ליקוטי חבר בן חיים א יד

והנה איל אחר כתב מעשה ד' כי מכאן למדו רז"ל אשר אילו של אאע"ה היה בריה בפ"ע מששת ימי בראשית כמו שאמרו פ"ה מאבות. ולולא כן לא לקחו אברהם לעולה. ותיתי לי שכוונתי בזה לדעת הקדוש: הערות בדברי הרמב"ן פ' וירא פסוק ויאכלו. וכבר אמרו בדניאל מ' מגילה ג' ע"א וערש"י שם: בא"ד דפוס פ"ב שאינה מצוחצחת כצ"ל: ד"ה אם נא מצאתי חן. הכיר בהם שהם מלאכים וקשה אם כן מה זו סעודה. ואמנם בפסוק קמח סלת כתב הרמב"ן ליישב זה אולי ידע הסתלקות המאכל וזה קשה מן הראשון הכי חזו הקריב מאכל למלאכים: בסוא"ד השתחוה להם ארצה כצ"ל: ד"ה היפלא וא"כ יש בו סוד נעלם אולי רמז לכתר עליון שיקרא פלא עליון אשר בו תלוי בני חיי ומזוני: ד"ה ותכחש. ואולי לא ראתה אותם כלל. אבל רז"ל דרשו שגם לשרה שאלו. עיין רש"י ע"פ ויאמרו אליו: ד"ה זעקת. והיה ראוי שיאמר כצ"ל: ד"ה וגם אמנה ידברו עונה בבואה כצ"ל: ד"ה הנה נתתי אשר אתם נושים בהם כצ"ל וכ"ה בנחמיה שם: ד"ה וילדו בסוה"ד והיא לידה שלהן הכל דבור אחד עד וילדו הנשים הוא סוה"ד: בא"ד בו וילדו צ"ל בוילדו תיבה אחת: ד"ה המורי' עשאו מן מורא ר"ל כי היא שני תיבות מורא יה: בגמ' מו"ק פ' אלו מגלחין י"ח ע"א ומנ"ל דברית כרותה לשפתים דכתיב ויאמר אברהם אל נעריו וכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם. ואסתייעא מילתא דהדר. והיא תימא. ונראה דהרמ"ע בס' עשרה מאמרות כתב דהחילוק בין מה שארז"ל במס' ברכות אל יפתח אדם פיו לשטן וילפי לה מקרא דישעיה כמעט כסדום היינו. ובין הך דברית כרותה לשפתים. כי אל יפתח אדם פיו לשטן ר"ל שלא לעורר דין ח"ו. וברית כרותה לשפתים. הענין כי אם גם נגזר למעלה על אדם דבר מה עדיין יכול להבטל עד שיצא הענין ע"י דיבור אדם בארץ מוכח אל הפועל ואז ע"כ יתקיים. וזה ברית כרותה לשפתים. ומעתה הקשה הש"ס. דהנה כשם שתמה יצחק ואמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. ככה היה הענין תמוה בעיני הנערים ה"ה אליעזר וישמעאל לפי דעת רז"ל וידעו כי אברהם הולך להקריב בנו יחידו. ואם ישוב אחרי כן עם יצחק יוכלו לשפוט כי מן השמים מנעוהו. אבל מאחר שאמר בתחלה ונשובה אליכם א"כ המופת כי לא היה בלב אברהם לעמוד בנסיון העצום הזה. ומאיזה טעם יצאו דברים אלו מפיו. אבל הענין. כי מא' קח נא את בנך והעלהו לעולה יצא אל הפועל ע"י שאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה. ואם כן גם מאמר אל תשלח ידך הוצרך לצאת על ידי דבור אברהם אל הפועל. ולזה הוצרך אברהם לומר ונשובה אליכם הרי דברית כרותה לשפתים: פרשת חיי שרה סנסן ממרן הגאון ח"ס זללה"ה. גר ותושב אנכי עמכם. נראה דזה היה מהספידו של אאע"ה על שרה. אמר שרה זו על ידי השמחה שנזדמן בנה לקרבן לד' פרחה נשמתה ונדבקה בצורה. אבל אני איני במדרגה זו כ"א עדיין גר ותושב אנכי עמכם. אף שאני גר בארץ הנני תושב עמכם ולא זכיתי על ידי מעשה העקידה למה שזכתה שרה. והשיבו לו בני חת. אין זה מפאת חסרון בצדקתך כי אם אתה צריך לחיות בגללינו להדריך אותנו בעבודת ד'. וז"ש נשיא אלקים אתה בתוכינו: עוד ממרן הגאון ח"ס ז"ל ע"ד רש"י בפסוק ואבא היום אל העין. היום יצאתי והיום באתי. מכאן שקפצה לו הארץ. א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. ומה ענין דברי רש"י על פסוק זה דוקא. ואמנם אימתי מבואר כי יפה שיחתן של עבדי אבות. אם אין אנו למדין מכפילה זו איזה דבר. אבל אם אנו למדין מכפילה זו שום ענין. אין לומר יפה. הרי אמרו גבי עופות ובהמות טמאות. למה נשנו בעופות מפני הדאה ובבהמות מפני השסועה. והנה רש"י בעצמו כתב כי אליעזר בספורו לבתואל שינה הענין לאמר ששאל תחלה בת מי את ואחר כך נתן לה. אף כי במעשה מבואר שנתן תחלה החליף הענין שלא יחשבוהו לפתי על שנתן תחלה. וא"כ אנו למדין מכפילה זאת אשר מותר לשנות מפני הלצים. כשם שמותר לשנות מפני דרכי שלום וליתא עד"ז דברי ר' אחא. אבל דברי ר' אחא כדברי הרמב"ן דבאמת שאל תחילה בת מי את ואח"כ נתן. ומה שבמעשה נאמר להיפוך הוא משום קישור הענין. דע"י תשובת רבקה בא לבית בתואל. וא"כ לא למדנו שום דין מכפל סיפור המעשה ושפיר קאמר רב אחא יפה שיחתן וכו' והביא המדרש ראיה לדברי רב אחא דהרי אמר העבד ואבוא היום ר"ל היום יצאתי והיום באתי שקפצה לו הארץ. ואם יחשבם לאינם מאמינים. גם בזה לא יאמינו. ואם יאמינו בקפיצת הארץ מה זה תימא שנתן לה תחלה הנזם והצמידים ואח"כ שאל: סנסן ממני. ותמת שרה בקרית ארבע וגו' עד ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה כתב רש"י על פסוק זה ונסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק שע"י בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ומתה. ומקשים העולם למה ציין רש"י מאמר זה על פסוק זה דוקא ולא מיד בהתחלת הפרשה מקום הסמיכות. וגם זה יפלא על שרה שהיה אברהם נופל לה בנבואה שמתה על ידי בשורת העקדה. ונראה דהנה הרמ"ע כ' על מאמר רז"ל במס' ב"ב עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לע"ל בלויתן שנאמר יכרו עליו חברים אל תקרי חברים אלא חברים העוסקים בתורה. והשאר מוכרים אותו לכנענים שנא' יחצוהו בין כנענים. ואין כנעני אלא סוחר שנאמר כנען בידו מאזני מרמה. וכ' הרמ"ע בי"מ הכוונה כי עיקר עוה"ב הוא מוכן לעובד ד' מאהבה שלא ע"מ לקבל שום פרס הן בעוה"ז והן בעוה"ב. ואמנם העובד ע"מ לקבל פרס. הוא הסוחר המחליף עולם עובר בעולם עומד והוא יקבל רק תמצית השכר. מה שאינו ראוי לצדיקים גמורים. וזה כוונת רז"ל והשאר מהעוה"ב מוכרים אותו לכנענים. ואין כנעני אלא סוחר ע"כ דפח"ח. וזה נראה פירוש הכתוב. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ואח"כ בין צדיקים עצמן. בין עובד אלקים לא א"ע שאינו מבקש פרס. לאשר לא עבדו. כי אם שעבד את עצמו לקבל פרס. וז"נ ג"כ פי' הכתוב בהפטרת יום ראשון של סכות ולא יהיה כנעני עוד בבית ד' כלומר כלם יעבדו הש"י מאהבה. והנה זה היה החילוק בין אברהם לשרה. אברהם עבד ד' מאהבה עזה. אבל שרה עדיין היה בה תקות פרס. אמנם כל ימי חייה לא נודע מזה במעשיה. אכן ע"י שמתה ע"י בשורת העקידה נודע כי