יזכה לברכת אברהם להכניס נפשות תחת כנפי השכינה. ועשו יהיה בבחינת מחזיקי תורה ויזכה עי"ז לחיי העוה"ב כי עץ חיים היא למחזיקים. ולזה רצה לברכו בטל השמים. ובמשמני ארץ. והוה גביר לאחיך ליבעי רחמי אתכליא על עליא. ואמנם רבקה שהיתה בקיאה בטיבו וידעה כי איננו מעותד כ"א להפר ברית וחוק לא להיות ממחזיקי אמונה השתדלה שיברך יצחק את יעקב. גם בברכת טל השמים ומשמני הארץ. ומיעקב עצמו יצא יששכר וזבולון. וזה היה מאמר עשו ליצחק הלא אצלת לי ברכה. אמר הלא ידעתי כי אם ברכת אותי הלא אצלת אז ברבה ליעקב ברכני גם אני בברכה זו. אבל ברכה זו לא היתה ראויה לעשו כלל אפי' אם יהיה איש אמונים כאשר חשב יצחק. כי מה יעשה איש בער עם ברכת אברהם. וזה שהשיב לו יצחק. הן גביר שמתיו לך שלא יהיה זקוק אליך ודגן ותירוש סמכתיו. ואף כי השארתי לו עוד ברכת אברהם זה ראוי רק ליעקב יושב אוהלים. אך לך איש שדה אפוא מה אעשה בני. האיך אוכל לברכך בברכת אברהם: