ליקוטי חבר בן חיים א יג

פרשת וירא באילוני ממרא. פירש"י שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו פי' מרן הגאון ח"ס זצללה"ה כי התוס' על התורה כתבו באילוני רמז כי עי"ז העטרה דומה לאילן אייכל בל"א ונראה דהיינו ע"י הפריעה. אבל בלא פריעה לא מתחזי כאילן והא"ש הנה אברהם לא נצטווה רק על המילה ולא על הפריעה. וממרא נתן לו עצה שיפרע ויהיה נראה כאילן וכמ"ש תוס' פ' הערל שאע"פ שלא נצטווה אאע"ה על הפריעה מ"מ פרע המילה והיינו באילוני ממרא ע"י שנתן לו עצה על המילה: עוד סנסן ממרן ח"ס זללה"ה בפ' עקידה ויקרא אליו מלאך ד' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי יען כי עשית את הדבר הזה. וכי מה עשה עוד הרי אמר בהדיא ולא חשכת את בנך. ויש להסביר ע"פ משל למלך אחד היה לו שר גבור חיל ואחרי כי שנים הרבה נלחם בעד המלך במסירת נפש נשא המלך את כסאו להושיבו בראש נדיבי עם. ואמנם אח"ז עלה בדעת המלך. מי יודע אם גם אחרי שעלה שר זה לגדולה זו אם עוד ישליך נפשו מנגד כאשר עד הנה ולנסות זה כתב לשר אחד במדינה רחוקה. אשר ישלח למלך בפתע פתאום ציר מיוחד במכתב לאמר כי אנשי מדינה פלונית מרדו במלך והקשר אמיץ ועל המלך לשלוח עבד נאמן גבור חיל. וישלח המלך בעד השר הנ"ל. וישאל אותו אם יקבל על נפשו ללכת אל מדינה הנ"ל וללחם בם. והשר הודה למלך ע"ד אשר בחר באמונתו. והמלך. אחרי נסע השר למחוז חפצו כתב בלאט להאדון שר המדינה. אשר יעשה בחכמה לנסות אמונת השר הנ"ל ולהיות לו המלחמה פנים ואחור והאדון שר המדינה עשה כאשר צוהו המלך. אך אמונת השר ויקרת נפשו עמדה בנסיון האמיץ הזה. ועוד טרם שב השר לביתו כבר ידע המלך מגבורותיו העצומות ומאמונתו הטהורה. ועדיין עלה בלב המלך מי יודע אלו ידע השר בעת לכתו כי יהיה הנסיון חזק כאשר היה אולי לא השליך נפשו מנגד לקבל עליו נסיון כזה. עודנו מחשב כזה בלבו. והנה השר בא ונפל לפני המלך ארצה והודה לו על אשר בחר בו והאמין באמונתו ובקשתו מן המלך אשר אם להלאה יזדמן ענין כזה במלכותו אשר לא יבחר המלך כ"א בו ובזרעו אחריו. ומעתה אאע"ה ע"י מעשיו הטובים חננו ה' בפרי בטן למאה שנים. ואמנם לכסות אם ע"י חנינה זו כבר גבה לב אאע"ה ולא ירצה עוד להשליך כל אשר לו על מזבח ד' ועי"ז כסה אותו ד' וביקש ממנו לעקוד את יצחק בנו וכן עשה. ואמנם מי יודע אם אחרי שכנסה אברהם הנסיון האמיץ הזה אם עוד הפעם יתגבר על נפשו לעמוד בנסיון כזה. ואמנם בינו ובינו קרא אברהם שם המקום ד' יראה לומר כי בכל דור ודור יראה הש"י ויבחר לנסות אותו משך ימי חייו. וזרעו אחריו. ומעתה אמר לו המלאך על כי עשית את הדבר הזה לומר לפני ד' יראה וינסנו עוד מהיום והלאה ועדיין לא חשכת את בכך ע"כ כי ברך אברכך: סנסן ממני למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' וגו'. הפסוק הזה צריך באור. כי לא לבד אשר פסוק זה מורה כי היה אברהם מצוה ביתו אחריו לעבוד ע"מ לקבל פרס מה שא"א להיות בצדיק שקראו הש"י אוהבו. אף גם זאת שיבח לו הכתוב על זאת. ואמר כי ידעתיו למען אשר יצוה. ונראה פי' הכתוב. אאע"ה דאג אחרי כי הודיע לבנו אשר הש"י הקים ברית עמו להיטיב לזרעו אחריו. א"כ זאת אפוא בניו ילכו בשרירות לבם. ואל ידרשו בטוב. ויבטחו בהקמת הברית עם אביהם. וע"כ צוה להם אאע"ה ואמר להם אל תסמכו על הקמת הברית אשר הקים ה' עמדי. אך אם תלכו באורחותיו ואז יביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו. אבל אם תעזבו ארחות יושר אין אתם בני אברהם ולא עליכם הוקם הברית וז"ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם אשר דבר עליו: ענין העקדה היה נסיון בתוך נסיון. כי באמת בעתים ההם. היה דרך אנשי כנען לשרוף בניהם למולך כדכתי' בפ' קדושים ובפ' שופטים ואאע"ה אשר קיים כל התורה עד שלא נתנה ידע כי דבר כזה תועבה בעיני ד' וב"ז בא אליו רוח ד' וצוה עליו קח נא את בנך לא הרהר אחרי הש"י. והיה רגיל בפי מרן הגאון ח"ס ז"ל כי אין מן התימא על אברהם שנתייחד הדיבור אליו שלא הרהר אחר הש"י. אבל התימא על יצחק שידע כמו כן. כי אי אפשר שיבקש הש"י כזאת ולא שמע מפי הגבורה. והשליך נפשו מנגד. ונמצא כי אברהם חיזק אמונת תורה שבכתב. ויצחק חיזק אמונת תורה שבעל פה. ע"כ דברי מרן ז"ל. וזה נראה ענין מיתת שרה ע"י בשורת העקדה. כי אברהם היה טפל לשרה בנביאות כמו שלמדו רז"ל מפסוק כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. ואחרי כי שרה ראתה בנבואה. כי אי אפשר שיבקש הש"י קרבן כזה. דמתה ברעיוניה. כי רוח עועים אחזו לאאע"ה ללכת בדרכי האמורי. ואמנם עת עזב אברהם את נעריו והלך עם יצחק. והיה בידו מאכלת ואש ועצים הלא ידעו הנערים בבירור כי אברהם הולך לשחוט את בנו. וכמו ששאל גם יצחק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ואם הלך אאע"ה לעשות כזאת. אשר בכל עת הזהיר ביתו מלעשות ידעו והבינו הנערים. כי ע"פ ה' היתה. וזה ענין מאמר אברהם לפי מאמר רז"ל שהביא רש"י על פסוק אל תשלח ידך. אמר אברהם אעשה בו חבלה והשיב לו אל תעש לו מאומה. אמר אברהם אפרש שיחתי. אתמול אמרת ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ קח נא את בנך ועתה אל תעש לו מאומה. ומה ענין ויכוח הלזה. של אאע"ה. אמנם אברהם היה ירא אחרי כי הנערים בעת עזב אותם ידעו באר היטב היכן הולך. ולאמור כי הש"י בכל יום ישנה עצתו לא בן אדם הוא ויתנחם. ובהר המוריה אין איש עמו ומה יאמרו הנערים. ראו זקן זה עד כה עמד בנסיון של מקום. אבל בדבר זה לא היה יכול לעמוד. ועתה יפתה אותנו לאמר כי מלאך מנעהו ע"פ המקום. וגלל כן היה אברהם מתאוה לעשות בו חבלה מיהת למען ידעו כי לא הרך לבבו. ואמנם הש"י מנעהו וזה מאמר אברהם ויקרא אברהם שם המקום ד' יראה כלומר יודע אני כי יאמרו הבריות כי לא עמדתי בנסיון. אבל מה אעשה ד' יראה אם גם הבריות לא יאמינו. ואמנם אחרי כי בחר ה' בהר זה גלל עקדה זאת לעולם אמרה תורה אשר יאמר היום אחרי כי ההר הזה הוא ההר הטוב והלבנון בהר ד' יראה. ויראו כל יושבי תבל כי אאע"ה מיהר לעשות רצון קונו ולזבוח את בנו יחידו אך מן השמים עכבוהו. וז"ש לו המלאך שנית יען כי עשית את הדבר ונתת גוך למכים לאמר כי אברהם זה אפילו מה שיעשה הכנעני לפסלו לא היה לו לב. ובאמת לא חשכת את בנך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך. וע"י זה ויירש זרעך את שער אויביו שלא ידברו בך כאשר יראת כי על ידי אהבתי אליך יבושו ויכלמו כלי הנחרים בך: