ליקוטי חבר בן חיים א קכט

דרוש לחינוך ס"ת פ' שמיני בבית הקצינה מ' אסתר בת בנימין: בתו"כ פ' שמיני ומייתי לי' פ"ק דמגילה ויהי ביום השמיני מלמד שהיתה שמחה לפני הקב"ה באותו יום כיום שנבראו בו מעשה בראשית כ' הכא ויהי ביום השמיני וכ' התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ע"כ כ' בנבאר מאמר תמוה לרז"ל במ' שבת א"ר כהנא מ"ד כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים הכוונה לרז"ל בענין זה הוא כי הש"י חלק עולמו בכלל לב' מיני בלואי' זכרים או חזקי המזג העומדים בכח עצמם והשניי' כת הנקבות חלושי המזג אשר יצטרכו למין הזכרים לקיומם והעמדם ועל ענין זה תקנו לזכרי' שלא עשני אשה שהיא ע"כ קנוי' לאחר כמקצת עבד עד שאמר שהע"ה אשת חיל עטרת בעלה ואמנם עטרת בלא בעלים לאו מידי הוא ואמנם גלל כן לא נחשוב כי יפחות בעיני ה' ערך הנשים לערך אנשים הואיל ולא מלא בידם טובו לא כן הוא כ"א אדרבא אז"ל גדולה הבטחה שהבטיחה ה' לנשים וכיוצא אמנם הענין הוא כך הנה נחזי אנן בהויות העולם הנה החרש בחל כלי אומנתו עבים וגסים יען הנעשה ונגמר על ידם כיוצא בהם ואמנם צורף נחושת כלי אומנתו מעט יקרים ולצורף כסף עוד יותר וכן לזהב ולעושה באבנים יקרות נמצא כל עוד יהי' הדבר המסובב יקר ודק יהי' כלי המצאתו כמו כן יותר יקרה ודקה ומעתה האשה הזאת אם הבנים אשר בקרבה ייצר ה' יציר כפו האדם היקר הזה בל כרחה תהי' חלושה ומעתה חולשתה אינו כלל לגריעותה כ"א משום שהוא רק כלי הויה וז"ש הוא אמר ויהי כביכול ברא דבר א' בעולם שהוא כלי הוית' ואיזו זו אשה וע"י הוא צוה ויעמוד אלו הבנים ע"י שהכלו הויה היא ברי' חלושה כאשה הזאת בכחה להעמיד ממנה בנים יקרים ועד"ז יש להמליץ מה שאמר שלמה על האשת חיל כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון דאז"ל א"ל טרנוסרופוס לר"ע למה אין הקב"ה מפרנס בעצמו העניי' א"ל כדי לזכות על ידן הבריות וכן ד' רז"ל על חסד ואמת מן יכצרוהו נמצא העני הנמשל של האשה כי חולשתו והצטרכותו יביא השמלה לעושי חסד והנה החילוק שבין עני לאביון כי העני הוא העני מנעוריו והאביון אשר ירד מנכסיו והנה האביון הזה אין די לו בצדקה כ"א צריך ג"כ פיוס ופיוס הזה הוא כי הוא גורם להשלמת העולם והנה החילוק שבין כף ליד הוא כי שם יד משותף ג"כ לכח וגבורה וכיוצא וז"ש כי האשת חיל לעני תפריש רק מלא כפה מברכת ה' עלי' משא"כ לאביון תשתדל לפייס ג"כ ובמה במה שתשלח ידי' החלושות לומר כמוני כמוך כי במה שאתה חלש במאודך הנני חלש במזגי וגורלי וגורלך שוים כי גורל שנינו הוא להשלמת העולם והכה כמו שהצענו אשר להוציא דבר יקר צריך שיהא כלי האומנות כמו כן דל ההרכבה הנה זה בדברים אשר ישתתף בהם עוד מעשי אנוש ותחבולותיו ואמנם דברים המונחים אל הטבע לבדה צריך עוד יותר ומזה כי הדבר אשר יתהוה יהא טרם הויתו בגדר ההעדר וההפסד לגמרי ואך מההעדר האמתי תצא הדבר אל השלימות ואמנם האדם אשר לא ידע בסתרי חשך לא ישמח בהפסד הדבר עד אשר יודע גדר שלימותו לא כן הבורא אשר הכל גלוי לפניו כמו כן ישמח בהכנת השלימות ע"י ההפסד הקודם להוי' כאשר ישמח בההויה עצמה וכינה אותה בשם הויה וזה ענין ויהי ערב ויהי בקר הנאמר בכל מעשה בראשית כי ההוי' עצמה שהיתה בבקר בעת צאת הבריאה היתה בלילה בעת הריון ובזה כ' לנו ליישב קו' עצומה של הרמב"ן כיון שהאורה כבראת בתחלת מעשי בראשית א"כ לא הי' ערב תחלה וע"ש כי האריך לצדד ועפ"י דרכינו כך הוא הענין כי הנה בערב הי' הריון האור אשר זרח בבקר ביום א' וע"ז ג"כ כאמר ויהי אור כי התחיל להתהוות ח"ש ויהי ערב ההוי' של ערב ויהי בקר ההויה של בקר עשו ביחד יום אחד והיוצא מדברינו כי כביכול ברוך הוא ישמח בהעדר הקודם להוי' והנה עד"ז כבין הענין המדובר בפרשת השבוע במיתת נדב ואביהו אשר אנה ה' ככה לערבב שמחת חינוך ביהמ"ק במיתת הצדיקים אמנם עפ"י דרכינו לא הי' כאן לפני המקום ערבב שמחה כלל כי הנה משה אמר הוא אשר דבר ה' לאמור וכ' רש"י ונקדש בכבודי הכוונה כי הנה משכן זה עשו בו כל האנשים ונשים חכמי לב וכל א' הי' רגיל להשתעשע במלאכתו אשר עשה בו ולא יקדש בעיני' והוכרח הש"י להראות בחינוכו קדושתו ע"י שני צדיקי' אשר לא הי' בהם דופי למען ידעו הכל קדושתו ועד"ז אמר משה לאהרן ולבניו כי הם לא יתאבלו כי הם לא גרמו החטא כי יען המה בלא זה הרגישו בעצמם קדושת ביהמ"ק כמ"ש דהע"ה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' ואמנם ההמון ב"י אשר מחמת חולשת השגתם לקודש הגיעו הענין המה יבכו את השרפה ועכ"פ הי' מיתת צדיקי' האלו כענין העדר הקודם להוי' כי ע"י מיתה זו נתקיים ועל פני כל העם אכבד ונתחנך המקדש בשלימות וז"ש ז"ל לא תימא כי ע"י מיתת הצדיקים נתערבב שמחתו של הקב"ה בחינוך המשכן לא כן כ"א כמו שבמע"ב נאמר על הערב ויהי' כשם שנא' על הבקר כי ההריון וההעדר הקודם להוי' הוא לפני כביכול כההוי' עצמה כן נאמר כאן ויהי ביום השמיני על ההוי' שהיתה ביום הזה כמ"ש ועד"ז לבין שמחתינו ביום שמחת תוה"ק כי אנו מערבבין אותה ע"י קריאת הפסוקים ממיתת משה ואמנם לא כן כי גם עי"ז ע"י העדר משה רע"ה אז נתהוה ונתקיים כי משה לא מפי עצמו ח"ו הנחילנו תורה זו כ"א לטובת עצמו דרש אחרי שהי' ביום מיתתו כאיש גבור לרוץ אורח לא כהתה עינו ולא נס ליחה וכבר גברה ידו על סיחון ועוג ולמה זה לא העביר עם ב"י את הירדן לשוב לשבת בארץ נושבת ואמנם וימת שם משה במדבר בגי משום שהי' רק עבד ה' כי אל"כ הרי במיתתו לא כהתה עינו ולא נס ליחה וז"ש ה' ליהושע משה עבדי מת ואתה קום עבור את הירדן אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל כי עליך לא יאמר כי בכחך עשית הדברי' האלה: כ' הרמ"בם בה' ס"ת חייב כל אדם מישראל לכתוב לו ס"ת אעפ"י שהניחו לו אבותיו וכ' הרא"ש דבזה"ז ספרי' של תורה שבע"פ קודמי' עי' ריש ה' ס"ת בטוש"ע וצריך ביאור היאיך הקיל הרא"ש בסברא נגד מ"ע מתרי"ג מצות והנה אז"ל במ' מנחות אר"ג אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאלו חוטף מצוה מן השוק כתבו כאלו קבלו מהר סיני ונ' בנבאר גמ' דפ' הנזקי' אר"א תורה רוב בכתב ומיעוט ע"פ שנא' אכתוב לו רובי תורתו וגו' ור"י אמר רוב בע"פ ומיעוט בכתב שנא'