ליקוטי חבר בן חיים א קל

כי עפ"י הדברי' האלה וגו' אידך נמי הא כ' אכתוב לו רובי תורתי ההיא אתמוה קמתמה וכו' ואידך נמי הא כ' עפ"י הדברי' ההיא משום דתקיפא למגמרינהו עו"ש אר"י לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברי' שבע"פ שנא' עפ"י הדברי' וגו' כרתי אתך ברית וגו' ואז"ל במ' ב"מ ת"ר העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו הכוונה כי תוה"ק נחלקת לב' חלקי' התורה שבכתב והתורה שבע"פ והנה התורה שבכתב נחלקת בכללה לג' חלקי' המצות הכלולין בה האותות והמופתים המפרסמי' אלוקי' יתברך החלק השלישי ספורי מעשים אשר הסכל ימצא בהם סכלות במיני סכלותו כמעשה כח לוט וכיוצא בזה ואך החכם יקח מהם מוסר השכל וכבר העיר על ג' חלקי' אלו בטוב טעם ודעת החו"ה בהקדמת ספרו אשר דמם לג' מיני משי הנמצאי' על לחי המשי ע"ש וע"ש כי בדבריו דברי למתבונן והנה עיקר תכלית התורה קיום המצות כאשר חתם החכם ספרו כי זה כל האדם ואמנם מצות אלו אף אחת מהם איננה מבוארת בתוה"ק ואדרבה המקיים אותם כמובן מפשוטי המקרא למין יחשב והוא יבדל מקהל עם ישראל ואף גם זאת אשר לא יבין דרכה יפנה על ידה לאשר יוליכוהו תאותיו וילמד שכרון מכח עקבה ורמי' מיעקב ח"ו וישלח לשונו בקדושי עליון ועל כיוצא בו נא' ועם לא יבין ילבט נמצא דעל ענין זה אמרו ז"ל כי העסוקין במקרא מדה ואינו מדה ומשנה מדה טובה הימנו הואיל עכ"פ ע"י ידע כתיבות המצוות יותר מאשר ידעם מתורה שבכתב ואמנם אף התורה שבע"פ נחלקת לב' חלקי' גוף המצוות וטעמם וסברתם וחקרם ותולדותי' וסעיפי' וכבר העיר אותנו הרמ"בם באיגרת תימן כי אשר לא ירד לעומק תוה"ק אף כי יזהר בכל מצותי' אין אנו בטוחים בו שיפול בסבך הרשת בפרט בעת צרה וצוקה מאן יימר לו כי תורתינו היא האמיתית לא כן אשר ידע כי ארוכה מארץ מדה ואין חקר לתבונתה הוא אשר ידע להבדיל בין תורת אל חי ובין נימוס הניתן מאנוש אנוש וע"ש כי הביא משל נחמד על זה וז"ש ז"ל בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו כי אך בעל התלמוד אשר טעם טעם תורתינו וירד למעמקי' הוא אשר ידע ערך תוה"ק לא זולת וז"ש הכ' כי לולא כ' הש"י כל ד' תורה שבע"פ ג"כ אף כי היתה גדולה אלפי' מאשר היא עתה בכל זאת כיון שהי' לה קץ וחקר הי' לה לדמותה לנימוסי שאר או"ה והיינו כמו זר נחשבו וע"כ אמר הש"י למשה כתב לך רק הדברי' האלה מיעוטן ולא רובן כי עפ"י אשר לא יכתבו כ"א מיעוט ושאר כשאר לחקרי לב יכירו וידעו כי לא אתה בדית תורה זו ולא ידמו ישראל בתורתן לשאר או"ה והיינו כרתי אתך ברית ואת ישראל ואמנם בכל זאת אז"ל על ר"ע שדרש על כל קוץ וקוץ שבתורה תלי הלכות והראה כי רוב מדרשי רז"ל רמוזי' בתורה ואמנם אם רק הוא מכם הוא מחמת שלא יעסקו בה לשמה וע"ז אר"א כי רובה בכתב כי אף הרוב שבע"פ רובו רמוז בתורה ואמר כי זה כוונת הכ' אני שניתי בתורתי שנויין אין מספר בקוצין ותגין למען ידעו כי אכתוב לו רובי תורתי אמנם המה לא יפנו לזה ולזר נחשב בעיני' ומעתה עיקר קדושת תורה שבכתב לא יבין כ"א הכותב ויפלא בעיני' מדוע צוה ה' ככה כמו שהק' משה מי מעכב על