ליקוטי חבר בן חיים א קלא

דרוש ח"א לחינוך ס"ת שחנני ה' בו שבת חנוכה תרט"ז: אמר דהע"ה הללוי' אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה הכוונה עד"ז דהנה יסוד ופנת אמונתנו הוא להשליך נפשינו רק על ה' לבדו ובו לבדו נבטח ולא נבטח לא על מעשי ידינו ולא על כחינו ולא על חכמתינו ומכ"ש שלא נבטח ח"ו בבן אדם שאין לו תשועה אין התשועה שלי ורגיל אני לפ' מ' דהע"ה בענין זה כי גם על הנדיב לא יבטח האדם כי טבע האדם הוא ועיני האדם לא תשבענה כשם שהאדמה לא תשבע מים אמנם הנדיב הוא רוח נדיבה מה' אשר הלבישהו להתגלגל זכות על ידו ושלוחא דרחמנא הוא ואם האדם ישום בשר זרועו אזי ה' יסיר נדיבתו מהאיש הזה וישאר במסכנת וטבע אדם מן האדמה וז"ש אל תבטח גם בנדיבים כי מ"מ הוא בן אדם ואין לו התשועה כ"א הוא שליח ה' ואם יסיר ה' רוח נדיבתו ממנו מיד ישוב לאדמתו ועוד ביום ההוא שהי' נדיב אבדו עשתונותיו ואחר הוא אמנם לא יבין זאת כל יצור כ"א רוב העולם ישתפו ש"ש וד"א ואם גם בה' מבטחם בכל זאת יתנו עיני' גם בכחם גם בגבורתם גם בנדיבי ארץ ואם יאונה להם מה טובה אם גם יודו לה' כי טוב יודו כמו כן בלב שלם וכזה ואולי יותר להטיב עמהם אמנם אשר לבו ישר עם ה' ומבין דרכי חסדיו הוא אשר לה' לבדו יודה וזה נקרא בכל לבב כי אין בלבבו הודאה כ"א לה' לבדו וז"ש דהע"ה אודה ה' בכל לבב אמנם רק בסוד ישרים כי המה יאמינו כי לה' לבדו התודה לא לזולתו עמו ואמנם אמר גם ועדה הענין ארז"ל לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה כי אין אומנות שאין בו עניות ועשירות וזה למופת כי אין העושר כ"א ממי שהעושר והנכסים שלו והכה אם אנחנו מקובצים עדה שלמה הלא עינינו רואות זה כי מכל אומנות ימצא בתוכינו עניי' ועשירים ואולי עוד העני' חכמי' וחרוצים יותר וא"כ ע"כ לה' לבדו הישועה וע"ז אמר כי גם בתוך עדה שלימה נוכל להודות בכל לב לה' ולא לאחר עמו כי בעדה יראה כי גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם בכל מה שיחפוץ האדם יוכל האדם ביד ה' לעמוד בימינו ואמר כי מי אשר יבטח בה' עד"ז האיש הזה לא ירע ולא יזיק לאדם כי למה זה לו היד ה' תקצר ועוד יפזר ממונו להשאיר אחריו ברכה וז"ש הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד ואמר עוד זכר עשה וכו' הכוונה כמ"ש הרמב"ן ס"פ בא כי הש"י צוה אותנו לזכור בכל עת יצי"מ הענין כי באמת כל מפעלות ועלילות האדם הוא בהשגחה פרטית מה' כמ' דהע"ה מה' מצעדי גבר כוננו ואז"ל קשין מזונותיו של אדם כקרי"ס אמנם המה נסים נסתרים לא כנסי יצי"מ אכן להשריש כן בלבנו עשה ה' אשר חפץ בשמים ובארץ ביצי"ו הפך אור לחושך ים ליבשה צור לאגם מים וכיוצא למען נדע כי כל העולם מתנהג ברצונו והשגחתו והמאמין ביצי"מ יאמין כי הכל בהשגחת ורחמי ה' על בריותיו וז"ש טרף נתן ליריאיו כאשר הש"י יתן ליראיו טרף חקם המה יאמרו כי לא המה הביאו טרף זה לביתם כ"א הש"י יזכור לעולם בריתו עם אבותינו וע"ז אמר כי הכה הש"י חפץ לתת לעמו נחלת גוים וזה הי' ע"ד טבעיי' אמנם תחלה כח מעשיו הגיד לעמו ואח"כ לתת להם כחלת גוים והנה ע"כ השרשנו כי הכל ביד ה' ואמנם חוץ משמירת התורה והיראה כי שם משפט הבחירה וז"ש מעשי ידיו אמת ומשפט לאיש לפי אמת אם יש לו זכות אבות ומשפט למי שאין לו ואמנם בכל זאת נאמנים כל פקודיו וע"ז אמר כי שני הענינים אשר האדם קשור בגזרת הבורא ובכל זאת הרשות נתונה לו להיטיב ולהריע סמוכים לעד לעולם ועשוים באמת וישר ואם גם כשגבה ונפלאה ממנו הענין כמ"ש הרמ"בם כשם שאין אנו מבינים עצמות הבורא כך אין אנו מבינים דרכי משפטו והנה היות כן לזה אמר הש"י מיד טרם כרתו ברית עמנו בצאתינו ממצרים שיודיע אותנו כי נשגב שמו לבדו וכמו שד' רז"ל זה שמי לעלם כ' וז"ש פדות שלח לעמו כאשר שלח הש"י פדות לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו וע"ז סמך ואמר ראשית חכמה כאשר נרצה להתבונן ולחקור במדעים יהי' יראת ה' שלא נחקור בענין אלקותו וכאשר נשתדל בעשיית מצותיו אם יק' עלינו בהם מה שיק' על שכל האנושי' לא נהרהר ח"ו אחר יוצרינו כ"א שכל טוב לכל עושי' הוא אם תהלתו ר"ל תהלת ה' עומדת לעד ולא נבא ח"ו להרהר באמונה וע"ז סמך להלן ואמר אשרי איש ירא את ה' שלא יהרהר ח"ו ויפקפק וזה מטעם כי במצותיו חפץ מאוד ואמר כי איש הזה אשר יאמין בשתי אלה גם בניו אחריו ידרכו עד"ז באמונה ובטחון וע"ז אמר שהע"ה מתהלך בתמו צדיק הצדיק שהולך בתמו אשרי בניו אחריו וע"ז אמר גבור בארץ יהי' זרעו כי הבוטח בה' לא ישתדל ולא יעמול יותר מדאי ולא יבא תוגה ואנחה בלבו ושתים אלה אם יעדרו ישאר האדם על כחו הטבעי' והיינו גבור בארץ בחלק הארציי שיהי' גופם גבור וגם דור ישרים שלא יעשו עולה לאדם וגלל כן יתברכו מהכל והכה הבוטח בזרועו ובחכמתו אם ימצא און לו יטו אשוריו מכי דרך אמנם איש כזה אם גם הון ועושר בביתו לא יבעט כ"א בכ"ז וצדקתו עומדת, לעד ואמנם רוב מהצדיקים כאלו אמר עלי' הכ' בחרתיך בכור עיני מנסה אותם הש"י בצער ויגון וכיוצא כמ' רז"ל צדיקים תחלתן ייסורין וסופן שלוה וזה להיטבך באחריתך גם יפזר ממונו לצדקה וגמי"ח לא יהי' צדקתו בעיניו כ"א כפורע חובו וכך צריך להיות ומרגלא בפומי' דמשו"ה קראו חז"ל למתנת עניים צדקה למען ידע החונן עניים כי הוא עושה רק צדקה ולא חסד וז"ש טוב הוא אם איש חונן ומלוה יכלכל רק דבריו במשפט כי הכל משפט בעיניו ולא חסד ורחמים והנה אז"ל עשר בשביל שתעשר הענין כמ"ש כי אם האיש נותן בציווי ה' ממונו במקום שנצטווה הרי הוא עושה מנויו כשם שהופקד בידו ולמה לא ישאר עוד עול גזברותו מה' ואדרבא עוד יזכה לכלכל כפלים כאשר כלכל עד הנה וז"ש כי איש כזה שעושה כ"ז רק במשפט ולא יגבה לבו ע"ז לעולם לא ימוט ועוד יעשה צדקה מרובה שיהי' ע"י צדיק לזכר עולם וכן לא יירא אם יקח הש"י פקדונו מאתו כי מעולם לא שם זהב כסלו וכתם מבטחו וע"ז אמר משמועה רעה לא יירא כי נכון לבו בטוח בה' וכן אם ייטב ה' לו לא יירא שינכה לו מזכיותיו כי לא יאמין אשר הטובה הגיע לו במעשיו כ"א בצדקת ה' כמ"ש הרמב"ן ע"פ ויחשבי' לו צדקה ואמנם אם יפיל ה' שונאיו לפניו אשר נקמה הוא מעין עוה"ב אזי יתחיל לדאוג וז"ש סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו ואמר כי