ידך ויגיע ברצות ה' לירד לעומק תוה"ק והק' כדרך שהגיע משה שקבלה מסיני לא כן הלוקח ס"ת לא קנה כ"א מצוה בעלמא ומעתה מבוארין ד' הכא כי מי שאין לו יד ועסק בתורה שבע"פ גם כתיבת ס"ת לא יגיע לו תועלת כלל ואך למי' שיש לו יד ניתנה המצוה: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה בתו"כ מה ברכה בירכם יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם ר"מ או' ה' אלקי אבותי' יוסף וגו' עד לכם והם אמרו ויהי כועם וגו' ד' רז"ל ע"פ צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים במצות בעטרה שעטרה לו אמו היא כ"י שמרחמת ומאסבת ה' אותה קראה אמי ביום חתונתו זה יום מ"ת וביום שמחת לבו זה יום חינוך ביהמ"ק שיבנה ב"ב הנה הש"י כאשר בחר בנו מכל העמים גילה לנו דעתו כי יבקש אשר אנחנו נהי' רק ממלכת כהנים מורי התורה לשאר האומות ואמנם במה יהי' זה כאשר נהי' גוי קדוש מחכ' ה' ונזכה שיתייצב שכינתו בתוכנו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ואזי על כרחם אמן יענו ואמנם לא זכינו עדן למדרגה זו כ"א ב' פעמים הא' ביום מתן תוה"ק שירד ה' לעיני כל העם על הר סיני וזאת שנית ביום חינוך ביהמ"ק בין במשה בין בשלמה וז"ש בשלמה ויברך כל קהל ישראל שאמר כי זה שירד ה' לשכון בערפל הוא בברכת ישראל ופי' הטעם יען כל קהל ישראל עומד ר"ל שהם עומדים ברום המעלות והנה כאשר האם תוציא לאור עולם בני' הנולדי' ממנה כך אנו בקדושתנו בזמני' הנזכרי' הורידנו לעולם ההוי' הזה השפל שכינת עוזו וכאשר נשים זה אל לבינו עד היכן בידינו לפעול באמצעות קדושתינו הלא כבוש אז אם נכחלוף עולם עומד בעולם עובר ואמנם לו היינו ככל הגוים ולא היינו גדורי' ומצוייני' במצות כרמון לא ירע אם לא נבקש למדרגת השלימות אמנם עכשיו מאחר שאנו עכ"פ בני' מצוייני' במצוות למה לא נפקוח עינינו ונראה עד היכן לאל ידינו וז"ש צאינה וראינה בנות ציון במלך בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו באלו שני הזמנים כבר הוגענו למדרגה זו שזכינו להקרא אם המלך ע"ד שביארנו ואמנם זה לא יתכן כ"ז שאין לבינו מלא מאהבת ה' ואותו לבדו נעבוד כי כ"ז שיגבה לבינו על דבר צדקותינו ומעשינו הטובים הרי נתעבנו בעיני ה' שאמר תועבת ה' כל גבה לב ולזה צוה למשה במלאכת המשכן ויקחו לי לשמי ואמנם ישראל עשו באמת כאשר צוה ה' את משה הכל לשמו לבד ולזה אמר משה יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם אמנם ר"מ אמר ע"ז לא הוצרך להתפלל כ"א אשר ייראו רבים וייראו ויבטחו בה' וילמדו ליראה את ה' והיינו ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם ביראה וצדקה אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם אשר כל העמים ילכו בארחותיכם ואמנם ישראל אמרו אם רק השם ית' יברך אותנו בנעימו ויהא הנוי והכח והעושר והכבוד והבנים והזקנה והשיבה יחדיו בנו אז בי יכתירו כל צדיקי' כי יגמול ויאמר אדם אך פרי לצדיקי' אזי ממילא ומע"י כוננה עלינו ומע"י כוכניהו כי כל מעשינו ימצא שוחר ופועל בעיני הכל. כן יהא נועם ה' עלינו בבנין היכלו בב"א: